ליקוטי חבר בן חיים י פג

הפלא"ה בזה ואמנם לאבוה דשמואל דהוה סתמא א"כ הוה מיגו במקום אנן סהדי דלא אמרי' והיינו דדייק הש"ס ולאבוה דשמואל אונס דשריא וכו' ר"ל בשלמא לרב שפיר דמיירי בליכא עדי' משא"כ לאבוה דשמואל היכי משכחת לה ומשני דעדי' מיהת עדיפי ואנן סהדי

גמ' זו שקידושי' ע' בש"מ ול"נ דמיירי בתנאי שהתנת היא כד כדאמרי' בקידושין וס"ל לתדבר"י דגבי דידה לא אמרי' דאחלה לתנאה ומייתי ראי' דהרי קיי"ל כבי"ה דממאנת אפי' בנה מורכב לא כבי"ש דנשואות אינן ממאנות ומ' לי' דלאו היינו טעמא כדאמרי' ביבמות דמידע ידעי כ"א משום דבדידה יש תנאי בחופה והיינו שקידושי' קידושי שממאנת דמה ענין ממאנת אמנם רמז למ"ש אך לא צריכה הכא למאן דזנותה היינו מיאונה אף דאח"כ שוב תנשא לו עכ"פ אמרי' דמעיקרא לא אחלה לתנאה

דגנבי גנבי פי' רש"י מתחת בעלי' נ' משום דל' משלחי גירי וממטויאן נהמא דאפי' אח"כ כשהם תחת בעלים משלחי' להם ודעת רש"י דכיון דמסקי' דתחת בעלי' ל"ש יראה א"כ אף אם משלחי' גירי אסירי לזה פי' רש"י דסוגי' מיירי כ"ז שהם ברשות הגנבי'

ואמנם מ"ש וודאי שבקינה נ' דר"ל ל"מ אם בע"כ לקחם הבעל וודאי אסירי אפי' שבקינהו שבאי מדעתי' ואיכא למימר דאהני בהדיי' כי יבאו אצלו קמ"ל כיון דעכשיו היא תחת בעלה לא הול"ל ליכא מפני הלסטים

יצר אלבשה ע' רש"י דפי' אלבשה הבועל ורמב' כ' דקאי איצר עצמו וע' פ"י דמ' דלד' רש"י דווקא מיושב מכשירות אמנם למ"ש ההפלאה גם לד' הרמב' ניחא

מה שתמהתי בזה הא' למה קיצר הט"ו בדינים אלו המבוארים פה וזאת שנית בד' הח"מ סי' ע"ח שכ' דאשת כהן שנתרצי' לבסוף חייב לפדותה והרא"ה כ' בהדי' להיפך. ולק"מ דאנהו מיירי כשהי' רצון מעיקרא והח"מ מיירי כשנתרצי' לבסוף

והנה בענין פלוגתת הב"ח והבי"ש סי' ע"ח אי בעי' לרש"י בשבוי' בן נצר עדים שנבעלה נ' דסברת הב"ש דבשלמא לאבוה דשמואל שייך לומר בשבוי הקילו דמקולו עצמה לגבי שבאי משא"כ בשבויי בן נצר דמייפה עצמה

בענין אשת כהן שנשבית פ' נערה

מתני' רש"י ובכהנת אהדרינך יל"ד בדברי' שאיחר המוקדם דסוף דברי' הו"ל למכתב ברישא ונ' כוונתו דס"ל ואהדרינך לאנתו באשת ישראל היינו שפודה ואח"כ נותן כתובה ולא כמ"ש הרמב' דמחזירה על איזו זמן וכ' המפ' דטעמו דלא גרע מכהנת דאם מגרשה מבית השביה צריך להחזירה לביתו ורש"י לית לי' דין זה וק' באשת כהן מ"ט ותי' בשלמא באשת ישראל כיון דרשאי לקיימה וודאי קיימה אבל באשת כהן ימנעו הנשים מלהנשא להם משום דאנוסה אסורה להם ולזה תקנו דמהדרה למדינתה ושוב לא ימנעו כ"כ כיון דבאשת ישראל אם אינו מקיימה אינו מהדרה

וז"נ סברת אביי כיון דחזינן דחכמי' החמירו על הכהני' כד' ינשאו הנשים להם מסתבר ג"כ דגם לענין אי' ד"א לא דמי כ"א הא כדאיתא והא כדאיתא ורבא אפשר באמת ס"ל כפי' הרמב' דאותבינך לאנתו היא תמורת ואהדרינך למדונתך א"כ שוב ס"ל דתרוויי' כהדדי ויע"ל כיון דאביי ס"ל כמ"ש ק"ל דהו"ל לתקוני סתמא בין בכהני' בין בישראל דלא יגרע פדיונה מכתיבתה ואך בכהנת אהדרינך ג"כ א"וו להכי תקונו בישראל לי ואותבינך להורות דאי' ד"א פוטר' מתנאי ב"ד ובכהנת מחייבו ולכאור' פלוגתיי' בפי' ד' הבריית' לעיל שבוי מלכות הרי הן או אינן כשבוים דרבא ס"ל כמ"ש הראשוני' בשם התוס' דגם לענין פדיון מיירי וק' הא הוה הלויתני וא"י אם פרעתיך וצ"ל כמ"ש הפלאה דהתנאי ב"ד לא הי' כ"א שיותבינה לאנתו וכיון שאסרוהו עלי' אין כאן תנאי ב"ד וש"מ דאותבינא לאנתו הייני אנתו ממש משא"כ אביי ס"ל דלענין אי' לחוד מיירי כדמ' מד' רש"י ואפשר דהיינו דכ' רש"י לעיל הרי הן כשבוי' ומותרין כדתנן ר"ל לפי הפי, במאי דתנן ה"נ פי' ד' הבריי' אם התם נישואין ממש הכא אף לענין פדיון אם התם רק היתר נישואין ה"נ ג"כ לענין היתר ואיסור דווקא מיירי

והנה כ' רש"י ד"ה שכל שאיסור וכו' נ' דלכאורה נוכל לומר דרבא ה"ק באשת כהן דשייך איסור שבייה פודה ולאביי באשת ישראל דל"ש כ"א אי' ד"א אינו פודה וכ"ת במאי פליגי בגרושה או ממזרת לכהן לאביי אלמנה דווקא ולרבא כל אשת כהן לזה כ' רש"י דלא היא דרבא בא לפלוגי אאלמנה וכ"ת א"כ אמאי נקט אביי אלמנה דווקא אלמנה רבותא קמ"ל דס"ד דלא נתקן לה פרקינה כי היכי דתמנע למנסיב לי' אלא דלא הועלנו משום דסמכא נפשה בלאו תק"ח בעל אינו מניח אשתו בשביה וכ"ת הרי תהא אסירה עליו הא באיסור נשאה ומה לי גרושה או זונה אלא אלמנה אצטריכא ס"ד תימא דזונה חמירא לי' משום דאסירה אף לכהן הדיוט קמ"ל דאפ"ה תקיני לה פרקונה