ליקוטי חבר בן חיים י צא

מן הדין לא מן הארוס ול"ק קו' הרא"ה היאיך עבדי' תקנתא להוציא מן הארוס שלא כדין

ואמנם כל כי האי לא ניחא להריף ומפ' דאארוסה שמת הארוס לאחר י"ב חדש קאי וצריך ביאור לכאורה דמי ד' הריף דארוסה אין לה כתובה ואא"ב ניזונת תנן שפיר אך כל הני תלמידי דרב הוו דס"ל הניזונת וא"כ מה''ית תיזון ארוסה לאח"מ וצ"ל ע"ד שפי' הראשוני' גבי קבורת ארוסה דבמאן דכ' כתובה קמבעיא לי' ה"נ דכוותי' ומיושב בזה דלא פשיט לי' מתוספתא דקתני בהדי' דמתי אוכלת משלו לאחר י"ב חודש דהך תוספתא ע"כ כאנשי גליל אתיא דבכל ארוסות דעלמא ואכתי לאנשי יהודה במאן דכ' לא ידענו מה דינו

אמנם ד' הראשוני' כיון דמזונות ת"כ הוה א"כ ארוסה דלית לה כתובה לית לה ת"כ כלל וע' בר"ן

רש"י ד"ה או דלמא כיון וכו' נ' דד' רש"י דבדלית לה קמבעיא ולזה דייק רש"י למימר דוודאי היכא דאי' לה דאין לה כתובה כלל מבעלה שני פשיטא דאין לבת ג"כ אמנם היכא דלית לה וא"כ אי' לנפשה כתובה מבעלה שני אמנם כיון דכתיבה זו אינו אלא מדרבנן מי נימא מ"מ ת"כ ככתיבה כה"ג או לא ועד"ז סובבת בעיא שניה ע"ד את"ל ת"כ ככתובה דלמא היינו דווקא לטובת הבת לרעת הבת מי אמרי' ג"כ ת"כ ככתובה או לא וע"ז מבעיא את"ל דאפי' לרעה אמרי' ת"כ ככתיבה דלמא דווקא היכא דאי' לה בתק"ח היכא דאיהו מדעתי' כ' לה כמו גבי ארוסה או דאין לה כ"א מאי ואת"ל בכל הני ת"כ ככתובה מי אמרי' היכא דלא תיקון כתובה משום דל"ש קלה בעיני' מ"מ תיקון או דלמא כיון דבבת יבמה אף דל"ש לגבי דידה קלה בעיני' מ"מ אמרי' ת"כ ככתובה ה"נ לא אשגחי' בטעמא מאי דלית לה כתובה ואף ת"כ לית לה

ואמנם מה דתמוה בעיני למה הביאו הפוסקי' הך דאנסוה כיון דאנן השתא לא מגבי' קנסא א"כ תו ל"ש יצא כסף קנסה בכתובתה ומה"ית נימא דאין כתובה לאנוסה וא"כ אמאי תו כיון דאי' לה כתובה לא יהא לבתר ת"כ ממ"נ

תוס' ד"ה אלמנה ני דמגרושה ל"ק להו דתרתי בעי' גרושה לאפוקי ממאנת דלא בעי בית אבי' ואלמנה לגופה דנדע דאלמנה בעי' בית אבי' ואייתר גרושה לממאנת

ד' הב"י דמהא דאמרי' פ' מציאת האשה שמין הנכסי' מוכח דלענין מזון הבת סגי בדבר המספיק וע' בב"ש וצ"ע וע' בא"מ

ואשר תמהתי אמאי לא פשטו הד"מ והב"י סי' ע"א גבי הא דצידדו אם בת פנוי המקמו שש שני' אי' לה מזונות מה דכ' הרי"ף והטוש"ע גבי בת ארוסה ומ' דלית להו כהראב"ד דבנשאה דווקא מיירי א"כ מוכח דאף דאין לה מזונות לבתה יש מזונות

בענין מדיר אלמנה כתובו' נ"ב נ"ד

ואת תהא יתבא נ' דלהכי שבק תנא להך בבא אדבתרא דלכאור' ברישא דפתח בדידה הו"ל למתני נמי הא מקמי דפתח בכב"ד אמנם דעד הך בבא כולו סתמו נינהו בלא פלוגתא בר מהך סיפא דפליגי בה אנשי גליל עם אנשי יהוד' להכי שבק לה אדבתרא

ובהכי מתיישב לי דמר בר רב אשי לקמן דקאמר מזוני נמי לית לה דק' לדידי' ל"ל בביתי תרי זמנא אלא דלמ"ש א"ל דמר בר"א סבר דלאו דכ' לה ב' פעמי' בביתו כ"א תנא מעיקרא סיים לה' לכולהו סתמי והדר מפי הא דאמינא ואת תהא יתבא בביתי בגליל כ' לה מקמי בביתי כל ימי מיגר ארמלותך וביהודה עד שירצו וכו' אא"כ פשיטא דק' מנ"ל דמזוני בביתי תלי' כלל כיון דלבתר בביתי קאמר ומתזנא מנכסי אלא דאיכא למימר דאף דקתני בתר הכי ומתזנא בתב"ד מקמי הכי הוא דאכתוב וכ"ת מנ"ל ממתני' דף ק"ג דאמרי' אין היורשין חייבין להוליך לה מזונותי' לבית אבי' ומ' לי' דמבביתי נפיק ע"ד שכ' הר"ן ר"פ הנושא אלא שכבר הק' עליו בתוי"ט שם א"כ אפי' לפי ברכת הבית נמי לא אמנם מר בר"א אפשר באמת דס"ל אפי' לפי ברכת הבית נמי לא אמנם אנן דקיי"ל דלפי ברכת הבית ע"כ יהיב לה א"כ לא שמעי' תו ממתני' דהתם מידי וע"כ מב' פעמי' בביתי ילפי' וא"כ ע"כ מוכח כרב יוסף והיינו דמסקי' ולית הל' כמר בר"א

רש"י מיגר משך נ' דכ' כן דלא נימא דלענין מזונות ג"כ אתנוי אתני דדווקא בביתי ובאמת דווקא לענין ברכת הבית קפדי' לזה כ' רש"י דמיגר היינו משך ואין זה ענין לזה כלל

ועיי' בראש שפי' די הירושלמי היתומי' אומרי' מעות והיא אומרת קרקע כשיש שם בית אם רשאי' היתומי' לסלקה במעות להשכיר לה בית אחר ותמוה בעיני על הפוסקי' ובפרט הרמ"א שדחק סי' צ"ד בד' המ' ע' בי"ש שם להמציא שטה שיכולי' היתומי' היכא דאין שם אלא בית אחד לסלקה בשכירות והרי בראש מפורש כן להדיא ומ' אפי' בכמה בתים דינא הכי וצ"ע: