ליקוטי חבר בן חיים י פז

נ' דבחיי' יש מתעשר ואין כל משא"כ לאח"מ דהנכסי' לפנינו

מנאי דידי ע' רש"י כוונתו דהול"ל לדידי אלא ש"מ דבאמת ניחא מינח לי' דלרבי לת"ח בנדוני' אלא עצה לא מצי מיהב לי' לכך והיינו דקאמר בתר הכי לשווי' נפשך הדרנא לא קאמינא דאין כוונתו דלא ניחא לי' כ"א שלא יכלתי להשיאך עצה על כך

שם רש"י ד"ה מוכרת לבעלה כוונתו דלא תימא אדרבא בעלה קונה ממנה ביוקר דהרי לגבי' הוה רחוק מהפסד וא"כ אין כאן בזיון לגבי כתובה לא היא דאדרבא אינש אחרינא קונה שמא ימות הבעל ויירש הוא משא"כ הבעל אם תמות היא בלא"ה יירשנה ואך אם הוא ימות שיפטרו יורשי' כה"ג לא חשיבי להו זבינא לאנשי וגם הוא לא יקנה ביותר מטו''ה ושפיר א"ל דדמי למוכרת לאחרים ואיכא למימר ג"כ דגרע עוד מנה

וטעם דגרע כ' רש"י הואיל ובידו נ' ד' רש"י דכיון דרבא אמר לעיל ותיבעי לך מוחלת ע"כ מוחלת גופא ג"כ לא פשיטא לי' אי הפסידו בני' כב"ד ע"י אלא דבמוחלת לבעלה כיון דהכתובה בידו וממנו ליורשי' הוה שוב בכלל ותיבעי לך מוחלת וכיון דאין הבעל מוחזק בכתובתה ע"י מכירתה א"כ מספיקא תקנתא דרבנן והייני דלא קאמר רבא כ"א מוחלת לבעלה דאף דהוה ספיקא כיון דבידו לא מפקי' משא"כ נתנה במתנה לאחרי' דנהי דספיקא אדרבא מס' אוקמי' אתק"ח וע' ש"מ

ובזה נ' לפ' האי לבתר דבעיא דקאמר דהנה במוכרת לבעלה מס' לרבא אי נימא ג"כ זוזי אנסוה או דלמא כיון דטו"ה דבר מועט אלא דלגבי אחרי' בעל אינו מוחזק א"כ מספיקא לא מפסדי משא"כ לגבי בעלה אין חילוק בין מוכרת למוחלת וזה שפי' רש"י הואיל ובידו הכתובה וכו' ומעתה לבתר דבעיא וא"כ א"ל תו דפשיטא דגם במוכרת שייך בזיון ואמנם אי הוה מוחלת גופא פשיטא דא"ל כב"ד א"כ הו"א גבי מוכרת דמס' לא מפקי' אך כיון דבמוחלת גופא ספיקא הוה ומוכרת ג"כ אבעיא א"כ כולי האי נימא מספיקא לא מפקי' הא תו לא אמרי' והיינו לבתר דבעיא דגם מוכרת נשאר בספיקא הדר פשטא דדווקא במוחלת מקרי ספיקא אבל לא מוכרת

יצר אנסה פי' דהתם והכא לגבי דידה לא אהני אונס ומ"מ אמרי' הכא לגבי בנים אהני אונסה ה"נ התם הא אנן ידעי' דיצרא אנסה ולגבי בנים ליהני ומשני דהתם קנסא קנסוה כלומר דמתוך חומר שהחמרת בסופה הקלת בתחלתה וכ"כ דמצי' להחמיר מחמרי': והנה למ"ש בש"מ דלא גרסי' זוזי אנסי' וצ"ל לפי' זה דקו' הש"ס הי' אלעיל אדר"נ

דף צ' ע"ב ולא חיישי' לאנצוי נ' לפ' דוודאי לא מגרע בזה כד' שיקפוץ דע"כ האב לא סמך אתק"ח כ"א היכא דמתו שתי' בחיי' משא"כ אם אחת מתה והשניי' בחיי' וידע בעל דבני' אלו יטלו כתובת אמן ואלו ולא כלום וא"כ בס' כה"ג וודאי יתבונן וישתדל לטובתם ולא מהני לבני בתו תק"ח ורק אם ימותו שתי' בחיי' לא אכפת לי' לאב אם אלו יטלו יותר וכיון דאבי אמם לא סמיך אהכי אלא דמ"מ אבי' פשע בהם וזה הדבר אשר יחרה להם הלא במות אבינו הי' לו לדאג עלינו כי אמנו היתה בחיי' עדן וא"כ ס"ד דכה"ג חשי לאנצוי

מדקתני קודמת הק' הראשוני' מהכא אר"ח שפי' דמתו שתי' דווקא א"כ היאיך קתני שניי' קודמת ולדידי לא ארי' דבשלמא אי קתני קודמת משום יורשי' מיהת שפיר משא"כ אי לגבי יורשי' ג"כ ל"ש קדמי אמאי קתני לה כלל

תוס' ד"ה מדלא קתני ונ' לפ' דה"ק הש"ס דבשלמא אי הוה קתני כבר דינא על איזו דרך איכא שקלי א"ש האי משא"כ השתא דאכתי לא קתני לה ומ"מ אשמעי' אלא לאו ש"מ דש"ה ומ"מ דחי ר"א דלמא אסמוך אמתני' דלקמן

לא טרפא ממשעבדי עי' בר"ן בשם ש"ות הרי"ף וקו' הר"ן ונ' במ"ש הא"מ דבאמת א"ל הא דקמשני לעיל ירתין תנן היינו אליבא דמ"ד התם בגיטין גבי מזון הבנות דאין מוציאין מנכסים משעבדי' לפי שאין קצובי' דלדידי' אי יסבין תנן טרפא ממשעבדי כב"ד דקצובין הוי משא"כ לדידן דקיי"ל לפי שאין כתובין א"כ א"נ יסבול תנן ל"ט ממשעבדי ומעתה ד' הרי"ף דאף דאמרי' ר"פ אע"פ הל' ל"ט ממשעבדי ירתין היינו לרוחא דמלתא דאף מאן דאי' לי' קצובין ס"ל הל' ל"ט אבל לדידן באמת יסבין ודל"ט ממשעבדי משום דאין כתובין ומע"פ מיהת הוה ושפיר דייק מהש"ס דהכא דמע"פ מוקדם אינו טורף ממאוחר

אמנם ד' הר"ן נ' דאדרבא דוק מנה לאידך גיסא דק' קו' הא"מ אמאי אמרי' לעיל כדמ' לטרוף ממשעבדי ירתין תנן דווקא אמנם אא"ב דמע"פ מוקדם גובה משט"ח מאוחר שפיר דהנה הש"מ כ' ליישב קו' תוס' לעיל דע"כ המק' ג"כ ידע ירתין דא"ל הכי מק' ממתני' דסתם יורשי שניי' קודמי' א"כ ש"מ דלא טרפי כסתמא דהש"ס הכא א"כ ממלוה קמק' לי' לא מצי