ליקוטי חבר בן חיים י פו

בענין כתובת בנין דכרין פ' נערה

מתני' כסף כתובתיך נ' דלא נקט כתובתיך דסד"א דכי היכא דכתובה טרפא ממשעבדי ה"נ כב"ד להכי קתני כסף דווקא ר"ל היכא דאיכא בעין דווקא הוא דגבי כב"ד

רש"י ד"ה יתר וכו' נ' כוונתו דלכאור' מתני' דקתני לא כ' ככ' דמי ולא חיישי' שמא מחלה לו קודם נישואין דמציא מחלה היינו דמה"ית נימא דתגרע כחה אדרבא אתנאי ב"ד סמכא כדלעיל גבי כתובה עצמה אמנם היכא דאיכא סברא לכאורה שהתנתה כן דהיינו היכא דאין לה כ"א כתובת אלמנה דפחותה ממנה לא משכחת לה ואדרבא אפשר בנקל כי אשתו שניי' תהא לה כתיבה גדולה ממנה ולכך התנתה שלא יירשו בני' כב"ד וכ' הריב"ש היכא דבנו הא' אין להם כב"ד אף בני השניי' אין להם ולזה נתכוונה אמנם התינח אם לא הי' תלוי כ"א בכתובה משא"כ השתא שכ' רש"י דאפי' בכתובה קטנה יהא לטובתה כגון שלא יהא לה כ"א בן אחד ולשניי' כמה בנים וא"כ שוב מסתבר דוודאי לא מחלה וזה כוונת רש"י

רש"י ד"ה מפני מה התקינו נ' כוונתו דלכאור' מ' דקו' ר"י לא הי' כ"א למ"ד ירושת הבעל דאוריי' ואתו רבנן ואפקי לה מני' משא"כ אי ירושת הבעל דרבנן לכאור' ל"ק דרבנן הכי תקוני לא שיהא יורש ממש כ"א כל ימי חייו יהא כאלו היא בחיים עדן ולאח"מ תחזור ירושתה ליורשי' אא"כ אמאי תקנו כן בכתובה דווקא ולא בנ"מ ועוד אמאי תקנו כן לבנין דכרין לתקנו סתם ליורשי אשתו אלא ש"מ בעל יורש את אשתו כשאר יורש אלא בכתובת ובנין דכרין תקנו רבנן ומפני מה התקינו בכתובת ובנין דכרין ופי' למה תקנו להוציא מיד הבעל היורש והן ד' רש"י עיי' בהם

ויכתוב וכו' ורש"י כ' ויתן דלכאורה ל' ויכתוב ול' כבנו מ' לאח"מ וכן ל' דתירות ברתא ואמנם אין כן הדבר דהאי נ"מ מקרי ולא נדוניא ואין זה ענין לכתובת בנין דכרון לזה כ' רש"י דיכתוב היינו שטרי פסיקתא ור"ל ויתן נדוניא

והא דלא תקנו כן באמת בנ"מ נ' דקודם תק"א פשיטא דלא אצטריך דהרי הי' יכולה לתתן במתנה לבני' אמנם אף לאחר תק"א אפשר דלא תקנו דמשום נ"מ ליכא קופצי' וכיון דליכא קופצין עלי' לישאנה לא רצו לעקור ירושה דאוריי'

ברא לירות ע' רש"י רצה לישב דלהכי נקט הש"ס ברא משום דמבן אין לו ילפי' ברתא לא תירות. ודקאמר דתירות ברתא ר"ל ע"ד ושפחה כי תירש גברתה כי ע"י שהאב נותן לה נדוניא היא מורשת הבני' מירושתן

בשלמא בני' וכו' ע' רש"י וש"מ והפלא"ה ול"נ ע"ד שכ' במ"א דהא דקאמר הש"ס בת פלוני לפלוני בת דווקא קאמר דאשה אינה מצווה ולכך היא מוכרחת אמנם צדקו ד' הרמב"ם בח' פרקי' דאיש שהוא מצווה ע"כ אינו מוכרח ומעתה היינו דקאמר בנו בידי' כשיבקש להשיאו ע"כ יזמין לו הש"ית בת זוגו אבל בתו כ"ז שאין בן זוגה רוצה מאי עביד לה ומשני דאי ניתיב לה מידי ויהא קופצי' עלי' גם בן זוגה יקדים עצמו ואתי נסבי לה:

אב נמי ממנע ולא כ' נ' דה"פ דבשלמא אם אתה אומר שהבני' יורשי' כל כתובת אמן אף הוא אינו יודע דמני' שקלי ולא יפחת להם מירושתם משא"כ אם אמרת כי רק הנדוניא יתן להם מידע ידע כי הוא ירש הכתיבה אלא דמני' שקלי בתק"ח הנדוניא דהרי מכח אמם לא אתי ואף היא יפחת להם מירושתם והיינו דממנע האב דמימר אמר לא עבדינא שום טובה לבני בתי דהרי אבי' יפחות להם מירושתם

וז"נ ג"כ טעם ופשט דאמרי' גבי בת בין הבני' לא פליג דאי ידע הבעל דתליא ביורשי' דווקא וודאי יפחות להם מעיקר הכתיבה ותבטיל תק"ח ולזה תלוה רק בבני' דכרין

היכא דכ' אב דייק רש"י דלא נטעי לפ' דקו' הש"ס הי' אמאי אמרי' לא כ' ככ' דמי נתקני רבנן היכא דאין האב רוצה ליתן נדוני' בלא כ' לכתבו לי' והיכא דלא קפיד אמאי נימא ככ' דמי אא"כ הול"ל דרצה האב וכן ל"ש כה"ג לפ' כיון דתק"ח לא הי' כ"א בגוונא דביקש אב שיכתבו לו א"וו קו' הש"ס הי' כמו יכתוב דלעיל ואנדוניא וכ"ת אכתי ק' אמאי לא פריך הש"ס הכי ה"ט משום דאי לאו דכככ' דמי לא יהיב נדוניא אי צריך לשמור שטרו

כנחלה שויוה נ' דה"ט כי היכי דלא תשתכח ירושת הבעל דסברי בני' יורשים אמם לאח"מ אבי' והאמת אינו כן כמ"ש לעיל: דמיעקרה נחלה דאוריי' ע' רש"י נ' דהוא בכלל לא יוכל לבכר בן האהובה

נ"ג ע"א תקנתא דרבנן ר"ל דמדאוריי' אין ראי' דאנן ניסב לאב עצה להרבות בנדן אלא מדתקינו רבנן כב"ד אין לך עצה גדולה מזו והוא השיב דמ"מ ע"כ מדעתי' הוא תלי' דאל"כ אמאי לא תקנו גם בחיי' עשור נכסי אלא ש"מ בחיי' בדעתי' תליא מלתא וטעמ'