ליקוטי חבר בן חיים י צג

מצי למימר אינו ניזונת אך אם גם אנשי יהודה ס"ל מע"י ליתומין אף דלא ס"ל יד היורשי' כיד הבעל א"כ אף אני נאמר דלאנשי גליל ג"כ יד היורשין לאו כיד הבעל אלא דלא מצי לסלקה דידה על העליונה וכ"ז שהיא ניזונת הם במקום בעל ואמנם אם אינה ניזונת אין להם בה שום זכות וא"כ מדאמר שמואל מציאת אלמנה לעצמה ש''מ דמציא למימר אינו ניזונת וא"כ הניזונת תנן דה"ה לאנשי יהודה כ"ז שנותנין לה מזונות ידם כיד הבעל ודחי הש"ס לעולם לאנשי יהודה כיון דברצונם תליא מלתא אין ידם כיד הבעל אפי' למע"י ולאנשי גליל דווקא למע"י שהם תחת מזונות זכו ולא לענין יד הבעל דהוי משום איבה

משום פלוני בעלי נ' דדייק לומר פלוני כלומר שאומרת כיון שפלוני הי' בעלי היאיך אוכל לבזותי ולישא את זה. א"כ גם זה כבוד בעלה משאכל אם אינו הגון לה דייקא אין בזה שוב כבוד הבעל

זנתה יצרא אנסא נ' דטעמא דאידך מ"ד דס"ל אי לאו דנתפייסה להנשא והיתה מתאבלת על בעלה לא אנסא יצרא לזנות א"כ נקיט מיהא נתפייסה בידך

ודאמרי' לית הל' ד' התוס' דמ"מ הטעם גם בתובעת משום שוותרה על כבוד בעלה כמ"ש רש"י פ' השולח בסוגי' דנודרת וא"כ מסתבר דלא גרע נתפייסה להנשא וכ"ת תובעת הוה בזיון טפי א"כ שמואל דאמר נתפייסה ל"ל למימר תו תובעת ובזה נדחי' ד' הראש דשמואל תרתי קאמר אמנם ד' הריף והרמב"ם שמואל הוא דקאמר תובעת לטעמי' משום בזיון בעל ואנן כוותי' ולא מטעמי' ס"ל כ"א מטעם דכגבוי דמי וה"ט ג"כ דלא קיי"ל כמר בר רב אשי לעיל דמר בר"א ס"ל משום כבוד בעל וכיון דליתא בביתי' ליכא כבוד ורב יוסף ס"ל כוותי' בחדא דטעתיי' משום כבוד אלא דס"ל דגם בבית אחר כבודו ובפרט אם היורשי' צריכין לשכור לה ואנן לית הל' כמר בר רב אשי אמרי' ואף לא כר"י דטעמא דכבוד לית לן כלל וא"כ ה"נ תובעת משום גבוי אית לן והיינו דרש"י לא פי' כן כ"א בגיטין דרבה בר רב הונא דאף דלא אגבו כלל מ"מ לא יהיב לה מזוני הוא דכשמואל ס"ל ומטעמי' ואנן באמת כשמואל ולא מטעמי' ושפיר כ' הבי"ש דהיכא דלא פרעו לה יהבי' לה מזונות וז"נ ג"כ קו' הש"ס ולא וכו' ר"ל היכא בעית לחלק בין תובעת לאינך ולמימר דתובעת מטעם גבוי א"כ הו"ל למתניי' בברייתא אלא ש"מ דברייתא מגבוי מיירי ותובעת כדשמואל משום בזיון ומשני לעולם משום גבוי וברייתא שלא בב"ד: בענין בגדי אלמנה פ' נערה נד' ב"ק י"א וק"ב. רש"י ד"ה שמין ב"ד גבין נ' דכ' כן דל"ת רב לטעמי' דס"ל יורשי' מצי לסלקה אימת דבעי וא"כ ה"ט דאמרי' דיודע דלאח"מ יסלקי' ומשו"ה לא עביד אדעתא דהכי משא"כ לאנשי גליל דבדידה תלי' מלתא מודה רב תו כיון דע"כ דעתו אף לאח"מ א"כ אין שמין ושמואל לטעמי' דא"כ ק' הל' אהל' דקיי"ל כאנשי גליל וקיי"ל כרב א"וו אפי' לאנשי גליל שאין היורשי' מסלקין אותה כ"א ע"ד תביעתה ב"ד מגבון לה ג"כ קאמר רב הכי

וחילופא וכו' נ' דר דרחב"א ס"ל טעמ' דרב משום דמדעתו אינו מלבושה כ"א בתב"ד ותנאי ב"ד אינו כ"א שלא יניחנה ללכת בלא לבוש ולא שיקנה לה המלבושים א"כ איהו נמי לא אקנה לה ומעתה בלקוט דע"כ מתנה הוה שפיר מודה רב ושמואל סבר אפכא דדווקא לאשתו היא דבתנאי ב"ד הקנו לה המלבושי' עצמם משא"כ במתנה לא יהיב כ"א אדעתא למיקם ורב כהנא סבר דגם רב מודה דבמתנה מיהת יהיב לאשתו אך אדעתא למיקם וה"ה בלקוט ושמואל ג"כ מודה דאשתו אינו תנאי ב"ד כ"א מתנה אמנם אמרי' נותן בעין יפה נותן וה"ה בלקוט

רש"י ולא בבגדי' וכו' נ' לפ' דמ' לרש"י דגם ר"נ ידע דמצינו למימר טעמא דרב דכי אקני וכו' אלא א"כ כיון דאיהו בעי לאקנוי הני בגדים במאי קנאתן אא"ב בתנאי ב"ד א"כ עשו שאינו זוכה כזוכה אלא אי איהו בעי לאקנוי התם הרי לא אקנו ואמנם מ"מ מסיקא כד מעיינת מצי' למימר גם לרב סברא זו וכ"ת במאי קנאה נ' כי היכי דאמר רב בגיטין ס"פ כ"ה דגבי מכירי כהונה הואיל ואין דרכו לחזור קנו אפי' בלא קניי' ה"נ כן באשתו ובניו דאלת"ה בניו מא"ל וכי מה תנאי ב"ד בבניו

וע' בראש שכ' דבגרושה אפי' בגדי שבת אין שמין והיא סברת ה"ה פ"א מה' מלוה ובאמת תימא על הטור שסתם כאן ואמנם סבר' הריב"ש מ"מ מוכרח וד' בי"ש צריכין בירור בענין זה ואמנם כלפי קו' ה"ה על הרמב"ם שם נ' דהנה הרמב"ם דקדק פ"י מה' נחלות גבי בניו ובנותיו ונשותי' שכבר זכו והסמ"ע עמד בזה סי' רפ"ח ולי נ' שכיון בזה לד' הרמ"ה בנ"י ב"ק פ"ק שם דאין הטעם כמ"ש רש"י משום דעכשיו אינם רצונם לבזן בב"ד כ"א דהוה כנתנו מתנה לאחר ולא מיחו האחין והראשוני' מיאנו בזה מטעם הירושלמי דא"כ אפי' בגדי שבת ויו"ט נמי ואמנם ד' הרמב"ם דדווקא בגדי חיל אדם מקנה לאשתו ובניו משא"כ שאר בגדו'