ליקוטי חבר בן חיים י פ

בדרב המנונא משום דקאמר ל' ירושה וא"ל רב המנונא מר דגברא רבא הוא ויודע דתכתובת בנין דכרין עצמן אין ללמוד מזון כ"א ממותר דינר דהיינו ירושת כתיבת בנין דכרין ידע דאנא דנקיטא יורשין לרמז על מותר דינר זה באתי

ורב זן מחיטי יל"ד מאי מחיטי דקאמר מה לי חיטי או שאר מטלטלי ונ' דרש"י בא ליישב זה ולזה פי' דבא לומר דנתן להם המטלטלי' כי הם אמרו מאחר שלא הניח אבינו קרקע לא נאמין באחינו שיזינו אותנו והרי אנחנו מבקשי' המטלטלי' עצמן שהניח אבינו ולולא לא היו יתומות הרבה שראה רב כי אין כאן הספקה ליותר מכדי מזונתן לא עשה רב כרצונם אבל עכשיו שהי' יתומות ומאחר שאין כאן קרקע נתן להם רב החוטין עצמן והן ד' רש"י עיי' בהם

וכדשמואל דאמר לפרנסה עיי' רש"י כוונתו דלכאורה אכתי מנ"ל דרב כשמואל ס"ל משום דקאמר דעליי' אדרבא ל' עילויא טפי מ' עילוי נכסים מעילוי דעת אמנם כן דלמ"ד עילוי נכסים דהיינו עישור נכסים מה"ית ניהב ממטלטלי דלכל מילי לא מקרי נכסי' משא"כ אי כשמואל ס"ל דבתר אומדין דעתי אזלי' ואומד דעת וודאי איכא שפיר דאפי' מאן דלית לי' הרבה קרקעות אם הוא עשיר רק במטלטלין מ"מ נותן נדוניא גדולה וש"מ מדין ממטלטלי דמעילוי דעת קאמר וכשמואל ס"ל

אלא דאכתי קשיא דלמא ע"כ קאמר שמואל אלא דגם ממטלטלי אמדי' ומ"מ לא מגבי' כ"א ממקרקעי ונ' דזה יישב רש"י במ"ש בסמוך גבי תקנת עליי' ואע"ג דתנ"כ ר"ל דלמאי נצטרך לומר דטעמא דרב משום תקנת עליי' דלמא בלא"ה לי' לי' היקישא דרב המנונא ומחיטי דעליי' כמו מתמרי דעל בודיא שהן מטלטלי' לאפוקי חיטי' המחוברי' דפשיטא דזנין מהם וראי' לדבר דפרנסה כדמקמי' לא אצטריך לתקנה ומ"ש הרי למסקנא לא מחלקי' בהכי ומדשמואל אין ראי' כמ"ש לזה פי' רש"י דלא היא דדווקא מזונות שהם תנ"כ ודינם כשטר התם שייך לומר כל אסמכתא דשטרי אמקרקעי ולזה אי לאו דתקנת עליי' מודה רב דלא גבי ממטלטלי משא"כ פרנסה דלא הוה שטר כלל כ"א תק"ח שפיר אמרי' אי יהבי' עישור ממטלטלי אף ממטלטלי' מגבי' ורבא לקמן באמת מצי פליג אדשמואל

דברי' טובי' שנאמרו בעליי' משום דמתני' בשבת קתני וי"ח דבר גזרו בו ביום ומפרשי' שם מאי נינהו י"ח דבר א"כ ק' הו"ל י"ט לזה קאמר מתני' לא חשוב כ"א גזירות שאין בהם הטבה אבל דהכא דהוה הטבה ליתומי' לא קחשיב והיינו דברי' טובי' לאפוקי הנך דשבת

תוס' ד"ה א"ל זילי וכו' לא ידעתי מ"ט לא פירשו אהדור היינו ממון ומשום דהוה טעה בשיקול הדעת דסוגיין דעלמא דלא כרב יצחק בר יוסף והיינו דלא הדר רב נחמן לדינא דבשיקל הדעת מה שעשה עשוי

ז"ח שייך לעיל ובמ"ש א"ש דבעי למפשט מדשמואל דהמק' הוה סבר דאי זן היינו פרנסה לא קאמר רב כ"א למיהב אף ממטלטלי אבל מ"מ לא מגבי' ממטלטלי ואמנם שמואל דאגבי ממטלטלי ע"כ מזונו' ממש קאמר ופשיט לי' דלא היא דשמואל כלומר לטעמי' אפי' מגבא גבי' ממטלטלי

רבי יודע אני וכו' לכאורה א"ל כן משום דאין התלמיד רשאי לומר לרבו טעות אמנם אפשר לומר שהיו האחים גברי דאמידי ובידו לכופן לזון אחותם וכדי שיזונו בטוב עין אמר שינתן לה מן הדין והיינו דקאמר מדת רחמנות כלומר בתורת צדקה ומ"מ שמא יראו התלמידי'

מתמרי דעל בודיא פי' רש"י שהן מטלטליו ר"ל דהא דלא ס"ד דאביי מעיקרא דס"ל חזייא לבודיא משום דאייתר לי' ל' על בודיא אלא לאו ש"מ דלרבותא קאמר אף שהן מטלטלי' ולמסקנא באמת צ"ל דאשמועי' דאף דחזיא לבודיא כיון דצריכי לדיקלא לא אמרי' דכתלושין דמי

ואמנם לולי די רש"י הייתי אומר דבאמת אביי מספקא לי' מאי קאמר אי ס"ל כמ"ד עומד לגזוז לאו כגזוז דמי או דמחלק בין היכי דמכחשי וא"כ גבי בע"ח נמי הוה מגבי כה"ג ודחזיי' לבודיא או דס"ל שנאמ' עליי' ודווקא במזונות הוא דס"ל ומיושב בזה קו' התוס' ד"ה כל העומד ועוד קו' עצומה וזה כיון דסברא חיצונה הוא דלא עדיפי בנות מבע"ח ל"ל לרב המנונא כלל היקישא ותו אביי אמאי לא פריך מהיקישא דרב המנונא אמנם הא לא ק' דלמא היקישא לי' לי' אבל אידך קשיא למ"ש א"ש דאביי בל' אבעיא הוא דקאמר ולא בל' קושיא

אמנם בשיטת רש"י בידינו לומר דלכאורה איכא למפרך דלמא התם ה"ט דמזונת לא גבי ממשועבדי' אף דבע"ח גבי משום דאין כתובי' כדאמרי' בגיטין ולית להו קלא משא"כ הכא לגבי מטלטלי אדרבא מעליותא הוא בע"ח דאסמכתא דשטרי אקרקעי דווקא לא גבי ממטלטלי משא"כ תנ"כ דאין כתובין עדיף אמנם יק' כתובת בנין דכרין יוכיח דג"כ מתנ"כ ומ"מ