ליקוטי חבר בן חיים י ז

וקוברת לא ניחא לה ומבקשת ג"כ שלא ישלוט בזרעה ע"הר ונמצא דעכ"פ בהך ברכה דמלאו את המים מיהת אכפת לה, וכבר כ' כן במק"א לענין אחר

ה' ע"א פי' רש"י ברכה לדגים פ''ור ומלאו את המים דאדם פ"ור ומלאו את הארץ נרא' דבא ליישב למה לא נימא בפשיטות דברכה דאדם עדיפא לזה פי' רש"י ע"ד שכ' לעיל דבדגים כ' בהדיא דלא תשלוט בהו עי"הר ה"ט שרצה הש"ית שימלאו את הארץ ולא ידורו במק"א למען לא תשלוט בהם עי"הר ש"מ דבני עי"הר נינהו ומטעם זה יש חשיבות לברכה דדגים ג"כ

א"ה אלמנה נמי ע' תוס' ולולי דברי' י"לפ דלולי ב"ק הייתי אומר דביום ה' דמתני' ל"ד אלא ה"ה בה' קאמר ולאפוקי בתולה דבה' לא כמ"ש למעלה ויבואר עוד לפנינו ואמנם ב"ק קאמר דווקא בה' מק' מ"ט הא בד' איכא ג"כ ברכה לדגי'

רש"י ד''ה ברכה דאדם דבריו מוקשים ביותר ונראה כוונתו דבאמת לכאורה הך חששא דאקרורי דעת' חשש רחוק דדלמא לא זינתה ואם זינתה מאן יומר דמקרר דעתו ותו אי חשש קרוב הוא למה לא ניחוש מד' לה' ג"כ וא"כ למה נפסיד להם בכדי ברכה דאדם דעדיפא לזה כ' רש"י דג' גווני איכא בהאי חששא מיום ליום ליכא למיחש למידי וביום א' או ב' יש חשש אבל אינו קרוב כ"כ משא"כ מיום א' לב' ומכ"ש מה' לב' דהוא זמן ארוך וודאי הוה חשש קרוב לוודאי

כ' רש"י דשקדו באלמון שנשא אלמנה דזולת זה הרי הוא אסור במלאכה בלא"ה ואמנם א"כ ק' דהי"ל להש"ס לתרצו דא"ב בחור שנשא אלמנה ובאמת שזה כעין ראי' להפוסקי' דימי משתה מותרי' במלאכה ולרש"י צ"ל דמ"ב קאי בין האי תי' להאי תי' דאי כפי' קמא של תוס' שוב לא מק' מידי דהרי אצטריך ברכה משום בחור וכן פי' רש"י בהדי' כפי' בתרא בתוס' ומהתימא על התוס' שכ' לעיל ג' דז' ימי משתה אסורי' במלאכה וא"כ ע"כ הכא כרש"י ס"ל וא"כ אמאי פי' כן בתי' קמא

ובדברינו מתיישבת ג"כ קו' הרמב"ן ע"ד תוס' שכ' דב"ק ג"כ ס"ל שקדו דלמא גם לעניין אקרורי דעתא הכי הוה דתרוויי' אי' לי' ולמ"ש א''ש דבשלמא בשקדו לא סגי לי' משום בחור אבל באקרורי דעתא למה לא וכעין זה תי' הרא"ה

כ' רש"י בה' חופה ובא תיבת ביאה כוונתו דלא בטלוהו ממלאכתו כ"א ביום ג' והיא שבת אבל ב' ימים הראשוני' בלא"ה אינו עוסק

א"נ בע"ש מבואר מכאן דמותר לבעול אלמנה ביו"ט וא"כ הא דירושלמי דאלמנה צריך למכנסה בע"ש ע"כ היינו ייחוד ודלא כהפוסקי' דאלמנה אין ייחוד קונה בה וצ"ע שלא הרגישו מן האחרוני' בזה: ג' ג' ע"א ב"ד קבועי' ע' רש"י כוונתו לד' ר"ת בתוס' ע"ש

והנה הק' תוס' דעכ"פ תינשא בה' כאלמנה ותי' אינו עולה כ"א למאן דס"ל ז' ימי משתה אסורין במלאכה ולמ"ד מותרי' הדרא קו' לדוכתא אשר ע"כ הי' נ' לי ראי' מזה למ"ש למעלה בריש סוגיין דבה' ע"כ לא תנשא משום דבע"ש לא הוה זמן בי"ד ואיכא שוב איקרורי

אמנם גם לד' הראשוני' שכ' דהואיל דעכ"פ יכול לסדר מיהת טעניתא בע"ש שוב לא חיישי' לאיקרורי דיו אם נימא דלא גרע יום ה' משאר ימי' אבל דנימא שיקבעו חכמי' כל נישואין בה' ויסמכו אזה שילך מיהת לקבול לפני בי"ד אף דיודע כי לא יעשו לו דין זה דוחק ולא מסתבר כלל ומ"מ מתורצת קו' תוס'

דטריח לי' ע' רש"י כוונתו ליישב קו' הרא"ה שהק' אי דטריח אפי' בזמן התקנה למה לא' ינשא בי' בשבת וע"ז כ' רש"י דוודאי תקנת חכמים במקומה עומדת דצריך להטריח ג' ימים דווקא ואמנם יכול להטרי' גם לפני שבת אלא דמעיקרא לא רצו חכמים לתקן זה שיטריח משבת זו לשבת אחרת ובפרט כיון שאין זה עולה בכל הזמני' ואמנם עכשיו אם עושה כן מעצמו שפ"ד

ואמנם כ' רש"י א' ושני נ' כוונתו דאם בשלישי תנשא א"כ התחיל להכין ע"ש וכיון דבע"ש זמן הכנה לשבת לא מנכר שטרח לצורך נישואין ואמנם מ"מ אם רצה להנשא בג' צריך שיטריח מיום ה' קודם שיכין לשבת וליכא נפקותא כ"כ לדינא דלמימר דביום ג' לא תנשא דא"צ לכך

תוס' ד''ה ובשני מה דלא ניחא להו בתי' ריצב"א נ' דלטעמיי' אזלו דמק' לקמן כתי' ריצבא בשלישי מיהא ליכנוס ותי' דא"כ ליכנוס בד' ובאמת לרש"י מ"מ תי' ריצבא שפיר דלרש"י ל"ק כלל לקמן כמ"ש רש"א שם

ולעיקרא ע' הג"א והנה להרמב' דפליג הדרא קו' לדוכתא מ"פ ונ' דה"פ דעכשיו שנשארה תק"ח במקומה א"א לבתולה להנשא בד' ואמנם ילכו חכמי' ויעקרו ויקבעו יום אחר ויגזרו על יום האחר וממילא תהא מותרת להנשא בד' כתק"ח ואפשר כי לזה כיון רש"י שכ' ויתקנו יומא אחרי

ואמנם רש"י אפשר בא ליישב בזה קו' תוס' לקמן למה לא משני תקנתא מקמי גזרה לא מבטלי וכמ"ש התוס' לקמן ע' ודו"ק