ליקוטי חבר בן חיים ב קד

מדבריו דלית ליה ד' רבי' יונתן כ"א דחכמי' דינא קאמרו ואמנם צריך ביאור מאי דינא והנה סבר הייתי לומר דטעמא דחכמים דאדם שאני דלמא אי הוה ניעור הי' מכיר אילן או גדר בסוף אלפים והיה קונה שם שביתה ומ"מ כה"ג הו"ל להש"ס לפ'

ואמנם כד דייקי' דברי רש"י לקמן בהא דחפצי הפקר נדע בס"ד ביאור כל הסוגיין לד' רש"י דז"ל לקמן חפצי הפקר כלים שאין להם בעלים ובסו"ד שלא נתכוין אדם להקנותן שביתה וכתב עוד ד"ה כרגלי כל אדם שלא היתה להם שביתה ביה"ש הנך רואה דד' רש"י דטעמא דרבנן בחפצי הפקר אינו מטעם ברירה וכמ"ש הריטב"א כ"א הענין הוא כך חכמי' אסרו ביו"ט להוציא בהמה וכלים מתחום שקנו בו שביתה אבל כיון שכלי' אלו של הפקר לא קנו שביתה א"כ אין להם תחום ורשאי כל אדם להוליכן עד מקום שהוא יכול לילך וז"ש רש"י הפקר שאין להם בעלי' וגבי כרגלי כל אדם שלא היתה להן שביתה וכ"ת א"כ מילא לצורך עצמו ונתן לחבירו אמאי כרגלי הממלא וכן הק' הריטב"א קו' זו שם לד' הראב"ד עיי"ש נ' דהתם בשעה שנתכוין זה לזכות בהם הרי הם נעשין בכלל חפציו ונאסרו להוציאן חוץ לתחומו ומ"מ אם גם ענין זה ק' קצת להולמו יתיישבו עפ"י סי' זה כמה קו' חדא דלד' הריטב"א א"כ מתני' דתנן כרגלי הממלא ס"ל דיש ברירה וכדאפלגו רב ור' יוחנן בחבית ובהמה אי יש ברירה או אין ברירה למה לא מייתי הש"ס הך מתני' ותו הרי רב אשי אוקמינן לר"י כרבנן דריב"נ והרי מסקי' פ' בכל מערבין דר"י לית לי' ברירה ואפשר באמת דמטעם זה ג"כ השמיט הרי"ף לאוקמתא דרב אשי ואמנם למה שבארנו בשטת רש"י כ"ז ניחא ועד"ז מיושב קו' הריטב"א על רש"י שמפ' כרגלי אנשי העיר אלפים אמה דמ"ש מבור של עולי בבל דהוה כרגלי הממלא מטעם ברירה ה"נ גבי בור של אנשי העיר דכ"ז הריטב"א לטעמיה אבל רש"י ס"ל בבור של עולי בבל דהטעם משום שלא הי' לה בעלים ביה"ש משא"כ בור של אנשי העיר דהוה כביר של שותפין דיש לה בעלים. ולכאורה יש להביא ראי' לפי' רש"י דלא כהריטב"א דאמרינן לקמן חפצי נכרי לרבנן השתא חפצי הפקר לא קנו שביתה נכרי מבעי' ומאי ק"ו הוא זה בהפקר שייך הוברר הדבר ס"ל לרבנן דהן כרגלי הזוכה בהן משא"כ חפצי הנכרי מאי ברירה י"ל אמנם למ"ש בביאור ד' רש"י א"ש דהעיקר תלי' אם קנו שביתה ביה"ש או לא וא"כ מה חפצי הפקר דיוכל להיות שביה"ש כבר הי' להם בעלים ועכשיו נעשו הפקר לא אמרי רבנן הכי ומוקמינן להו בחזקת שאין להם בעלים ולא קנו שביתה חפצי נכרי דבבירור לא קנו שביתה מיבעי'

והנה יש להקשות טובא על פי' הריטב"א דכרגלי העיר היינו כרגלי הממלא של אנשי העיר הרי רב ספרא הוה מפ' הך דגשמים שירדו מעיו"ט בגשמים הסמוכין לעיר וכלומר שהם כרגלי אנשי העיר והרי תניא דיש להם אלפים לכל רוח א"כ מבואר לכאורה בהדיא כד' רש"י דכרגלי העיר היינו אלפים אמה

ונ' ליישב לד' הריטב"א דאדרבא היינו דקאמר לי' אביי לא ס"ד ומייתי מתני' דמשילין וק' דלא הו"ל לאתויי כ"א סיפא דשל עולי בבל רישא למאי הל' הביא אלא אדרבא מהתם עיקר קו' אביי כיון דהך מתני' כרגלי הממלא ס"ל א"כ יש לה ברירה וע"כ גם כרגלי העיר היינו כרגלי הממלא של העיר ומטעם ברירה וא"נ הך ברייתא דלעיל ס"ל דחפצי הפקר אין קונין שביתה מאן דס"ל הכי הרי י"ל ברירה ואי בגשמים הסמוכין לעיר עסקינן אכתי אמאי תניא יש להם אלפים אמה כרגלי העיר הו"ל למתני וא"כ אדרבא מד' אביי יש לסייע לד' הריטב"א בכלל ופרט וכ"ת הך דשל עולי שבטים ל"ל לאביי שוב לאתויי לא היא אי לאו דמסקי דיש ברייתא דמוכח מינה דחפצי הפקר קונין שביתה הייתי אומר לעולם כרב ספרא ובגשמים הסמוכין לעיר ופלוגתא דהך ברייתא ותנא דמתניתין ביש ברירה או אין ברירה תליא [משא"כ השתא דמצי' ברייתא דעולי שבטים דע"כ ס"ל חפצי הפקר חין קונין שביתה מאן דס"ל הכי הרי י"ל ברירה ואי בגשמים הסמוכין לעיר ופלוגתא דהך ברייתא ותנא דמתניתין ביש ברירה או אין ברירה תליא] משא"כ השתא דמצי' ברייתא דעולי שבטים דע"כ ס"ל חפצי הפקר קונין שביתה מסתבר טפי לאוקמא פלוגתא בהכי מדנוקים ג' מחלוקת קונין ואין קונין ויש ברירה ואין ברירה וא"כ אפי' חפצי הפקר אין להם כ"א ד' אמות ומה שיש לדקדק עוד בד' אביי נבאר לפנינו אם יהי' ה' בעזרינו ועתה נבא לבאר ד' רש"י א' לא'

רש"י ד"ה ול"פ בכלים בסו"ד והאי אדם ישן וכו' יל"ד למה שביק רש"י מלפ' כן עד כאן מיד בתחלת השמעתא ד"ה חפצי הפקר הו"ל לפ' כן ונ' כוונת רש"י משום דקאמר הש"ס בדין הוא דלפלגו בכלים ומאי בדין ולזה כ' רש"י דמכלים וודאי ידעינן לריב"נ בישן מה דינו דלא גרע מכלים אמנם מישן לכלים אכתי לא ידעי' דא"ל בישן ה"ט הואיל וניעור קנה

תוס' ד"ה להודיעך כוחן דרבנן יל"ד לפמ"ש רש"י ריש ביצה דמשו"ה כחא דהיתירא עדיף דמס' אדם יכול לאסור ולא להתיר וא"כ הא תינח באי' דאורייתא משא"כ בתחומין דרבנן וכ"ת יק' ארש"י גופי' הרי גם מוקצה דריש ביצה דרבנן י"ל דהתם הו"ל דשיל"מ וספיקא לחומר' משא"כ הכא לענין אי' תחומין מה לענין כחא דהיתירא שייך אלא דמצינו בהדיא לקמן ע"ב ע"ב גבי פלוגתא דב"ש וב"ה במסיפס דגם בעירובין אמרי' כחא דהיתירא עדיף וצ"ל עפ"י פי' רש"י דנהי דאמרינן בעירובין הל' כד' המיקל בעירוב אי מס' לן לדידן מלתא בעניני עירובין ל"ש ס' עירוב להקל דה"ז כס' חסרון ידיעה דאפי' לס"ס לא מצטרף וכן הביא המנ"י דבאי' דרבנן לא אמרינן ס' תיקו לקולא וג"כ מטעם זה דהו"ל ס' חסרון ידיעה

גמ' הואיל וניעור קנה ישן נמי קנה לפי פשוטו הכוונה מדחזי' דעירוב לא בעי דעת אלא מעצמו קנה ה"ה בישן וטעמא דרבנן הראוי לבילה אין בילה מעכבת דהיינו ניעור משא"כ ישן דאינו ראוי לקנות בילה דהיינו קנין מעכב

רש"י ד"ה ביו"ט אם ירדו ביו"ט נ' כוונתו לכאורה דווקא דרישא דקתני מעיו"ט מ' הא ביה"ש כיו"ט עצמו ובסיפא תניא ירדו ביו"ט מ' הא ביה"ש כעיו"ט אמנם לפי מה דס"ל לרב יוסף דהך ברייתא כריב"נ א"כ עיקרא דמלתא אם היו להם בעלים ביה"ש או לא וע"כ ביה"ש ועיו"ט חד דינא אית להו והיינו דכ' דירדו ביו"ט הוה דווקא אמנם לרב ספרא דעיקר טעמא משום דבני העיר דעתן עליי' א"כ עיו"ט דווקא דאם ירדו ביה"ש ל"ש עדן לומר דעתן עליי' וא"כ ר"י ור"ס בהא פליגי אי דווקא דרישא דווקא או דסיפא

של שבטים י"ל דנקט הכי לאפוקי נכרי' דס"ל אליבא דריב"ל כמאן דאמר לקמן חפצי נכרי' אין קונין שביתה

לא ס"ד כבר עוררנו לעיל דעכ"פ מהך ברייתא דמיי' רב יוסף שפיר דחי רב ספרא ורב יוסף מבור של שבטים הו"ל לאתויי ונ' לפי' רש"י ה"ק אביי אי ס"ד כרב ספרא דהך ברייתא מיירי בסמוכות לעיר א"כ עיקר חסר מן הספר ובשלמא אי ליכא למ"ד