ליקוטי חבר בן חיים י פט

א"ל דר"ע ס"ל אחת במותו דווקא אבל אם היא בחיים א"כ כב"ד א"כ הרי מועטין ונתרבו שייך כב"ד כמו שהק' הראשוני' אר"ח משא"כ ר"נ ס"ל דבאמת בחיים ג"כ א"ל כב"ד א"כ מסתבר תו דכשם במרובין זכו הני במועטין זכו הני

והנה בהך דמוחלת כתובתה אין לה מזונות נתחבטו המפ' בד' הרמב"ם ולדידי ק' טובא לדבריו אמאי הכריע כד' הגאוני' בפי"ב הי"ח דבחיי הבעל כיון דמזונת האשה דאוריי' לא חיישי' למוחלת הרי הוא בעצמו כ' דאפי' בחיי הבעל אין לה מזונות במוחלת וצ"ע

בענין כתובת ארוסה כתובת מ"ג ע"ב ומ"ד ונ"ג ע"א בדף מ"ג ע"ב, כ' הפ"י דלר"מ דס"ל כתובה דאוריי' ממהר הבתולות א"ש דלא פריך הש"ס מה"מ כדלקמן והק' ההפלאה הא גם לר"מ בארוסה ל''ש מהר הבתולות ולדידי ל"ק כי היכא דלקמן אמרי' לענין שיכול האב ליקח כסף למוסרה לביאה משום דאתקש הויות וגלי קרא בכסף ה"נ כיון דבביאה שייך מהר הבתולות ונמצא האב זוכה בכתובה ע"י קי' ביאה ה"נ אתקש הוית לשאר קידושין

ואמנם מ"ש הפ"י דלתוס' דפי' איבה ר"ל איבה שימסרנה הא בארוסה ל"ש ק' א"כ למה אמרי כלל דארוסה ידה כיד האב אלא ש"מ דכיון דאיכא למיחש לנתרוקן שוב שייך איבה וה"ה לענין כתובה כיון דידה כיד האב

נ' לתרץ קו' תוס' אמאי לא דייק מרישא בנדקדק ד' רש"י שכ' כתובו' שני אירוסין והרי הראשונה מוכח מסיפא ושניי' היא דאשמעי' ועוד ק' מ"ש וקסבר יש כתובה מנ"ל הכי ועוד לפשוט הש"ס בב"מ ובהכותב מהכא ונ' דיל"ד ל' וגרשה ונתגרשה הו"ל למימר ולזה מצינ' לומר דמיירי בפוסק ופשט הרגל וקמ"ל דאפי' כתובה שקיל אף דהיא אינו יכול לומר מה אעשה אמנם ק' באמת מ"ט אך התינח אם בעי' כ' משא"כ אם כתובת ארוסה דרבנן א"כ היא זכתה ואח"כ ידה כיד האב שפיר והיינו דכ' רש"י ומ"מ לא מצי למידק מרישא קטלני' אמנם כ"ז למידק אך לבתר דדייקי' מסיפא א"כ שפיר נוכל לומר דרישא משום קטלני' נקט וגרשה ל"ד א"כ תו לא מצי למפשט מהכא דארוסה יש לה כתיבה דלמא משום קטלני' וכ"ת לפשוט דמזל גורם דלמא משום דיש לה כתיבה וזיל הכא קמדחי לי' זיל הכא קמדחי לי' וכ"ת אי גרשה מיירי בפשט הרגל א"כ סיפא מא"ל אדרבא התם ג"כ מיירי כה"ג וס"ד כיון דהי' בידו לפשוט לו הרגל קודם נישואין זכה בכתובה מן האירוסין קמ"ל כיון דלדידי' באמת ל"ש למיהב כתיבה אלא דמידה זוכה ולאחר נישואי' שוב אין ידה כידו וזה כוונת רש"י במתני' מלהשיאה וכו' ר"ל משו"ה לא זכה האב משום דיצאה מרשותו וכ"ת א"כ מאי דייק תו הסיפא הא אצטריך גרשה לא היא לנקוט גרשה תרי זמני כמ"ש הראשוני' א"וו לדיוקי

ויע"ל ד"א במ"ש רש"י נערות וקטנות דהנה לרבנן בנערה היא ואבי' זוכין כא' ומספקא לן הי' מינייהו עיקר והשתא אי נקט תנא גרשה ס''ד ידה עיקר והכא מיירי שקדם האב וקיבל הגט אבל בנתארמלה כתובה שלה ואי נקט נתארמלה הו"א ידו עיקר אמנם אם קבלה גט בעצמה מ"מ שלה קמ"ל דבכ"ג כתובה שלו וא"כ מרישא ליכא למידק מידי

והיינו דדייק רש"י דאף בנערות מיירי דל"ת דבקטנת מיירי בפ"א לכ"הפ כיון דאין בין נערות לבגרות כ"א ז' חדשי' קמ"ל בע"כ כולה רישא מצינן לאוקמי בנערה וכמ"ש

הואיל וברשותו אפשר לומר דד' ר' יהודא דתקיני לי' כתובה אף לאחר נישואין כ"ז שבידו לעכב הנישואין דלמא חזי קטטה ומעכב לנישואין דלא לפסיד כתובה

כ' רש"י נכתבי' אמנה וכו' כ"כ דל"ת דאתרתי כתובות קאי וזה א"א דע"כ מיירי לרש"י דכתיבת ארוסה לא אכתבא לזה כ' דאתרתי כתובי' דבתולה ואלמנה קאי

רש"י מגבא וכו' נ' דד' רש"י דוודאי למאי דאבעיא להש"ס בין בכתיבה בין בתוס' היינו דאבעיא לי' משום דבשעת נישואין הו"ל מלוה בשטר א"כ מחלה לשעבודה קמא אמנם ר"ה בא ואמר דדווקא בתוס' שייך הך סברא דלא אמרי' בי' לא כ' ככ' דמי משא"כ במנה ומאתים ור"א השיב נהי דהך סברא דלא כ' ככ' מהני במנה ומאתים מ"מ מטעם אחר כיון דלענין תוס' גובה מן הנשואין מה"ט מחלה והיינו א' זה ר"ל כשם שתוס' וזה שכ' רש"י שם הך סברא בין עיקר ובין תוס' וכו' ולא כ' כן בס"ד

מאי הוה עלה דכתובה כ' רש"י מאימת גביא כ' כן דל"ת דהא דר"ה תליא באידך דר"ה ולהכי סידר הש"ס מאי הוה עלה הכא וזה א"א כקו' תוס' דק' הל' אהל' ולזה כ' רש"י דלא קאי רק אלעיל

הק' רש"א אתי' רשב"א בתוס' ד"ה הלכתא א"כ מ"פ רבא וכו' יש ליישב כוונתו דרבא באמת אי' לי' ארוסה יש לה כתובה אלא מרבא לא בעי למפשט ומבריי' הוא דדחי תוס'