ליקוטי חבר בן חיים י צח

דעד"ז הוו רב ושמואל כתנאי דטעמא דר"מ דס"ל דמשנתקדשה הויא משתמרת לביאה משום דכרב ס"ל כיון דנתקדשה וודאי תיבעל לו וא"כ הוה דחופתה חופה כרב ופסלתה לאחר שתתאלמן ואמנם טעמא דר"א ור"ש דלא הויא משתמרת עדן דדלמא אקידושין הוא דלא קפדה אבל אביאה קפדה וא"כ ה"ה חופתה לא מהניא כשמואל והש"ס דחי לי' הא דאמרת דר"מ ע"כ כרב מאן אמר לך דטעמא דר"מ משום דמשתמרת לביאה פסולה דלמא טעמא דר"מ משום דקידושין הם עיקר הקנין דהרי מאכיל ע"י במקום אחר ומשו"ה פוסלין כמו שאמר ר"מ בברייתא וה"ה אי הויא החופה חיפה ג"כ היתה פוסלת משא"כ אי ר"מ באמת כשמואל סבר דאין חופתה חופה א"כ כיון דלא קניא לא פסלה למלתא והא דאמרת דר"א ור"ש ע"כ כשמואל דלמא לעולם כרב וע"כ ס"ל דלא אמרי' מדאיקדשה תיבעל ג"כ אלא בקידושין דלא קריבא לביאה אבל בחופה לעולם מודו מדנכנסה לחופה עתו ה"ה דתיבעל לי וחופתה חופה. ואתי רב עמרם ואמר כיון דעד השתא לא ידענא טעמא דרב ע"ז קאמר רב עמרם דרב ששת אנהרינהו לעיינין ואוכח דטעמא דרב משום דהבאה לבית הוה דרב ממתניתן דסוטה דייק לה והתם פשיטא דלא הוה חיבת ביאה כלל דהרי לא נשאה כ"א כדי להשקותה ומ"מ תחת אישך קרינא בי' ש"מ דהבאה לבית היינו חופה ואמנם רנב"י דחה דלעולם לא פשיט רב מהכא דהכא ע"י גלגול וא"כ תו מצונן למימר דטעמא דרב כדשמואל ורמי ב"ח ומעתה רב אשי דאבעי' לי' בכתובות נ"ו אי חופת נדה קונה הא גופא מספקא לי' דכיון דקיי"ל כרב מ"ט דרב אי ס"ל דהבאה לבית היינו חופה וא"כ ה"ה חופת נדה ופסולות לאו דווקא או דלמא טעמא דרב כדשמואל ודווקא בפסולות פליג משום דנתקדשה משא"כ בנדה מודה רב ועד"ז נבין ד' הרי"ף שכ' תיקו הלכך קונה דר"ל דע"כ לא אסתפקא לי' לרב אשי כ"א מ"ט דרב וכיון דחזינן דשמואל ורב"ח פשיטא להו דטעמא דרב כדשמואל ובחופת נדה מודה לא שבקינן פשיטותיי' משום ספיקא דרב אשי והיינו הלכך ומטעם זה ג"כ לא פסק הרמב' דהוה ס' דדינא

אלא דעדן יק' אמאי קבע רב אשי לספיקא דידי' התם דווקא ונ' דהנה שם ע"א וב' פליגו הס"ד והש"ס אי כן ירושת הבעל ותוס' כתובה בהדי הדדי קאתי ע' רש"י שם וכ' הראשוני' דד' הרי"ף והרמב' כרש"י והנה אי כדדחי הש"ס א"כ אף דאפסוקא הל' כראב"ע אכתי בירושה לא ידעי' הל' מאי ולזה ניחא לי' לרב אשי למקבעי לבעיא דידי' אליבא דראב"ע דהל' כוותי' ואמנם אנן לדידן, ס"ל דאין חילוק בין תוס' לירושה א"כ שפיר קיי"ל הכי אף לענין ירושה

אך מדאתי' להכי מצינן למימר דהיינו בעיא דרבין לענין ירושה תנינא דמחופה הוא דירית אמנם לענין תוס' קמבעיא לי' אי כהס"ד דגם לענין תוס' חופה קונה ורב אשי דחי לי' כסברת הש"ס לעיל דאין חילוק בין תוס' לירושה אמנם עדן איכא למבעיא בתרוויי' אך התינח אי בתרוויי' קמבעיא לי' לרב אשי משא"כ אם רק לענין תוס' קמבעיא לי' ומחלק ג"כ בין ירושה לתוס' וק' תו מנ"ל למפשט להא דרבין אע"כ מדפשיטא לי' היינו דלא מחלקי' וכס הש"ס כמ"ש רש"י לעיל שם א"כ ע"כ השתא גם לענין ירושה מבעי' לי' ומיושב קו' הראש דבאמת רבין אתוס' קאי ורב אשי עלי' דידי' הדר ומ"מ מוכח דרב אשי לאו אתוס' קאי וכן מיושב קו' הח"מ סי' ס"א אהרמב"ם מרבין

אמנם הואיל וחזינן לשעה"מ דמשוי לי' להגאון בי"ש כטועה במ"ש דהרמב"ם כרש"י ס"ל דא"כ ק' הפ"נ אמינא ע"ד שכ' שם בסוגי' דגם רש"י מודה לענין הפ"נ וכ"מ מדברי' בסוגי' דהדרא לבו נשא כמ"ש הש"מ שם אלא דס"ל דמלתא תלי וקאי ולכי נסבא משעה שנמסרה לו התחילה החופה ומיפר למפרע וכ"כ הריטב"א בנדרי' עד"ז פי' ד' הש"ס אין הבעל מיפר בקודמין אמנם לענין ירושה דמהשתא ירית הוזקק רש"י לומר טעמא דמחילה וכן נוכל לומר בד' הרמב"ם והמחבר אך מדאתי' להכי איכא למימר דהמנו בעיא דרבין אי קנין החופה חל מיד או למפרע כמו גבי מסירה וא"כ שפיר לכולא מלתא קמבעי' לי'

עד כה בארנו דעתינו בפשט מחלוקת רב ושמואל וכולא סוגי' ומעתה נחל לבאר ב"ה שיטות המפ' ה"ה רש"י ור"י ור"ת ורמב"ן ורשב"א כ"א לפי דעתו כיד ה' הטובה עלינו

הנה פשט ד' רש"י שלא הזכיר כלום מחופה קונה מורין דלדידי' הסוגי' בחופה בלא קידושין ואף דאינו קונה כאשר הבינו דברי' הרמב"ן והרשב"א ואמנם מה דנקט רש"י אלמנה כוונתו דהנה תנא דידן דנחית לפרושי פסולי כהונה ולא קתני סתמא פסולי כהונה טעמי' לרמז דדווקא משתמרת לביאה פסולה דאוריי' הוא דלא אכלה ואי הוה קתני סתמא הו"א ה"ה דרבנן ומהכא נפקא לן בגמ' הכי לר"מ וחליצה דקתני משום סיפא דאף דהוי דרבנן מ"מ נתחללה כדאמרי' לקמן פ"ה ע"ב ור"מ כחדא קאמר למלתי' אלא דר' הפסיק דבריו בדר"א ור"ש ואצ"ל דאגב