ליקוטי חבר בן חיים י פח

לשנוי לי' כלל ה"ט לפי' שאין כתובין אכתי יק' הרי מע"פ מוקדם מיהת הוה והוצרך לשנויי לי' ירתין תנן ואין כאן מלוה כלל

רש"י ד"ה אתם בני בעלת חוב כוונתו דע"כ גם לס"ד ב"נ ס"ל דכתיבה נעשה מותר דאל"כ מאי כולי' וכי בני ב"ח אדרבא הא גריעותא היא לבני ראשונה דאי מכח ירושה באו עדיפי להו אלא ש"מ דלענין מותר קאמר אמנם לר"ע ל"מ להש"ס למימר דלענין מותר קאמר כדמק' רב יוסף אלא דבי רב רצו ליישב זה ואמרו דלאו לענין מותר כתובה לחוד פליג ר"ע כ"א גם לענין חוב נעשה מותר ולזה קאמר ל' אחר לומר דלא קאי אגוונא דב"נ דווקא ורבה דלא הבין מ"ק להו הק' להם למאי אצטריכי י למימר דגם לענין חוב פליגי ודחה רב יוסף דא"כ מאי כבר קפצה אלא מ"מ לא רצה רב יוסף לקיים ד' בי רב דל' כבר קשיא לי' דבשלמא אי קאי אאחת בחיים שייך כבר בשעת מיתה משא"כ השתא אמנם גם רב יוסף מודה דב"נ נעשה מותר ס"ל וזה שהאריך רש"י וסיים כדפרישות

תוס' ד"ה ומ"ס עיי' רש"א ונ' דבשלמא לס"ד שפיר י"ל דל"ק כיון דלא נטעי למימר דטעמא דת"ק משום דינר הוא משא"כ השתא דבאמת בדינר פליגי אמנם רש"י כ' לקמן ואברייתא קאי ד"ה ה"ג א"ה כוונתו דלא נימא א"ה דווקא כ"א לכל אוקימתות קשיא כן מ' אפי' לס"ד

תוס' ד"ה אלא הכא נ' דא"ל דגם המתרץ לא הק' לו אלא כן דע"כ צריך אתה לומר דר"ש דווקא דינר קאמר דאל"כ שוב ר"ש מיקל וק' תו כיון מבע"ל וא"כ במ"פ וכ"ת דבאמת ת"ק מיקל הא ת"ק דמתני' וודאי דינר דווקא ג"כ קאמר דאל"כ אמאי ל"פ ר"ש עלי' בתרתי כי היכי דפליג במטלטלי וא"כ מי נימא ג' מחלוקת בדבר

רש"י ד"ה ואנא נ' דה"ק ל"מ לדידן דס"ל ירתין תנן וכב"ד לא הוה חוב כלל א"כ פשיטא דאינו נעשה מותר אפי' למ"ד יסבון מ"מ כולי האי לא מצי אמר דא"כ מותר היכא מ"ל וא"ל דבאמת מ"ד יעבין כתיבה א"נ מותר ס"ל ומ"מ מתיישב לן תו לדידן דקיי"ל נע"מ דמשני הש"ס לעיל ירתין תנן דאי הוה משני משום דאין כתובין אכתי יק' אמאי עכ"פ אין נעשה מותר וכיון דמשני לי' ירתון תנן לא אק' לי' כ"א טעמא מאי בעי מותר אמנם דליהוי מותר חדא לחברתה לא ק"ל

רש"י דלאו בת ירושה האריך כוונתו דהא דקאמר הש"ס יולדת זכר רבותא קאמר אף דלא הוה כ"א חד זכר וירית כנגד כלם כיון דבתורת חוב אתי לידי' שייך אנצויי וכן אי בת הוה אפי' שתי הנשים ילדי בנים הרבה לא חיישי' לאנצויי כיון דמקיים נחלה דאוריי'

וע' רש"א שהק' דאכתי מאי ס"ד דג' נשים קאמר א"כ לימא חוב נ"מ ולדידי עדיפא ק' לי' דכיון דע"כ ג' קאמר אכתי ב' מנ"ל ונ' דחדא מתרצא חברתא דוודאי אי לא ידעי' אחת במותו משום דק"ל לנקיט חוב לא נידוק אחת במותו כיון דלא משכחת לה כ"א בג' נשים מה"ות משום דקדוק נחדש לן בד' אמורא דינא משא"כ השתא דקאמר בהדי' אחת במותו א"כ שייך בב' נשים ג"כ האי דינא שפיר אמרי' אי ג' קאמר הוה נקט חוב נ"מ

אלא שתי כתובות נזרקה מפי חבורה דה"ק קרקע שתי כתובות ובסיפא קאמר מ"מ אם יש כאן מטלטלין שוה דינר סגי ול"ק קו' רש"א דמ' דאפי' פחות דינר אין כאן לסיפא. וע' בראש ומסולקי' ד' הב"י דהרי"ף פליג דבמתני' לחוד סגי

רש"י ד"ה ותימא כוונתו דל"ת דמתני' אין כאן כלום קאמר כלומר שלא יגיע לא' מהיורשי' כדי מירושה דהיינו בנים מרובי' לא היא אפי' רק בנים מועטי' ומשום כתובה מרובה נפקא להו מ"מ בעינן מותר דינר דווקא אף דבפחות יכולין ג"כ לומר והשאר נחלוק דכל מדות חכמי' כך הוא כמ"ש המפ'

רש"י אם אמרו וכו' נ' דק"ל ל' כדי שיטלו דקאמר תנא א"וו ה"ק דווקא אם באמת אינו שוה להיורשי' יותר משומת ב"ד ואך כדי שיטלו מעלין דינר משא"כ אם שוה להם בלא"ה משום נחלת אבות לא אמרי' דלא חשבי' לזה ואך בשומת ב"ד חשבי' לא היא כיון דאנהו עכ"פ ירתי דינר יותר מ"ט לא ואמנם בני כתובה קטנה לא מצי ג"כ להוריד בדמי' דהתם מהני שימת ב"ד

רש"י הי' שם נכסי' נ' דמ' מל' נכסי' דאכולה כתובה קאי ולא אמותר דינר לחוד ולענין ירושה מאבי אביהם לא אצטריך דכתיבה דאוריי' ג"כ לא גביא אלא ע"כ אמלוה קאי דכתיבה גביא ואשמעי' דכב"ד לא גביא ע' ב"ש סי' קי"א שצידד בזה אא"כ הו"ל למימר הי' לו מלוה ביד אחרי' אלא ש"מ דגם אראוי כה"ג קאי ולענין מותר דל"ת דלענין מותר דטעמא משום נחלה דאוריי' הרי שתי הירושות נחלה דאוריי' וה"ה למלוה קמ"ל דגם לענין מיתר בעינן מוחזק

פשיטא מרובין נזרקה מפי חבורה דמל' הי' דתני תנא דמ' הי' בשעת מיתה אף שאין עכשיו דייק. ובענין פלוגתת ר"ע ור"נ גבי מועטי' ונתרבו