ליקוטי חבר בן חיים י ק

ראשונה דאין לבו גס בה עדן לא הויא חיבה כ"כ ודיו דלקני משא"כ חופה עם ארוסתו דלבו גס בה וודאי עדיפא אמנם בביאה מס' לי' להש"ס אי מ"מ נימא כ"ז שאין לבו גס בה לא אלימא כולי האי או דלמא כיון דבא עלי' ע"כ לבו גס בה וא"כ מאי אולמא וז"נ פשט ד' רבא שם ה' וכי גמרי' חופה מקמי קידושין מחופה דבתר קידושין ר"ל כל עיקר חופה משום חיבה וכ"ז שאין לבו גס בה ל"ש חובה וע"ז השיב לו אביי וודאי אי הוה ר"ה ר"ל גומר שפיר קאמרת ר"ה קונה קאמר וכי לא אלימא חיבה זו כקנין כסף דתלוש טפי מחופה דלא מהני אפי' כשלבו גס בה

והנה ביארו דברי' דמנ"ל לרב דשייך בפסולת שארי ע"י חופה בלא ביאה דע"י ביאה פשיטא כמבואר מד' אליבא דשמואל דבחופה דווקא ל"ש שארי וע"ז כ' דע"כ שייך בפסולת ג"כ חופה שאחר קידושין וא"כ שייך ק"ו דר"ה ומדרבנן מחמרי' והנה לא היה להם להביא כ"א דר"ש לקמן מסוטה ואמנם הביאו מנערה המאורשה והתם לא הוה פסולה כלל בשעת חופה דא"כ בסקילה היא דאחר שעת זנות אזלי' אם היתה ארוסה או נשואה אך כוונתם דמנ"ל למידק מסוטה דלמא אנן הכי קאמרי' דסוף חופה אם הוא בכשרות קונה למפרע מתחלת חופה והתם כיון דהיא שותה אוקמא אחזקה דידעה בנפשה דטהורה מתברר למפרע לאחר השקאה דחופה כשרה היתה אא"כ דאמרת דתחלת חופה לחוד אינו קונה למה לכנסה לחופה ול"נ לחלק דהתם לא יהי' סוף חופה כלל אע"כ דתחלת חופה הוה קנין גמור וא"כ השתא מיהת בסוטה פסולה היא והיאיך קרי בי' תחת אישך אלא ש"מ יש חופה

ואמנם מדכ' תוס' דבפסולת דמתני' ל"ש כבר אכלה מוכח לדעתו דס"ל ג"כ דחלוצה אגב סרכא נקט דאל"כ משכחת לה בבאו לה עדים שמת יבמה ונתקדשה בהיתר וקיי"ל קידושין תופסי' בה ואח"כ בא יבמה וחלץ לה והוה שפיר כבר אכלה א"וו חלוצה ל"ד

והנה ל"ק להו לתוס' אשיטה זו קו' הראשוני' מר' ישמעאל לקמן דלמא משום דאינו קונה ס"ל דהתינח לשטתם דס"ל דלרש"י פלוגתתא דת"ק ור"י בחופה לחודא כמו רב ושמואל ורב"ח אמנם תוס' מ' להו כיון דהא בהא תליא וודאי דברייתא דנקט נשאת חופה שאחר קידושין קאמר וע"כ לרש"י דמוקי סוגי' בבת ישראל הכי מיירי דבלא קידושין לא אכלה לת"ק וא"כ ע"כ טעמא דר' ישמעאל דקאי את"ק משום דחופה כביאה היא שגומר דאינו קונה ל"ש התם ובזה מתורץ ק' שני' שהק' מרב ששת דלמא כת"ק דר"י דהוא תנא שלישי ס"ל דקונה ואינו פוסל דכ"ז לשטתם אבל באמת לרש"י ת"ק בחופה שאחר קידושין מיירי וכמ"ש תוס' לקמן והיינו שהשמיטו תוס' ב' קושיות אלו

ואמנם בידינו לומר דגם מה שהק' תוס' מרב"ח דאמר קידושין נ' כוונתו דס"ל דמדאמר ר"מ סתמא מן האירוס' לא יאכלו ואנן בכ"מ חופה קונה ס"ל א"כ מ' דגם הכא חופה בכלל כרב והיינו דקאמר מדקאמר ר"מ סתמא קידושין פסלי ול"ק כסף ושטר פוסל ש"מ דגם חופה בכלל והש"ס דכיון דאנן השתא בפסולות עסקי' בקידושין דדהו קאמר והיינו דלמא קידושין דקני לה ר"ל לפסולה קאמר משא"כ חופה דאינו קונה בפסולה לא הוצרך ר"מ לפ'

ואמנם קו' הר' יו"ט השמיטו הראשוני' ועיי' בשע"המ ואפשר קצת ליישב דמידי הוא טעמא לשמואל אלא דס"ל דאנן בכל אשה ק"ו בפ"ע גמרי' אם גומר גבה ה"ה קונה וא"כ בפסולות לא משכחת דגומר וא"ת פסולות יוכיחו אף אני אומר דגם בפסולות קונה אף דאינו גומר וכ"ת איכא למפרך נימא ביאה יוכיח דאינו גומר בפסולת ומ"מ קונה ואנן דלא אמרי' הכי לשמואל משום דכל חדא בפ"ע דנין ועכ"פ לא הוה פסולות פרכא ואמנם כ"ז למ"ש בשיטת רש"י דלשמואל מיהת ביאה אינו גומר ואמנם כ"כ ד' התוס' דביאה גומר לשמואל ושפיר מק'

וד' ר"ת לענין גומר כרש"י וכרמב"ן דלרב הוה חופה גמורה אלא דמאי שייכא להכא דווקא וש"מ דנ"מ לענין נתארמלה ואמנם אי אמתני' נקטו לפלוגתיי' כיון דפשטא דמתני' מ' דסיפא לר"מ אתיא דלר"א ור"ש לא אצטריך למימר מן האירוסין כשירות סד"א דרב לר"מ הוא דקאמר לזה נקטו למלתיי' בפ"ע ואמנם סברת רב"ח לר"ת הכי הוה דכ"ז דמחוסר מעשה ל"ש למימר דמשתמרת לאותו ביאה כיון דעדן צריך ד"א ומעת' כיון דלר"מ בחופה לחוד פסולה מדינא מקרי קידושין משתמרת לחופה פסולה או ביאה פסולה דחופה כביאה משא"כ לר"א ור"ש דחופה לא פסלה עדן לא שייך לקרותה בקידושין משתמרת לביאה פסולה כיון דמחסרה חופה אף דלא מהני מ"מ מחוסר אותו מעשה הוה והש"ס דחי דמנ"ל למימר דטעמא דר"מ משום דמשתמרת דלמא כדכ' לעיל טעמא דר"מ משום דבקידושין איסורא קעבדי משא"כ בחופה דלא מהני כשמואל וכן לר"א ור"ש נהי דחופה מהני כרב מ"מ לא פסלו בקידושין דבעי' קרובה לביאה ולא משתמרת

ואמנם קו' הראשוני' כי היכי דלר"א ור"ש לא אמרי' נחית דרגא ה"ה לר"מ ג"כ ור"ל דל"ל דל"ל דלר''א