ליקוטי חבר בן חיים י ח

ואמנם אי ק' הא ק' מאי משני הש"ס תיבעל לטפסר אכתי ק' ולעיקרא והש"ס דלא פריך הכא עד לבסוף ש"מ דל"ק לי כ"א משום סכנה וכדפי' רש"י ומעתה בשלמא להג"א שפיר דדווקא אי משום דגזרו המלכות להעביר ע"ד ק' לי' וכמ"ש משא"כ גבי תיבעל דמיירי להנאת עצמו לק"מ משא"כ למ"ש גם עכשיו וק' ולעיקרא ומספיקא לא עקיר נפשי' וגם ברביעי לא ולזה נ' דעיקר קו' הש"ס הא דנ' נהגו לכאורה מ' דרובם ולא כולם כן עשו וע"ז הוה ק' הש"ס ממ"נ אם יש איסור בדבר למה לא מיחו וש"מ דשרי ולמה לא ניעקרי' כי היכי דברשות ב"ד יעשו כולם ואמנם היכי מצא לפ' כן ל' נהגו בס"ד דמשום סכנה ומקצתם באמת מסרו נפשיי' וכן במסקנא דצנועות וכהנות מסרי נפשיי' משא"כ עכשיו דרק אבעולה אנו דנין וודאי דאין זה ל' נהגו דאטו משום שלא ינשאו כ"ח בד' יבעלו לטפסה ומה גם כיון דעיקר תקנתא דד' משום בתולין ואי תיבעל וודאי לא יהי' לה בתולי' וא"כ ע"כ אין זה בל' נהגו ולהכי ל"פ מידי

אונס שרי נ' דלא רצה רש"י לפ' כהרא"ה דשרי קאי אעבירות אונס דמה"ית תיסק אדעתיי' דאונס אסור כיון דשרי בכל התירה ומאן דידע דג"ע יהרג ואל יעבור יודע שוב דבקרקע עולם לא הוה דינא הכי ולזה פי' רש"י דמשום דסברי דנאסרה על בעלה דהא דא"א שזנתה אסורה כ' בהדי' בפ' סוטה ודאנוסה מותרת מוהיא לא נתפשה דרשי' ולא ידיע כולי האי. ואמנם לפנינו נבאר עוד מה שהכריח לרש"י לפ' כן

תוס' ד"ה דאונס שרי דא"כ מאי משני מפרוצות אמנם מד' רש"י בפרוצות מבואר דמפ' קו' הש"ס ע"ד שדחו בתוס' ומיישב להו לההיא קו' בהכי דחכמי' רצו להסתיר דבר זה דאונס שרי משום שלא יקילו הפרוצות ויפרצו בזנות ויאמרו דנאנסו ולאו משום הך גזירה קמשני וממילא מתיישבת ג"כ אודך קו' וכי משום פרוצות יהרגו הצנועו' וכיון דחכמים לנפשם תקנו להסתיר דבר הוה כתקנתא דרבנן דלא מבטלי' מקמי גזירתא ואמנם כ"ז א"ש בשטת רש"י דאונס שרי היינו לבעלה משא"כ אי מבעלה לא מיירי ונמצא דשפיר הוכרח רש"י לזה ומד' התוס' מ' דמפ' כהרא"ה

כ' רש"י כהנות נאסרו לבעלי' וכו' וכפל לשונו נ' כוונתו לאתויי ראי' דמאיסור על בעל קמיירי הש"ס דעד"ז יש לחלק בין כהנות לישראלית לא זולת

הק' רש"א לד' תוס' אמאי פריך הש"ס וליעקרי' הו"ל למפרך ולדרוש להו דאונס שרי ותי' בחד תי' דקו' הש"ס הי' באמת כי היכי דלא ליעבדו איסורא וק' כיון דלד' התוס' מעיקרא הוה מק' דבאי' דהוא באונס לית לן מידי א"כ למה זה יפרך עכשיו בהיפך ול"נ דהכי קמק' כיון דאמרת דמשום פרוצות לא רצו למחות א"כ אכתי הפרוצות ונשאו בד' ברצון ויאמרו אנוסי' הן ואמנם ליעקרו רבנן יום ד' לגמרי וע"כ ינשאו בג'

כוונת תוס' במ"ש דאי איכא יום קבוע לא מקרי עקירה נ' דלא יאמרו דמשום גזירה בטלו רבנן לגזירתיו' ואמנם אם יתקנו יום אחר יאמרו תקנה אחרת ראו להתקן

אתי וחליף ע' תוס' ולשמא יקבע כאן אהלו לגמרי לא חיישי' דאנשי חי' שקובעי' מקומם לגמרי אין דרכם לחלף: כוונת תוס' בדבור האחרון נ' דב' תקנות יש שקדו וט"ב ולעיל גבי טפסר ע"כ ט"ב בטל וקיימי רבנן מיהת שקדו ואמנם גבי שר צבא ליכא כ"א שקדו ומשום הא נבטל ט"ב לגמרי בתמיה

לכאורה יש לעורר בפלוגתת ר"ת ור"י בר מרדכי הא גר שנתגייר כקטן שנולד וצ"ל דהכא טעמא דרחמנא משום חוטא נשכר ולא מהני כקטן שנולד: ואי

ואיבע"א כדתני' פי' רש"י שמת אביו של חתן נ' דרש"י בא להוציאנו בזה מידי טעות דלכאורה קי כיון דכל עיקר טעמא דלא תנשא בב' משום שקדו וקיי"ל היכא דטריח לי' שרי וכיון דמוקמת לברייתא בהיתה פתו אפי' וכו' וכמו שפי' הש"ך יו"ד שמ"ב בשם הב"ח דכולהו בעי' וא"כ מאי רבותא דשרי לכנוס בב' והי' נ' לכאורה דכוונת הש"ס למתה אמה של כלה צ"ל כד' הר"ן דבאמה של כלה לא מיירי כלל מפתו אפויי' אמנם די רש"י אינו כן כ"א כד' הרמב' דפתו אפוי' עכ"פ בעי' וכמו שנבאר עוד לפנינו בס"ד ולזה כ' רש"י דאפי' באביו של חתן מצי מיירי דתרוויי' בחדא מחתא נינהו דתרוויי' מיירי בפתו אפוי' וכ"ת מאי רבותא לק"מ דע"כ אמרי' דמשום שקדו הוה טעמא דווקא ברישא דגזרו תיבעל לטפסר בד' וא"כ ע"כ אין כאן טענת בתולי' וע"כ משום שקדו אתי' עלה משא"כ בסיפא דמחמת אונס משום טע"ב אתי' עלה ואשמעי' דאפי' בב' דאיכא חששא טובא לאקרורי מ"מ רשאי לכנוס

ואמנם נ' ראי' מכאן לשטת רש"י שכ' לעיל חליף ליעכב עד יום ד' הבא דאלת"ה א"כ מאי רבותא דמותר לכנוס בב' וקודם קבורה הא אי לא שרי' לי' ע"כ יעכב עד שבת הבא בד' בו אלא ש"ח