ליקוטי חבר בן חיים י עט

בת תריסר היינו שנת חינוך משום דגם בר תליסר גרסי וכל קביל דין נ' דגם רש"י יכול לגרוס כגי' דידן בנבאר תחלה שטתו הנה ע"כ רש"י ס"ל בר שית היינו שנת שש דאלת"ה מאי קשיא לי' לרש"י אסיפא דבת תריסר משום דמתני' היא בנדה הרי בן עשר למשנה ג"כ משנה ותו אי בר עשר היינו שלימות מה"ות נימא דבת תריסר היינו שנת י"ב א"וו פשיטא לי' כד' הרמב' דע"כ בר שית היינו חמש וכן כלם וזה הי' נ' דאל"כ מאי בא אביי להשמיענו משמי' דאם בן עשר למשנה בשלמא אי ה"ק אף דבן חמש דתנן היינו שלימות כלומר בר שית אעפ"כ בן עשר היינו שנה שנה עשירית שפיר ואלת"ה ק' מאי קמ"ל וכ"נ ג"כ ממאי דמייתי הך דטרקא לי' וע"כ התם בר שית ר"ל בשנה ששית דהרי סיים וקאמר ביומא דמשלם והו"ל למימר האי ינוקא דטרקא וכו' ביומא וכו' דהרי עדן אינו בר שית אלא ש"מ דהוה בר שית מקמי הכי ומעתה אף אנן נימא דלאו דאביי דינא אתא לאגמורן משמי' דאמי' כ"א ה"ק דא"ל אם שהיתה מומחה בחכמת הטבע כי אין טבע התינוק סובל לגמור מקרא עד ה' שלימות והיינו פי' דמתני' אמנם למשנה אפכא הוא וכן לענין תענית דהנה בשלמא תינוק בר תליסר משלום מדרבנן משום דע"כ בר י"ב יש בו כח להתענות דהרי נקבה מתענת אך התורה פטרה אותו משום דאינו בר דעת ואמנם רבנן שפיר חייבוהו אך תינוקת מאן יימר דיש בה כח להתענות לי"א נהי דבינה יתירה אית בה כח יתירא מי אית בה ואמרה היא אין דאף כח יתירה יש בה וכמו שפי' רש"י וזה כוונת רש"י בדברי' אלה עיי' בהם

ואמנם קו' תוס' מבן י"ג דאבות י"ל דלמא האי תנא סבר תוך הפרק כלאחר הפרק ובן י"ג תוך שנתו מיירי

רש"י ד"ה מכניס לת"ת ר"ל דל"ת דל' מכניס היינו בע"כ ולמספי לי' כי תורא לזה קאמר דמכניס היינו רק ללמוד תורה ואפי' ברצון ודנקט ל' מכניס אפשר לרבותא אפי' למלמד דאיכא קנאת סופרים והיינו דקאמר לי"ב כיון דע"כ רבותא דידי' משום חבירי' הוא א"כ ה"ק חברי' אין מגיעין אותו: בענין מזונות הבנות

יתיב רב המנונא וכו' עיי' בשטה מקובצת בענין זה ואני אפרש כל דבריו בע"ה ובתוך דברי דבריו כבר כ' במתני' לעיל דיש לפ' הבנים יירשו דקאמר ראב"ע אירושה ממש ואי ה"פ א"כ גם רב המנונא לזה כיון ומצי' למימר דכ"ע דאושא עלי' הוו סברי דה"פ באמת במתני' דק"ל ל' יירשו בכתובו' בנין דכרין והיינו דאושי אמנם רב יוסף דחי דלמא קסבר מר דראב"ע כתובת בנין דכרין ואיידי דנקט ראב"ע ל' ירושה לאשמעי' דכתיבת בנין דכרין דין ירושה אית לה נקט נמי איהו לשון ירושה

ולהכי מצינן למימר דכ' רש"י מר דגברא רבא הוא ידע שאין ללמוד וכו' כלומר הני אנשי טעו בדראב"ע דסברי דראב"ע מירושה עצמה יליף ומר ידע דע"כ ראב"ע אכתובת בנין דכרין קאי

אמנם מצינן למימר דלעולם אינהו נמי ידעי דראב"ע אכתובת בנין דכרין מצי קאי אמנם מדרב המנונא קא דייקי דנקט ג"כ ל' ירושה דע"כ אירושה עצמה קאי

אך רב יוסף מפ' דברי' דלעולם אכתובת בנין דכרין קאי ודנקט ל' ירושה להורות נתן דמכתובות בנין דכרין עצמה ליכא למפשט למזונת דלמא התם ה"ט דלא גבו ממטלטלי דלא עדיפי ממאן דאתי מחמתי' דאשה עצמה נמי אינה גובה ממטלטלי אבל במזונות עדן לא שמענו אמנם כי איכא למפשט מדקאמר ר' שמעון דאף דאיכא כאן קרקע למגבי כתובת בנין דכרין ומטלטלי לקיים בהם ירושה דאוריי' וקאמר ר"ש דלא סגי עד שיהא שם קרקע מותר דינר ש"מ דס"ל לר"ש דכל תק"ח כך הוא דעד שאין קרקע די ירושה וכתובה ליכא תנ"כ א"כ ה"ה הכא והן ד' רש"י עיין בהם שהביא כאן ד' ר"ש. אלא דאכתי איכא למדחי דהנה לכאורה לענין ירושה ה"ט דלא סגי במטלטלי דעד שיהי' שם קרקע לא ידעי' אם נתקיימה ירושה דאוריי' דדלמא הנך מטלטלי' נתן שם א' מהיורשי' למען יהי' מותר דינר ויגבה כתובת אמו ולזה בעי' קרקע אלא דלכאור' מאי נ"מ אם מקבלי' הכתיבה מהקרקע בתורת ירושה או בתורת כתיבה ב"כ וב"כ הרי יורש את אבי' לא היא דלמא ה"ט דזמנין הבנים מרובין ולא יגיע מהכתיבה כדי ירושה לכל א' והוצרכו לתקן ירושה בפ"ע אמנם התינח אי לא קאמר ר"ש דברי' כ"א היכא דהוו בנים מרובי' הרי אר"ש דברי' אפי' בבני' מועטי' ואפי' בבן א' ובאופן שכתובה א' מרובה מחברתה ואף כי הכתובה הקטנה לא יירשנה כ"א יורש אחד מ"מ בעי' מותר דינר מקרקעי ש"מ דעיקר תק"ח אקרקעי והן ד' רש"י שביאר דל"ת דלא קאמר ר"ש כ"א היכא דאיכא בנים מרובין וא"כ אין ראי' משם לזה כ' רש"י דלא היא דר"ש בכ"ג קאמר וז"ש רש"י ג"כ דאין ללמוד וכו' כ"א מירושת כתובת בנין דכרין כלומר דכל עיקר דטעו