ליקוטי חבר בן חיים י צ

בדף נ"ג רש"י ד"ה גובה כתיבתה ותוספת וכו' נ' דק"ל למה חלק תנא הברייתא לב' בבות לתני כהדדי לא אונן וכו' ואינו יורשה וכן בסיפא אלא ש"מ דסיפא רבותא בפ"ע קתני ודלא כדאמרי' לעיל דנדוני' ותוספת בהדדי תליא דהכי כ' לה ודין נדוניא קמ"ל דאף דאינו יורש נדוני' מ"מ היא גובה תוס' וש"מ דמתוס' קמיירי. וברייתא כרבנן דראב"ע

תוס' ד"ה שאין וכו'. נ' דע"כ ל"ק להו אלא משום דס"ל דיש כתובה לארוסה מתק"ח משא"כ אי אמרי' דמדרבנן אין לה כתובה כלל רק אי איהו מדעתי' כ' לה א"כ לק"מ דאדרבא מדק"ל דבי"ה גבי כתיבה אדהלל דפ' המקבל ש"מ דדווקא מדרש כתובה לא דרש"י ב"ה דאנן לא ידעי' טעמא מאי תקינו רבנן כך משא"כ בל' הדיוט כ"ע מודו דדרשי' והך דאשה שנפלו דבכתיבה דאוריי' שפיר קאמר מאן שמעת לי' בי"ש והך דהכא בארוסה דליכא תק"ח לא הוה כ"א לשון הדיוט שפיר דרשי' ואמנם תוס' ל"ל דכתובת ארוסה אפי' דרבנן לא הוה והיינו ג"כ שהק' לעיל מהך דהכא אהמפ' קבורה תחת כתובה מנה מאתים מהך דהכא ולדידן לק"מ דהמפ' ס"ל אדרבא הכא דווקא בארוסה דל' הד"ט הוא היינו דדרשי' משא"כ לעיל דאכתובת נשואה קאי דהתם כב"ה קיי"ל דלא דרשי' וא"כ שפיר שייך לומר דאפי' תחת מנה מאתים תקנו קבורה רש"י ד"ה אינו יורשה דל"ת רבנן נ' דמ' לי' דהאי תנא סבר ירושה דרבנן דאל"ה א"כ משארו נפקא וכבר אשמעי' בלא יטמא דלא מקריא שארו: בענין מזונות הבנות שם

מתני' עד דתלקחן לגוברין א"ל להכי דייק תנא למימר עד דתלקחין ושייר תבגרן דגם בבוגרת ה"ט דגרע כחה כי היכה דתמהר להנשא קודם שתבגר וא"כ היינו דתלקחן היינו דתבגרן

ובזה אמרתי ליישב כוונת רש"י ד"ה לרב אע"ג דבגר דר"ל דלכאורה לרשב"א דס"ל דבין פרנסה בין מזונות אבדה בבגר שפיר כמ"ש כי היכי דתנשא אלא לר' מ"ש מזונות שאבדה ופרנסה שלא אבדה ולזה כ' רש"י דלענין מזונות טעמא אחרינא בגווה דלא עדיפא לאחר מיתת האב מבחייו וכיון דבחייו לאו אורחי' לזונה יותר מעד בגר ה"נ לאחר מיתה

ועד"ז יל"פ פלוגתת רב ולוי דלרש"י תלי' בהני ב' סברות אי לא ניחא לי' דתתזיל או לא שדי זוזי בכדי וזה סובב על הב' סברות הנ"ל אי אמרי' דטעמא דלא תקינו מזוני לבגר הוא כדי שתמהר להנשא שפיר מסתבר דגם בארוסה הכי תוקן כדי שידע כל המארס את היתומה כי עליו לנושאה בקרוב דכיון דלא ניחא לי' דתתזיל ואדרבה משום דלא שדי אינש זוזי בכדי מה"ט ימהר לנושאה ולא עבדי רבנן תקנתא זו כ"א גבי יתומה דפרנסה מזומנת משא"כ בת אצל אב דטבי לה עבדי' שלא יכביד על האב בב"א פרנסתה וע"כ נותנין לה י"ב חודש ואמנם אם כללא נקטי' דלא מגרעי' כוחה מבחיי האב וכיון דבחיי האב דנותנין לה ע"כ זמן אי אתה יכול לחייב הארוס במזונות דהרי לא שדי זוזזי בכדי ה"נ לאח"מ אי אתה יכול להפסידה מזונות מס' דלמא לא ימהר לנושאה ומ"מ לא יתן לה מזונות משום לא שדי אינש זוזי בכדי

ועד"ו יל"פ ג"כ אליבא דרש"י אבעית הש"ס גבי ממאנת ברם אפכא מדלעיל כלפי דקיי"ל כרב דאמרי' לא ניחא ומ' דמשום שלא תנשא תיקן הכא מאי דאי אמרת משום שתנשא מסתבר וודאי דגם ממאנת אין לה מזונות דכיון דתקנו רבנן לקטנה נשואין וקיי"ל כב"ה דאפי' לאחר נשיאין יכולה למאן אא"ב דאין לה מזונות בבית אבי' א"כ בקל מיהת לא תמאן ותנסבי לה שפיר בב"ז משא"כ אם אמרת דכי מיאנה אית לה מזוני בבית אביה א"כ בקל תמאן ותלך לבית אבי' ומאן נסיב לה א"כ מסתבר שפיר לטעם זה דממאנת אף דעקרה לנישואי' אנן כנשאת בחיי אב דייני' לה או דלמא כיון דעקרא לנישואין הויא כלא נשאת כלל וכיון דכ"ז שלא נשאת בחיי האב אי' לה מזונות אף השתא יש לה מזונות

ואמנם ע"כ לא אבעיא לן כ"א בנשאת דבידנו לומר דדייני' לה כנשואה בחיי האב משא"כ בארוסה דאף בחיי האב אם נתאלמנה אמרי' הדרא לבו נשא וודאי דלא גרע מיאון לאח"מ מאלמנות והן ד' רש"י ד"ה ממאנת דנקט נשואין דווקא ואפי' לרב קאמר לא כמו שהבינו תוס' מדברי' ומ"מ דווקא נשואי' וכמ"ש ולהכי נקט ג"כ אחי' לרבותא כיון דיהבי חכמי' כח לאחי' להשיאה מסתברא דהחזיקו בידם אי עבדי הכי בעלמא בענין המזונות ותלי' זה בטעמא דבוגרת

ומ"ש רש"י והאריך בדי לוי דל"ת דלוי להכי נקט הגיע זמן לומר דהכל תלוי אם יש לה מזונות מבעל וא"כ אם מת הבעל שוב פליג לוי לזה כ' רש"י דלא היא דכיון דנשאת ופסקה פסקה

והנה עד הנה דברנו לשטת רש"י וניחא דתתזיל דקאמר הש"ס ל"ק ג"כ במ"ש דה"ק דעבדי בנן תקנתא דתנשא מהר ויהי' לה מזונות מן הבעל