ליקוטי חבר בן חיים י צד

בגדי' לא הקנה להם כלל והן ד' הרמב' פ"י מה' נחלות והן ד' פ"א ממלוה ושפיר מדמי להו להדדי ול"ק קו' ה"ה רק מפני מה לא מחלק בערכין ק"ק והראש לטעמי' שכ' בפי' שם ד' רש"י ולהודיע דלא נילף מנה לב"ח והן דבריו בזה בגרושה

והנה המ"ל פ"א ממלוה השיג על מהרש"ך היכן סברתו רמוזה דדווקא בהקדש אמנם כן ד' רש"ך הן ד' הג"א ב"ק ק"ב שכ' די"ל דמקדש דווקא כוונתו ג"כ לסברא זו דמידי הוא טעמא כ"א משום דבפסידא דהקדש ל"ל בה משא"כ בב"ח צריכין אנו לחוש לפסידא וע' כזה ד' הבית מאיר סי' צ' סט"ו וד' הקצו"ח סי' צ"ז מ"ש בזה ודפח"ח: בענין צוואת שכ"מ ס"פ נערה דף נ"ד ע"א וע"ב וגיטין ס"ו

ההוא דאמר פי' רש"י שכ"מ אע"ג דמסקי' ל"ש בריא ל"ש שכ"מ בקנין מ"מ רש"י דייק ל' אמר דמ' באמירה בעלמא לזה כ' דשכ"מ הי' דדבריו ככתובין

אמנם אפשר דרש"י בא ליישב בזה קו' הראש מאי רבותא ולזה נ' דוודאי בבריא ליכא רבותא משא"כ בשכ"מ לכאורה למאי דאמרי' מתנת שכ"מ ירושה קרויה רבנן א"כ ס"ד דאין לה תביעה על היורשין כלל כ"א על הנכסי' ובנכסי' זכתה בשעת צוואה כדי שיווי נדוניתה אז וס"ד דפורנא דידה הוה קמ"ל דלענין שיעבוד בעלמא הוא דזכתה ולא לענין הנכסי' ותביעתה על היתומים לקיים ד' המת לא זולת והיינו שכ' רש"י שכ"מ וע"ז מייתי הש"ס אידך עובדא דלא מבעיא בנדוניא דלא הראה לה מקום על הנכסים וודאי פורנא דיתמי אפי' הראה בפי' מקום ואמר מחמרא כיון דע"כ הא דאמר מחמרא היינו שלא תהי' שיתוף ותפסיד א"כ כיון דלא שותף שווייה ע"כ פורנא לאו דידה הוה

וע' ב"י ומחבר חו"מ סי' רנ"ג וסמ"ע וקצוה"ח בענין זה בפי' ד' הריטב"א וע' בריטב"א שהביא הב"י שם והשי"מ בזה דבריו ובפשט ד' המחבר היטיב להשכיל הגאון בקצוה"ח אמנם מה שדייק בד' הטור המעיין בד' הראש בשמעתין יראה כי ד' הטור לקוחין מד' הראש רק מה שפרט הנדוני' היינו משום דבזמנינו צריך לפרט דאין ידוע מה הוא נדוניא. ואמנם מה דמשוו לי' בעל קצוה"ח לסמ"ע כטעה בדבר משנה דבלא תנו לא מהני מידי נ' דד' הסמ"ע דרישא בברי דלא בעינן תנו וסיפא דווקא ל"ש בשכי"מ ל"ש בבריא: ואמנם הנני עפר תחת כפות רגלי הגאונים ובכ"ז תורה היא וללמוד אני צריך כי לדעתי לא כיון הריטבא לכל מה שהביני דברי' הב"י וסמ"ע וקצו"ה כ"א הריטב"א קאי אתחלה אסוגי' הש"ס דמיירי מאדם שצוה לתת לבתו נדוניא והתם וודאי אנדוניא קפיד לא זולת ושפיר אמרו דא"צ לתת לה עד שיגיע חתונתה אמנם כ"ז בבתו משא"כ מי שאמר לתת ת' זוזי לנדוניא לפלונית ע"ז כ' הריטב"א כיון דמתורת צדקה אתונן עלה הוה כדינר לעני ליקח לו חלוק דקיי"ל דלא כר"מ דמעביר ע"ד בע"הב גזלן וסיים וכן די הרשב"א הם ד' הרשב"א בד"מ אה"ע סי' נ"ג דמיירי ג"כ בבת אחותו ולא בבתו וזה ד' ראב"י במרדכי אך ד' הר' חיים כד' הגמ' פ"ו מגזילה בד"מ חו"מ סי' רנ"ג דמ' דפסק כר"מ דמעביר ע"ד בע"הב גזלן ולזה כ' דפטרי הר' חיים כנ"ל נכון ב"ה והמעיין ישפוט

קריבא דר' יוחנן הנה כל המפ' הסכימו כלי"ק ברש"י או משום דללי"ב צריך לומר דההוא מעשה דהכא מקמי דאמר עשינו עצמינו או משום דא"כ מוכח מכאן דר"י פליג אדר"ל דאמר לעיל כותב נכסי' לבניו אשתו ניזונת מהם דמתנה דבניו לאו היינו משועבדי' וללשון זה א"ש מ''ש רש"י בד' ר"ל דע"כ ריבה לה דלר"ל א"א לי למעט דר"ל לטעמי' וללי"ק כוונתו דאיהו מציא למטען כי לא קבלה עלי' כ"א להעדפה. ולד' ר"י בשי"מ צ"ל דבאמת ר"ל קאמר משום הא דמסיק ר"י למזונות ריבה לה מזונות

שכנגדו ע' רש"י כוונתו דהם לא באו לפניו לדין כ"א שיתן להם עצה ואמר להם וודאי אלו הי' ת"ח פחות הייתי מקפחו בהלכה וממילא הי' מחזיר הדין אבל עכשיו שכנגדו איש כערכי חלוק עלי ומה אעשה

ובהא דפי' רש"י בגיטין מיין שיש לו דל"ת ה"ק שיתנו לו מאותו יין הגדל בנהר פניא וזה א"א וכ"ת אמאי קאמר באמת כן משום דגניבא תלמיד דרב ואיהו חייש למנה קבור לכך הראה מקום ור' אבינא דדחי קאמר דלמא באמת יש לו בנהר פניא אצל אחד ארבע מאה זוזי מחמרא שנשתייר לו מחמרא

הדרן עלך פ' נערה עלינו ממרום רוח יערה ויהיו לרצון אמרי פי, בפרק אף על פי

גובה מאתים נ' דהתנא יהיב טעם מ"ט לא חשו לבייש כי לא אמרו קצבה בכתובה כ"א אמרו עד כאן גובה אפי' לא כתב משא"כ מכתב לא איירי רבנן כלל

והא דלא אמרי' דאבתולה ואלמנה קאי דס"ד בעי'