ליקוטי חבר בן חיים י צו

ומעתה ס"ד דלעולם הך סברא דחינא אמתות אלא דכתובה דבתנאי ב"ד חיישי' לצררי משא"כ גבי תוס' לצררי ל"ח ומשום חינא אקולי ועדיף מחוב קמ"ל

וזה אפשר ג"כ דהוה סברת בני מתא מחסיא ופומבדיתא דפליגו לפנינו דמר ס"ל דלמסקנא נא חיישי' לחינא כלל וא"כ בחשש בעלמא משבעי' כשאר ב"ח ומ"ס דלעולם משים חינא אקילי אלא דחיישי' לצררי וכיון דאי' לן סברא למימר דלא ניחוש לצררי לא חיישי' תו ופטורה משבועה

ואמנם בענין פלוגתת רש"י ורי"ף במטלטלי נ' דד' רש"י דאדרבא אם הוא מכר אותן מטלטלי' היא צריכה לשבע שלא מחלה לו הכתובה דאינו רשאי למוכרן שלא מדעתה ולרשב"ג דפ' השולח אפי' דיעבד טרפתן משו"ה צריכה לשבע שלא מחלה משא"כ אם אבדו לגמרי ואמנם אעפ"כ דעתי דדווקא אבדו נקט רש"י ולא נגנבו ור"ל שאבדו ע"ד אפי' הן אבודן ר"ל כלון ומ"הט דחזי דהני אזדי לאיבוד לא מיחד לה אחרינא משא"כ בנגנבו

וע' ב"י סי' צ"ג בשם הר"ש בן הרשב"ץ כוונתו שם ג"כ לענין שאין יכולין לסלק לה הכתובה אם תבעה רק הנדוניא ומהא דייק ב"י דאל"כ הרי קיי"ל מקצת כסף אינו ככל כסף. ומזה מ' דלא כהפלא"ה בק"א לענין תוס'

כ' תוס' דבאיילונית הואיל ולא התנה נ' לפ' דבאמת אין אדם שותה אלא דהוה סבר דהני סימני איילוני' שיש לה הם מחמת חולי אחר ולעולם אינה איילוני' ואמנם מ"מ כיון שמצא סימני' הו"ל לאתנוי אלא ש"מ אחולי אחיל

ולגבות מן הקרקע מכאן נ' לי ראיה ברורה דמחיים ג"כ כתובה מקרקעי לרבנן דאל"כ למאי הל' קאמר ככתובה דהא לאח"מ ב"ח ג"כ מקרקעי אלא ש"מ אפי' מחיים כתובה מקרקעי דווקא

בענין אומדנא פ' אעפ"י נ"ד נ"ה ב"ב קנ"ב

מתני' נתארמלה עמ"ש לעיל בסוגי' דתקנת שום בזה וכעת נ' דת"ק האריך לומר דע"כ לאו טעמא משום שלא תהא קלה בעיניו ומשו"ה בארוסה לא תקנו דתיהוי קלה בעיניו דא"כ נתגרשה שפיר אבל נתארמלה מ"ט תגבה וכן מן הנישואין היינו משעה שנכנסה לחופה ואעפ"י שלא נבעלה ג"כ מודית וא"כ אין הטעם משום מוהר הבתולים וכיון דאתה מודה דבין נתארמלה בין נתגרשה ואתה מודה ג"כ במן הנישואין א"כ ה"ה מן האירוסין וראב"ע השיב לו דמשום מוהר הבתולים אין הטעם דהרי גם בתולה גובה מאתים ודיי' במנה כאלמנה ועוד מן הנשיאין הרי מודינא לך אף דלא נבעלה וטעמא דידי משום אומדנא

תוס' ד"ה ובתרומת מעשר כוונתם דש"ס דהכא דמייתי להך דתרומת מעשר ס"ל כאידך מ"ד בירושלמי ומיושב קו' רש"א. וע' ש"מ בזה דלמ"ד שהביא תוס, גבי תרומת מעשר ג"כ טעמא משום אומדנא

והנה בענין פלוגתת רשב"ם וריב"ם לד' הרשב"ם העיקר תלוי בקנין דא"צ וש"מ בקנין ניחא לי' דלקני ומ"הט במקצת ל"ש זה וק' לדידי' דהו"ל למימר אין קנין לאחר מיתה אלא דלמ"ש תוס' דלאו כל קנין קאמר כ"א קנין סודר דלכתובה עומד תו ל"ק כ"כ ולד' ריב"מ העיקר לרב משום דהוה תרתי דסתרי אהדדי ואמנם אי לא כ' בשטר אמרי' השטר לחוד מגרע ולשמואל בכ"ע כיון דאיכא שטרא בעי' יפוי כח וא"כ שפיר קאמר דווקא אין שטר לאחר מיתה וטעמא דמלתא דבקנין לחוד אמרי' שפיר כיון דכל קנין מעכשיו דווקא וודאי גם קנין זה מעכשיו הוא משא"כ שטר דמהני אפי' לאחר זמן שמא ג"כ הי' דעתו אלאחר מיתה ולא מהני. ומעתה מתני' לרב וודאי א''ש דמיירי דלא כ' קנין בשטר וגם לשמואל ל"ק כיון דע"כ מיירי ביפוי כח דבמקצת דבעי קנין לא מהני שטר בלא יפוי כח ה"ה סיפא משא"כ לרשב"ם דבמקצת ליתא לדשמואל ואך סיפא נימא דמיירי ביפוי כח זה דוחק שכ' תוס' ודברי אלו נכללין בד' רש"א ב"ב שקיצר קצת בזה. ואמנם נ' דעיקר קו' תוס' על רשב"ם מהך דרב ושמואל דלעיל מדמייתי לה הש"ס אהך פסקא דבמקצת בעי קנין כמ"ש רשב"ם גופא משא"כ לריב"מ דהך מימרא א"ש אלא דק' מאידך דרב ושמואל הא לק"מ דלמא רב ושמואל לית להו דבמקצת בעי קנין

תוס' ד"ה שאם והשתא נ' לפ' דהנה ד' רש"י דמתרוויי' מוכח לרב בין מבריא בין משכי"מ וכוונת רש"י דרב לית לי' אומדנא דשמואל מטעם דאמדי' דעת שכ"מ דאינו משטה ולשמואל הרי משטה בו אמנם ד' התוס' דע"כ רב מיירי כה"ג שכ' בהדי' הלואתו לפלוני וא"כ ליתא כלל לאומדנא דאצטריך מתנת שכ"מ משום הלואה דאינה נקנית אפי' אג"ק ובמעמד שלשתן אין להקנות היכא דאין המקבל לפנינו א"כ ליתא לאומדנא דשמואל כלל וע"כ הא דקשי' עלי' דרב הוא דלמא משום דמעשה הכי הוה כ' לי' כן וא"כ כיון דעכ"פ לא פליגי רב ושמואל באומדנא בעלמא כ"א הי מהני אומדנא עדיפי אי דרב אי דשמואל שפיר כ' תוס' דה"ה