ליקוטי חבר בן חיים ב קה

דחפצי הפקר קונין שביתה א"כ שבקה לברייתא דע"כ דחיק ומוקמי נפשה בסמוכות לעיר משא"כ עכשו דמבור שבטים מוכח דאיכא תנא דס"ל דחפצי הפקר קונין שביתה ואי הך ברייתא מטעם סמוכה לעיר מיירי עיקר חסר מן הספר ולפי' הריטב"א כבר יישבנו לעיל שפיר

אמאי לא אמרת לי' מגופה ע' רש"י והק' הריטב"א למה לא פי' רש"י דנ"מ לענין אם כלה התחום בתוך העיר ונ' דע"כ רב ספרא ה"ק כיון דלא מצינו תנא דס"ל חפצי הפקר קונין שביתה ע"כ הך ברייתא בסמוכה לעיר מיירי וא"כ כיון דע"כ משום דאנשי העיר דעתן עליי' ממילא ידעינן דכל העיר כד"ח וליכא למטעי

אי אשמעי' הל' כריב"נ ע' תוס' מדלא עבדו תוס' קו' עצומה מדברי' ש"מ דיש לתרץ והיינו דמ"ט יהא הל' כריב"נ יחיד במקום רבים אי לאו דהל' כמיקל בעירוב אלא די"ל דבאמת קיי"ל כריב"נ לחומרא לענין חפצי הפקר דאין לו אלא אלפים דהוא מלתא דשכיח וישן דלא שכיח נגרר אחר חפצי הפקר והיינו דקאמר הש"ס. ומ"ש עוד תוס' שם בדבור השני כוונתם דכך פשיטא להש"ס דלא הוי תרי קולי דסתרי דלא עביד אפי' צריכותא מזה: פ' המוציא

תוס' ד"ה הא בחבי' דהפקר ויל"ד כיון דבחבי' דהפקר מיירי א"כ הו"ל מוצא מציאה ובמציאה אפי' פחות מד"א לא התירו בשבת ואולי כוונת תוס' למ"ש לעיל דלאו בהפקר ממש מיירי כ"א בישן הוא וחפציו אא"כ כ"כ לעיל דהוא כיון דאינו יכול לזוז מד"א שלו ע"כ נותנו לחבירו אלא דחבירו לחבירו ל"ל ואולי כיון דאין א' רוצה לזכות אינו יכול להוציאה חוץ לתחומו והחבי' צריך להגיע לתחום בעליו וע"כ כל א' נותנו לחבירו עד שיגיע לתחום בעליו: בסוגיא דברירה

סוכה כ"ג

כי פליגי בבהמה קשורה הק' א' מן התלמידים והא כל דבר שיש בו רוח חיים קאמר וכי בהמה קשורה אינו דבר שיש בו רוח חיים והיאך קאמר ר"ז דר"מ מכשיר בה ונ' דר"ז סבר דהא דנקט ר"מ כל דבר שיש בו רוח חיים משום גולל נקט הכי דבגולל מודה ר"ז דאפי' בהמה קשורה לא מהני לפי מאי דס"ד עכשיו וה"ט דוודאי בדבר שהוא לזמן מועט לא גזר ר"מ שמא תמות משא"כ בגולל דפ"א וודאי תמות ויסלקי' משם ועי"ז תשתכח טומאת גולל ממנה מאחר שתטמא טומאת נבילות ובזה מובנים ד' רש"י לקמן בשלהי סוגיין דפריך הש"ס על ר"ז ואביי ממתני' דעירובין והקשה רש"י למה לא פריך מברייתא דידן ותי' קמא אינו מובן דעכ"פ אין תי' ר"ז ואביי דקאי תרווייהו אברייתא אין תי' עולה יפה ואמנם תי' שני א"ש וה"ק רש"י מבריי' א"ל דבאמת מטמא משום גולל ואדרבה מה"ט גזר ר"מ וכמ"ש אמנם ממתני' תנן בהדי' ר"מ מטהר שפיר מק'

תוס' ד"ה למ"ד שמא תמות י"ל דאדרבה השתא ס"ל דבאמת ר"י חייש למיתה מההוא דהלוקח יין אמנם התם דווקא דנמצא שותה טבלי' למפרע חייש ר"י אבל הכא לגזור שמא תמות ולא אדעתי' נ"ג ר"י דוודאי מסלק לה משם וכן ל"ג ר"י שמא תברח דהרי יחסר לי הדופן אבל לר"מ כיון דגזר שמא תמות לאביי למה לא יגזור לשמא תברח

תוס' ד"ה הלוקח הנה ד' רש"י דלא מוקי לה במטהר יינו של כותי נ' דא"כ ההוא מטהר וודאי ידע אם הכותי תרם ממנו או לא ואי דידע דלא תרם א"כ למאי נ"מ נקט תנא כותי' לנקוט יין של טבל א"ו הא גופא אשמעי' דכותי אף על תרומה נחשד וא"כ ע"כ קודם גזירה מיירי. ולד' תוס' י"ל דס"ד דאף דהמטהר לא ידע דלמא הכותי תרם ממק"א ושוב הו"ל ס' קמ"ל דוודאי דייני' ליה: ואמנם גם בשמעתין לא כ' רש"י ע"ש כ"א לילי שבת וק' קו' תוס' למה יהא טבל מוקצה ונ' דהיכא דהיה לו פנאי לתקן מבע"י לא התירו חכמים והכא בלוקח ביה"ש וכן הגי' לפנינו בהדיא ביומא ע"ש ואמנם מה שהקשה תוס' מר"י ור"ש דס"ל גירי אריות י"ל דברי רש"י דיל"ד ל' בין הכותי' דנקט לנקוט מן הכותי' א"ו משום ר"י ור"ש נקט הכי דס"ל גירי אריות וה"ק מישראל שנטמא בין הכותי' ועושה כמעשי' וכבר מצינו בנחמיה שנטמעו מישראל ביני' ולענין טבל דייני' להו ככותי'. ועל תי' התוס' ק' טובא הרי לר"י ור"ש תבואות הכותי פטורה מן התרומה דמה"ט תורמין מן נכרי' על כותי' ובמנחות שם באמת לא כ' תוס' כ"א במטהר יינו של כותי וד' תוס' בשמעתין צ"ל דמדרבנן עכ"פ חייבת וכיון דוודאי חשבי' לה אין כאן ספק דרבנן לקולא דאל"כ מאי תורמין על של כותי' דקאמר

תוס' ד"ה אומר בע"ש וכו ורש"י בשמעתין נקט או שאין לו כלים ובגיטין כ' רש"י רק שאין לו כלי' ונראה דסוגיין דגיטין הביאו רש"י שם לפ' כן דדייקי' מבריי' זו דר"י בתולה בד' עצמו לית ליה ברירה והנה רש"י בגיטין שם כ' הטעם בתולה בד' עצמו משום שהיה בשעת התנאי פוסח על שתי סעיפים וק' בההיא דהלוקח יין מאי פוסח על שתי סעיפים שייך אמנם רש"י כ' שם והכא תולה בד' עצמו הוא שהוא עצמו מוציא היין וצ"ע מאי קאמר אמנם מאחר דמוקמי' לה באין לו כלים שפיר כתב רש"י דלמא מעיקרא הי בדעתי' רק לשתות הין ואח"כ שתה שתי הין וא"כ מעיקרא היה בדעתו להיות מההין השני ששתה לתרומה ועכשו שתאה ושפיר כ' שהוא עצמו מוציא היין ולד' התוס' דמיירי די"ל כלים א"כ ק' יוציא כך וכך לשתות ומהשאר יתרום ומאי תולה בד' עצמו יש כאן וצ"ל משום דמצי לתרום בין מפי' בין משולי' קרי ליה תולה בד' עצמו ודוחק דעכ"פ אינו דומה לאיזו מהם שארצה דע"כ היה פוסח על שתי סעיפים דאל"כ למה לא בירר מיד משא"כ כאן למה נימא מהיכן שיתרום מעיקרא היה דעתי' ולא נשאר כ"א קושית תוס' על רש"י דהול"ל מע"ש בצפונו ואמנם מאחר שפירש"י ומיחל היינו מחלל ע"כ מוקי לה שאמר מע"ש בצפונו וכמ"ש הריטב"א ורש"י קיצר במובן

ויש להק' ע"ד התוס' דבהך דסמוך לה היו תאנים של טבל דתנן והוא בשדה או בביה"מ ולמה לא תנן ומע"ש בצפונו או בדרומו בשלמא לרש"י קיצר במובן וי"ל דמאחר שהוא אינו אצל התאנים דלמא בשעה שיאמר בצפונו יבא אחר ויתנם מהצפון לדרום ועד שיאמר מחולל על המעות כבר נתערבו ואמנם הא בורכא ומה בזה אם אח"כ נתערבו ואולי אינו מועיל חילול כ"א כשהוא במקומו ודוחק וצ"ע

והנה מסיק הש"ס כאן איפוך אבל בגיטין הגי' כדס"ד דר"י חייש למיתה וא"כ ק' מהא דדופן לסוכה דמכשיר ר"י וקו' זו ק' ג"כ על הרמב"ם דפסק כהך דבת ישראל שנישאת לכהן ואמר לה ה"ז גיטך שעה א' קודם למיתתי אסורה לאכול בתרומה מיד ופסק דעושין בהמה דופן לסוכה וע"כ צ"ל כמ"ש לעיל בד' דהש"ס