ליקוטי חבר בן חיים ב קא

ונמצאת כשירה אין לו חזקת היתר מס' אי אתה יכול להתירה ובזה א"ש דלכאורה ק' אדיליף רשב"ג מפדיון דבעי ל' יום נילף ממילה דסגי בח' ימים לא היא דדווקא הכא משום חזקת ממון אזלי' בתר רוב לא זולת ועד"ז יתיישב ג"כ הרי מקרבנות ילפי' דבטריפות אזלי' בתר רובא ומ"ש רוב דטריפות ומ"ש רוב דוולדות בני קיימא א"ו משום דהתם ליכא חזקה בהדי מיעוטא והכא איכא חזקה בהדי מיעוטא וכמ"ש ועד"ז הי' אפשר ליישב ד' רש"י לפנינו לקמן גבי מת בתוך ל' שכ' לפנינו ברש"י נולד לאחר מיתת אביו ומהי"ת פי' רש"י כן והוגה עפ"י אחרונים חי אחר מיתת אביו ואמנם למ"ש י"ל דדווקא נולד לאחר מיתת אביו שהיתה בשעת מיתה בחזקת אי' לשוק הוא דחיישי' למיעוטא משא"כ נולד בחיי אביו דבשעת מיתת הבעל כבר נולד הס' באמת אזלי' בתר רובא

ועד"ז הי' נ' ליישב דרש"י ביבמות שם הק' ארשב"ג ממתני' דנדה דבן יום א' פוטר מן הייבום והביא רש"י תי' הש"ס בנדה פ' יוצא דופן שם דידוע שכלו לו חדשיו ומ"מ ק' אש"ס דידן דלא ידע לתרץ דידוע שכלו לו חדשיו אדמק' מבריי' דעגל שנולד ביו"ט לפרוך ממשנה שלימה דנדה וי"ל לד' רש"י דבאדם רגילות שידע האב דכלו לו חדשיו כדמוכחי הני עובדא דמייתי לפנינו אבל בבהמה נ' דוחק להש"ס לאוקמי בהכי ומ"מ משני לי' הכי ולמ"ש א"ש טפי דמתני' דנדה מצי לאוקמי שנולד התינוק בחיי אביו וכה"ג מודה רשב"ג

אמנם אי ק' לי הא ק' לי למאי דיליף רשב"ג מביום השמיני והלאה א"כ היכא דידוע דכלו לו חדשיו מודה רשב"ג דמותר להקריבו תוך שבעה אתמהה היכן מצינו לומר כן וכ"ת כיון דבאינו ידוע אסור אף הבעלים אינן נאמנין להעיד שכלו לו חדשיו והכהן אין רשאי להקריב עפ"י עדותן מלבד שדוחק לומר כן יק' ג"כ אם הבעלים כהן מא"ל

ולזה נ לפ' כל הסוגיא בדרך אחר ויתיישב קו' תוס' לקמן מסוגי' דהכא אסוגי' דהערל דמפ' ד' רשב"ג דוודאי בן ח' ונאמר דכולא מלתא חדא הוה ופי' ד' רשב"ג כך הם מדהמתינה תורה בפדיון הבן עד בן חודש ש"מ חששה תורה לנפל וק' לן אמאי הרי חזי' דרוב וולדות בני קיימא נינהו ולמה לא ניזל בתר רוב אלא ש"מ סתם וולדות הנולדים הם ס' בני ח' ס' בני ט' ובני ט' וודאי רוב קיימין אבל בני ח' מיעוטין קיימין וחששה תורה לרוב בני ח' שאינן קיימין עכ"פ ש"מ דבעי' שהה ל' יום או ידוע שאינו בן ח' ומעתה בשלמא אי בן ח' אם חי שלשים יום הוא בן קיימא שפיר חששה תורה לבני ח' וצוותה להמתין ל' יום משא"כ אי אמרת בן ח' אפי' חי ל' יום אינו בר קיימא למה צוותה התורה להמתין אלא ש"מ דבן ח' יוכל לחיות ואם חי ל' יום ה"ה בן קיימא נמצא דהני תרי עניני בחדא שייכא ומיושב קו' ראשונה של תוס' בענין סתירת הש"ס גם קי' שנייה דלמא ריא"ש לענין אשתהי פסק כרשב"ג לא היא הני תרתי מילי חדא הוה וכ"ת א"כ מאי קמבעיא לש"ס אי פליגי רבנן עלי' דרשב"ג הרי בהדיא פליגי כדאמרי' בהערל כמאן כר' ש"מ דרבנן פליגי כ"כ הרמב"ן בחי' בשמעתין דאי לא דריא"ש הייתי אומר דר' ורשב"ג מפ' לדרבנן והש"ס בהערל דידע לדריא"ש מהא דאם אשת כהן אינה חולצת דסמכי' אדרבנן דמייתי פ' החולץ שפיר קאמר כמאן כר' וא"ש קו' הרא"ש בשמעתין כיון דארשב"ג לא סמכי' כ"א לחומרא חוץ מאבל דהל' כהמיקל באבל ואדרבנן סמכי' לקולא גבי אשת כהן מאי שייך לומר הל' כרשב"ג לא הי' דגם לקולא סמכי' אדרשב"ג בדרבה תוספאה וכ"ת באמת אמאי סמכי' התם לקולא אדרשב"ג ה"ט מאחר דס' ממזר מותר מן התורה לבא בקהל שוב הו"ל דרבנן ושפיר סמכי' אדרשב"ג ומעתה גם בבהמה ה"פ דיל"ד למה נקט רשב"ג קרא דיום השמיני דאינו ענין לחולין דהרי בליל שמיני מותר כמבואר לקמן ולא נקט שבעת ימים יהיה עם אמו א"ו ידע רשב"ג דמקדשים ליכא למילף דגזה"כ הוא אפי' ידוע שכלו לו חדשיו ואמנם ק' לי' האי קרא דמיום השמיני ירצה עכ"פ אפי' הוא בן ח' לגסה וטעמא מאי דאשתהי אשתהי וגסה ג"כ יולדת לז' וא"כ הדרי' שוב לכללין דסתם וולדות ס' בני ח' ס' בני ט' ובעי' שהיי' שמנה ימים:

ואמנם הוא גופא צריך ביאור רחב שיחלקו בזה תנאים אי סתם וולדות בני ט' או ס' בני ח' ס' בני ט' ולזה נ' דמצינו בש"ס בנדה כ"ז ע"ב מייתי פלוגתא אי יולדת לט' יולדת למקוטעין או לא ובבכורות פשיטא להש"ס דגם בבהמה אפלגו ולא הראה רש"י בשום מקום איה פלוגתא זו ובר מן דין הרי חזי' דיולדת לט' יולדת למקוטעין ולזה נ' דהך פלוגתא היינו פלוגתא דת"ק ורשב"ג לפנינו ת"ק סבר בני ח' לעולם לא חיי ואמנם יולדת לט' יולדת למקוטעין וחיי וא"כ סתם וולדות בני קיימא נינהו ופדיון הבן גזיה"כ הוא ורשב"ג ס"ל יולדת לט' אינה יולדת למקוטעין ואי ילדה הו"ל בן ח' ורובא לא חיי והיינו דקאמר סתם יולדת ס' בן ח' ס' בן ט' דמקוטעין בן ח' הוא ואי חיי אשתהויי אישתהי וא"כ יק' קו' תוס' נדה כ"ב ד"ה אלא שהק' תוס' שם מאי מק' הש"ס למ"ד אינה יולדת למקוטעין דלמא קסבר אשתהויי אישתהי ותי' דרוב אמוראים לית להו דרבה תוספאה ואמנם רוב הפוסקי' פסקו להא דרבה תוספאה וע' חלקת מחוקק אה"ע סי' ד' הביא ד' תוס' אלו ואמנם למ"ש אדרבא רשב"ג דס"ל אשתהי איהו ניהו דס"ל בין באדם בין בבהמה אינה יולדת למקוטעין והדרא קו' תוס' לדוכתי' ולמ"ש צ"ל דכיון דהני תרי תאומים נגמרה צורתן לז' מ"ש חד דנפק לז' ומ"ש אידך דלא נפק עד לט' אלא ש"מ נגמרה צורתו לט' וק' הא אינה יולדת למקוטעין וא"ש ד' הפוסקים

ועתה נבא לפלוגתת הראב"ד והרמב"ם בה' אבל שפסק הרמב"ם בן ח' אפי' חי ל' יום אין מתאבלין עליו והק' הראב"ד הא קיי"ל כרשב"ג דאמרי' אשתהי ומ' להראב"ד כד' התוס' דהני תרי מילי דרשב"ג לאו בחדא שייכא ודווקא בהך דבעיא שהי' סמכי' באשת כהן אדרבנן אבל לענין הא דאשתהו לגמרי הל' כרשב"ג מדרבא תוספאה ושפיר הק' אבל הרמב"ם ס"ל כמ"ש דהני תרי מילי דרשב"ג מישך שייכי וממילא גם בהך אמרי' הל' כמיקל באבל וכרבנן דלא אמרי' אשתהי ואפי' חי ל' יום אינו בר קיימא

אלא שהלח"מ הק' אד' הרמב"ם שפסק בה' רוצח אם נולד לפחות מט' חדשים ההורגו תוך ל' אינו נהרג עליו הא לאחר ל' נהרג ואמאי הרי ס' בן קיימא הוה לפי דבריו בה' אבל ואמנם למ"ש יש ליישב כד דייקת ל' הרמב"ם בה' אבל כ' בן ח' ובה' רוצח כ' נולד לפחות מט' חדשים ולזה נ' דלאו בחנם האריך וכ' פחות מט' חדשים דבבן ח' וודאי אינו נהרג מס' וכמ"ש בה' אבל אמנם פחות מט' ר"ל למקוטעין והיינו פלוגתא דרבנן ורשב"ג דלרבנן יולדת למקוטעין ובר קיימא הוא מיד ולרשב"ג בעי' ל' יום ועכ"פ אחר ל' יום לכ"ע בר קיימא הוא וא"ש בע"ה פסק הרמב"ם

נחזור לד' התוספות פ' החולץ ונ' דאף לפי תי' שם צ"ל דכמו דאיכא במשאל"ס חזקת אי' יש גם כאן או חזקת ממון או