ליקוטי חבר בן חיים י צט

סרכא נקט כמ"ש הראשוני' ואמנם רב דקאמר פסולת סתמא לכאורה מ' דאפי' פסולת דרבנן קאמר אמנם התינח אי הוה מיירי בחופה דבתר קידושין דנישואין עושה שפיר כדאמרי' במתני' אמנם כיון דדעת רש"י דבחופה בלחוד מיירי וע"כ לא עדיף מקידושין לר"מ וכמו שנבאר עוד לפנינו בע"ה א"כ ע"כ ג"כ מפסולת דאוריי' מיירי ומשום דאיכא נמי גרושה דרבנן כדלקמן בסמוך נקט רש"י אלמנה דוודאי דאוריי' הוה ועל סמך זה ביאר דבריו דמיירי בחופה בלא קידושין ואמנם טעמא דרש"י נ' דדעתו שלא כד' הרמב"ן שהחליט דשמואל מודה בביאה דעושה נישואין בפסולת וד' רש"י אינן כן כ"א כמו שצידדו התוס' לקמן פ"ט ע"ב ד"ה כיון דהואיל דמיעטה רחמנא מטומאה לאו שאירו אקרי לשום דבר וה"ט דשמואל דס"ל בשלמא אי הוה שייך שאירו בפסולת א"כ מסתבר למגזר חיפה בלא קידושין אטו חופה דבתר קידושין דפסולה מדאוריי' אמנם כיון דקנין נישואין ל"ש כלל בפסולות אלא דביאה פסיל לה מה ענין חופה אצל ביאה וטעמא דרב ג"כ ע"כ דאפי' ביאה לא קניא דאל"כ אדמפלגי בחופה לפליג בביאה אלא דטעמא דרב כיון דביאה מיהת פסול לה אף אנן בחופה גזרי' ול"ש מקמי קידושין או בתר קידושין כיון דכל עיקר טעמא לא הוה כ"א משום דסתם חופה כניסת ביאה. והן הן כל ד' רש"י עיי' בהם ומנה דבפסולות דאוריי' דווקא קאמר כיון דלאו דינא קאמר ומעתה ע"ז קאמר שמואל דאמנם כיון דטעמא דרב משום דביאה פוסל ה"ה גזרי' חופה אמנם היכא דביאה אינה פוסל בגון בפחותה מבת ג' אף חופה אינה פוסלת והן ד' רש"י הואיל וביאה אינה פוסלת בה דאלו קונה בכל פסולת מודה רב וע"ז קאמר רמי ב"ח כיון דנישואין ל"ש בפסולת ורק פסול ביאה א"כ תלי' פלוגתיי' דרב ושמואל בדר"מ ור"א ור"ש אי גזרי' משום פסול או לא דרב כר"מ ושמואל כר"א ור"ש והש"ס הק' דמנ"ל דטעמא דר"מ משום דגזר אטו פסול ביאה דלמא משום דבקידושין קני לה ועבר אמימרא דרחמנא משא"כ חיפה דלכ"ע לא מהני וא"נ דלמא ר"א ור"ש בחופה דהוה כניסת ביאה מודו דגזרי' והנה כך הי' הצעת הסוגי' עד דאתי ר' עמרם ואמר דרב ששת אנהרינהו לעיינין דלא כדס"ל דרב מודה דאין חופה קונה וגומר בפסולת כ"א אפי' גמר חופה שייך בפסולת מדאוריי' קאמר רב ובחופה שאחר קידושי' דאוריי' היא ומקמי קידושי' גזרי' אטו בתר קידושין והיינו דקאמר ואנהרונה לעיינין יש חופה לפסולא ולא קאמר כרב דעדיפא ממאי דס"ל אליבא דרב קאמר ואמנם למסקנא קיי"ל כרנב"י דהך מתני' לגלגול שבועה אתי ומוכח דאדרבה אין חופה גומר כלל בפסולת דאל"כ מנ"ל למימר דע"י גלגול מיירי והייני שכ' רש"י בסוף הסוגי' ומכאן לגלגול וכו' ר"ל דכרנב"י קיי"ל ואף רב לא קאמר גומר כ"א גזירה בעלמא ז"נ בפשט ד' רש"י ול"ק כלל קי' הראשוני' עלי' וכ"נ פשט ד' הרמב"ם מדס"ל דאפי' חופת נדה אינה גומר ואף דיש לחלק ולומר דנדה גרע מ"מ וק' מנ''ל להרמב"ם הא מלתא כמו שהק' הרא"ש דמבעיא דרב אשי אין ראי' דהתם א"ל דלענין תוספת א"נ שלא הי' דעתו לכונסה נדה א''וו מהכא דייק הרמב' דבכל הפסולת אין חופה גומר דכרנב"י קיי"ל ואמנם בעיא דר"א בכתובות נ"ו הי' דרבין הוה מס' לי' אי חופה לחוד קונה או נימא דדווקא היכא דנבעלה לבסוף אז קנאה למפרע או לא ור"א השיב דהא וודאי דתחלת חופה קונה אלא דמס' לי' משום מאי קונה אם קונה מצד עצמו או משום דהשתא מתחיל הקנין ונהי דאי הוה חזיא השתא לכולא מלתא וודאי קנה אמנם היכא דפרסה נדה בין תחלת חופה לסוף חופה וודאי אי הוה מצי למעבד סוף אף לאחר שתטהר כגון שהוא קיים אלא שרוצה לגרשה כה"ג וודאי קנה תחלת חופה דהוה חזיא לסוף חופה דהיינו לאחר שתטהר ובשעת תחלת החופה ג"כ הויא חזיא משא"כ אם בין תחלת חופה לסוף חופה מת דחזי' דלא הי' ראוי מעיקרא לסוף חופה כלל כה"ג אי תחלת חופה לחוד קונה או לא וזה שפי' רש"י לקמן ופירש ומת כלומר אילו קיים ל"מ היכא דנסבא וודאי קנה למפרע תחלת חופה כיון דלא היתה חופה פסולה אפי' אינו רוצה לקיימה ג"כ ל"ל בה דחופה מיהת חזיא אלא דהוא אינו רוצה כי קמב"ל היכא דמת דאגלאי מלתא דלא חזיא

ואמנם הר"י משום דק"ל לפי' זה דרב ששת מיאן לפ' כך ד' רש"י ומפ' דרש"י חופה קונה מ' לי' לרב ושמואל כר"ח דקיי"ל כר"ה ואמנם מבואר מדברי' דדווקא קונה ולא גומר דאל"כ הוה דינא ואנהו מדרבנן קאמרי וכן לענין דיו לא א"ש ד' אי גומר וזה דלא כרש"א בקידושין שם שכ' דע"כ לר"ה גומר ג"כ דמאי אולמא ולי ק' עוד על ד' קדשו דמאי קמב"ל להש"ס שם י' אי ביאה אירוסין עושה נימא ג"כ מאי אולמא ולזה נ' דדווקא גבי כסף כ' שם תוס' הך סברא דוודאי אי הוה כסף קידושין דמי שוויה ל"ש מאי אולמא משא"כ דבפרוטה מתקדשת ואמנם אפי' נתן לה שוה אלף זוז אינו גומר ואי יהיב לה ב' פרוטות זא"ז נימא דגומר הא לא מסתבר אמנם בחופה חופה