ליקוטי חבר בן חיים י צה

היכירא בין בתולה לאלמנה ואי אמרת מוסיף א"כ לא משכחת היכירא בין בתולה לאלמנה קמ"ל דלא בעינן דא"כ אכתב מאי בעי תנא במ"ש אפי' מאה מנה אלא ש"מ דבשלמא לאלמנה מאתים שפיר דגם לבתולה כ' אפי' מי שאין לו מאתים משא"כ יותר ממאתים שייך לבייש קמ"ל דלא היא והיינו אפי' ק' מנה

והיינו דקתני תנא אמרו גובה לומר אע"ג דעביד רבנן באלמנה דגובה אף דלא כ' דכעין דאוריי' תיקון לענין זה ואפ"ה לא אמרו באלמנה כ"א מנה א"כ מ' דקפדי לחלק בין בתולה לאלמנה לא היא אלא אם רצה להוסיף ואפי' יות' מכדי כתובת בתולה ג"כ מצי מוסיף

והנה כ' המחבר סי' ס"ו ד' ר"ה דא"צ קנין לתו"כ וכ' וי"ח וכ' הח"מ דלא ידע מאן ניהו וכ' ההפלאה דתוס' וראש אנהו ניהו מדלא תי' כן אקו' ולי נ' דמהא לא ארי דוודאי לא שבק הטור ד' הראש וכ' לר"ה סתמא אמנם בשלמא אי שייך כה"ג ק"ג שפיר נוכל לומר דלא בעי קנין משא"כ כ"ז דלא ידעי' אי שייך שום קנין כה"ג וודאי לא שייך לומר דבלא קנין מהני דלא עדיף קנין אמירה מיהת מק"ג אי לא מהני

שלא לבייש נ' דזה ע"ד שפי' רש"י ר"פ הניזקין משום חינא שיהא חן לאנשי' אלא דמסקי' דל"ח להכי דיותר ממה שהאיש רוצה לישא וכקו' תוס' שם וכן ה"נ ס''ד משום מי שאין לו שלא ירצו הנשים להנשא לו קמ"ל דל"ח להאי. ובזה מיושבים לד' המרדכי קו' הראשוני' דאכתי פשיטא

בענין תנאי כתובה ככתיבה ר"פ אע"פ

רצה לכתוב לא קתני וכ"ת הרי ע"כ צריך למתני להוסיף לאשמועי' דמצי למכלל הכל בל' מיהר בתוליכי לא היא דמאי דמשני הש"ס היינו למסקנא דקתני להוסיף ואשמעי' דת"כ ככתובה ומשני הש"ס דרצה היינו למכלל משא"כ אי באמת נתנו לכתוב אף אנו נאמר דה"ק דלכתוב הוא דמצי אם רוצה אבל לא להוסיף דת"כ לאו ככתובה

וכ"ת לר"ה גאון דלא בעי כתיבה דלמא משו"ה לא קתני לכתוב תינח אי נימא דלאחר נישואין בעי' כתיבה וקנין וכיון דמתני' קתני גובה ש"מ דלאחר נישואין מיירי א"כ שפיר לתני לכתוב משא"כ לשטת הירושלמי ק' והו"ל לראשוני' להביא ראי' מש"ס דילן דלא כירושלמי אמנם למ"ש הראשוני' דעיקר רבותא דמתני' משום דמוכח דמצי כליל להו בחדא מחתא למכתב מהר בתוליכי א"כ ע"כ בכתיבה מיירי תנא ושפיר ק' לתני לכתוב

מסייע לי' לר' איבו וכו' וכ"ת דלמא לענין תוספת דמדעתו הוא דאמרי' דככתובה תשא"כ לענין ת"כ דרבנן לא היא בשלמא אי ליכא חילוק בין ת"כ לכתובה בר מהני דמסתבר לחלק כמ"ש תוס' ד"ה עוברת ודכוותי' גבי ת"כ דרבנן שוב היכא דמסתבר מ"מ בל"ז אמרי' אדעתא דכתיבה דרבנן אוסיף משא"כ אי ת"כ ככתובה א"כ שפיר ג"כ דתו"כ ככתיבה. ואמנם הא דמ' לי' לרש"י דאכולהו תנאי כתובה קאי מל' תנ"כ דהו"ל למימר תוס' כתובה

אמנם בר מן דין נ' מהא דמייתי הש"ס בזה פלוגתא דכב"ד היינו משום דתנ"כ ככתובה מ' כולהו תנ"כ אמנם לענין משעבדי הוציא תנא מזון האשה והבנות מכלל בגיטין משא"כ כב"ד לא הוציא אך למ"ד ירתין תנן היינו דהוציא משא"כ למ"ד יסבון תנן א"כ שוב תנ"כ ככתובה ובהא מתיישב לן קו' הא"מ למה לא קאמר הש"ס לעולם יסבון תנן אמנם מידי הוא טעמא במזון האשה משום דכתובין בעינן א"כ ה"ה כב"ד למ"ש א"ש דבשלמא אי ירתין תנן הרי שהוציא תנא ג"כ כב"ד מכלל שפיר מ"ל דטעמא משום דבעי' כתובין משא"כ אי יסבון תנן א"כ אדרבא דוק מנה דטעמא משום קצוביץ וזה נ' ג"כ כוונת תוס' שהק' קו' הש"ס לקמן אלא א"ל דאכתי דלמא תנא סמיך אמאי דתנן שני' ויורשי' ותי' דהרי דחי לה התם ואמנם א"כ לא הי' צריך רש"י לפ' יסבון ל' חוב דלמ"ש כיון דלא קתני ירתון א"כ ממילא תנ"כ ככתובה אלא דאפשר ק' לי' לרש"י קו' תוס' ומ' לי' אי לאו דיסבון מ' ל' חוב לא סמכי' אשינויא בעלמא דלקמן

למוכרת ע' רש"י וכ' ההפלאה מדלא פי' לענין מקצת דיכולי' היורשי' לסלק הכל ש"מ דלא כרש"ך ע"ש בקי"א סי' צ"ג ולי משום הא לא אריא דק' לי' לרש"י אמאי לא נקט הש"ס מוכרת ותובעת בהדי הדדי ונקט עם מוחלת כהדדי ש"מ דלענין מכירה קאמר דגבי מוחלת פשיטא דל"ש סברת הראש ואב"א לדינא באמת גם במוכרת כמ"ש הרש"ך בתובעת ואב"א מוכרת היינו מסתמא מחיים ומכרה בטו"ה בעלמא ול"ש ג"כ סברת הראש ומה"ט דלא נקט תובעת גבי מוכרת מיאן רש"י ותוס' ג"כ בפי' הראשוני' דתבעה כולה קאמר

תוס' ד"ה לפוגמת נ' דנקטו דוגמא בגוונא דפגמא כתובה לרבותא דסתמא דמלתא היינו שני שטרות ר"ל כתובה לא כ' לה כלל וא"כ ס"ד דהא מיהא לא מקרי פגם שטר קמ"ל

ולשבועה עי רש"י ותוס' ולי נ' דהנה בגיטין מק' הש"ס מאי ארי' אלמנה ומשני משום חונא