ליקוטי חבר בן חיים י פה

לא הוה קצוב וא"כ עכ"פ עיקר קי' לרשב"ג אבל לת"ק דלמא באמת סמיך אאידך ברייתא דקתני קצבה

ואמנם בעיקר הדבר נ' דר"ח גרס לקמן כגי' הריף ולק"מ

כ' רש"י לקמן גבי מקולי כתבה דמי' למכור נ' כוונתו דלכאורה לעיל מ' דדמי' קולא והכא מצינו בדמי' חומרא ג"כ לזה כ' רש"י דדמי' היינו למכור בשפחה ולפעמי' הוה חומרא ולפעמים קולא

בענין פלוגתת הבי"ש והח"מ בד' הרמ"א הח"מ ס"ל דהרמב"ם כהרא"ש וגם הראש מודה דצריך לגרשה והבי"ש ס"ל דהרמב' כהר"ח וגם ר"ח ס"ל דאם רצה לגרשה אינו חייב לפדותה

בענין רפואת האשה שם

דש"י רפואה כמזונות כיון בזה דמה"ט רשאי לומר הרי גיטך גבי רפואה דהרפואה היא רק מטעם מזונות וכי היכי דתנאי דמזונות לא מעכבו מלגרשה ה"נ תנאי דרפואה

ואמנם מ"ש הב"ש דרפואה שיש לה קצבה היא כנגד פירותי' הנה הרכיב ד' הרמ"ה עם ד' התוס' דהראש בעל סברא זו דרפואה שיש לה קצבה ל''ד למזונות מטעם דאתי בב"א שאב סברא זו מד' הרמ"ה שכ' דהטעם שיכול לומר ברפואה הרי גיטך משום דלא אתי בב"א ולדברי' אין אנו צריכין לד' התוס' כלל ולרש"י דלית לי' סברת הראש שכ' דמה"ט ל"ד משום דמזונות יש להן קצבה לדברי' הוכרחו תוס' לתי' ואמנם עדן יש לבע"ד לחלוק כיון דעכ"פ ל"ד למזונות אמאי יוכל לומר הרי גיטך כבר יישב זה הריטב"א במה שחלק על בעה"ע דע"כ זה תנאי בפ"ע על הבעל ואמנם סיים הרא"ה דתנאי זה לא הוה אלא כ"ז שראוי לשמשו ולא כשהיא חולה וכן צריך לאסוקי להראש שחלק ג"כ על בעה"ע להך סברא. וכן מ''ש הטו"ז דכשהבעל אומר צאי מ"י פטור מרפואה לא זכיתי להבין דהא עכ"פ חייב בהעדפה ואמנם היה יוכל לומר עשה עמי ואמנם ע' בא"מ שהשיב גם ע"ז

גמ' אלמנה ניזונת לכאורה ל' יתר ונ' דבא לומר וודאי אי הניזונת תנן א"כ יכולין היורשי' לסלקה כמו הבעל עצמו שפיר דחייבי' ברפואתה משא"כ לדידן דניזונת א"כ מגרע גרעי יתומין מבעל עצמו וע"ז משני הברייתא כי היכי דהבעל היה יכול לסלק מעל עצמו חיוב המזונות הי' יכול לסלק ג"כ הרפואה וכי היכי דהיתומי' אינם יכולי' לסלק מעל עצמם חיוב המזונות ה"נ רפואה דכוותי' וזה כוונת רש"י במ"ש הרי היא וכו' ר"ל דממילא כן היא

ואמנם נקט הברייתא וצריכה רפואה לומר ל"מ רפואה שיש לה קצבה שגם הבעל לא הי' מגרשה בשביל כך גם הם חייבי' אפי' אם היא חולני' הצריכה רפואה תמיד דהבעל וודאי הי' מגרשה אעפי"כ אנהו גרע וע"ז קאי רשב"ג דמד' ת"ק מ' דאין לה קצבה גרע וקאמר איהו דיש לה קצבה גרע

הקזת דם בא"י אפשר דלכאורה אי הוה אין לה קצבה דיוקא מחיי בעלה הוה א''ש כיון דהוא לא גרשה הם חייבי' במזוני' משא"כ י"ל קצבה שאירע לפי שעה כה"ג לא אסיק אדעתי' אלא דבאמת אין לה קצבה מיירי אפי' אם אירע לה אחר מיתת בעלה אמנם אשמועי' ר"י דרפואה שי"ל קצבה ואמנם מחיי בעלה הוה כאין לה קצבה שהוא בכלל מזונות

כעורכי הדיינים כוונת רש"י דפשטא דמתני' התם באבות אדיין ור"י קרוב היה ולא דיין וע' בזה בש"מ

ואמנם פי' רש"י מעיקרא כשהשיאה עצה ר"ל דק"ל מ"ק הש"ס ולבסוף מ"ס הרי קאמר בהדי' מ"ס א"וו ידע הש"ס דאיכא לשנויי מעיקרא סבר דעצה שאני והיינו דק"ל א"כ לבסוף מ"ס כשנתחרט

מ"ס ומבשכך וכו' אדם חשוב שאני נ' שהוא ע"ד האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו דאצל המון צריכין לאהבת קרובים ומשם ישתלשל לכל העולם משא"כ אצל הצדיק אוהב לכל א' מישראל כמוהו כי התורה צרפתו ועד"ז בכו"ג שוים כל הקרובי' לכל ישראל וז"כ אין ד"ת מתקיימי' אלא במי שנעשה אכזר על אשתו ובניו שהוא במדרגה זו שאין אהבתו לאשתו ובניו יותר מאהבתו לכל ישראל

ד"א אמרתי לסיים שיעורי דימות החרף תר"י אז"ל מחברי יותר מרבותי דע"י הפלפול מחכים ועם חבריו הפלפול יותר וכן מתלתידיו יותר מכלם דלתלמידי' אין אדם נושא פני' והעושה כן ידרוש על כל קיץ תלי' הלכות והנה החברי' הם אשתו חברתו והתלמידי' בני' והיינו קווצותיו תלתלי' שידרוש תלים של הלכות אמנם מי הוא זה שחורות כעורב מי שאינו נושא פנים לא לחברי' ולא לתלמידי' והיינו שנעשה בפלפול אכזר על אשתו ובניו חבריו ותלמידיו ואמנם אויבי' בשער ווהב בסופה והיינו עיניך יוני' שדבקה בב"ז. ע"כ זכינו ללמוד בחבורה בימות החורף תר"י. היום עש"ק י"ט שבט תר"י. בנל"כ ואע"י: