ליקוטי חבר בן חיים י עח

לא ידענא מהיכא. אח"ז מצאתי בש"מ שכ' דאמיד לא מצי לזון מצדקה ולא אמיד ש"ד ע"ש

ובש"מ מחלק בין מעשר קמא שאין לבעלים זכות בו למעשר בתרא דהוה דומיא דמעשר שני וכן יש לנהוג: בענין חינוך קטן לת"ת

רש"י ד"ה מגלגל כוונתו לא מבעיא ללשנא בתרא דתק"א למשנה א"כ פשיטא דמגלגל היינו בנחת אפי' ללי"ק דספי לי' כי תורא בכלל מגלגל וספי לי' כי תורא מ' בב"ב דהוא לרדותו ברצועה מיהת מ' לי' לרש"י דבאמת ללי"ק דהכא ספי לי' כי תורא ג"כ פירושו בנחת וכוונתו רק שאל יחוס עליו בענין התמדת הלימוד ואמנם ללי"ב אמרי' באמת דהא דאמר רב לרב שמואל בר שילת לרדותן ברצועה היינו פי' ספי לי' וז"נ כוונת רש"י דהכא פי' כי תורא לענין אכילה דהתם אין דרך להכות כלל ופי' זה לענין לי"ק דהכא דהוא פי' דספי לי' פי' רש"י כתורא כשחובשין לו העול דאם אינו רוצה מכין אותו

רש"י ד"ה יורד עמו וכו' פי' כן לאפוקי ממ"ש בשי"מ דלחייו ר"ל מכת לחי דא"כ איך ס"ד דמק' דהיינו ספי לי' דהרי רב פי' שם בהדי' דלא ירדם רק ברצועה ומכח לחי היא מכת בזיון היותר גדולה כאמרם הסוטר לועו של ישראל וכמ"ש רש"י בתהלי' ג' על פ' כי הכית וגו' אלא וודאי לחייו הוא כמו שאמרו במ"א הנכנס לאומנתו של חבירו יורד עמו עד לחייו וכן הקורא לחבירו רשע אלא דאכתי ק' למאי דס"ד וכן ללי"ק דהיינו ספי לי' כתורא אמאי קרי לי' רב בהאי לשנא ורבי יצחק בהאי לזה כ' רש"י דיורד לחייו פי' ג"כ בחוסר לחם וזה לא שייך כי אם באב ולזה רב דמיירי במלמד לא קרי לי' כ"א ספי לי' כתורא

תוס' ד"ה מגלגל נ' פי' לדבריו דהנה הם הניחו לקמן דללי"ב בר שית היינו שלימות וע"ז סמכו בתר הכי בענין השלמה דרבנן כמו שנכתוב עוד לפנינו בס"ד ולכאורה יש להביא ראי' דבר שית היינו סוף חמש כד' הרמב"ם והטור דמנה למקרא קתני תנא בל חמש והכא קאמר רק בן שית אלא ש"מ דהיינו חמש שלימות כד' הרמב"ם ולזה כ' תוס' דא"נ תימא בן חמש למקרא ובר שית חדא בר עשר מאי אמרת וע"כ לגלגל א"כ כיון דבן עשד היינו לגלגל שוב מסתבר יותר דבן חמש היינו לגלגל ג"כ ולא נפליג בינייהו דחד לגלגל וחד למספי

גמ' אינו והא"ל רב וכו' לכאורה קו' הש"ס כפשוטו מהא דהכא קתני מגלגל והכי קאמר ספי לי' וכו' אא"כ הו"ל לשנוי בקיצור מאי מגלגל נמי דספי לי' וכו' אלא ע"כ קו' הש"ס הי' דמ' לי' ספי ויורד חדא מלתא וכ"ת אכתי אמאי עכ"פ לא אק' מגלגל ה"ט דמ' לי' דה"ק דעד י"ב שנה רשאי האב לגלגל עם בנו אם מסרב שלא להכניסו בע"כ למלמד וא"כ היינו כ"ז שלא הכניסו אין נזקקין ול"ק אדרב דאיהו משתעי עם המלמד דאותן הבנים שהם אצלו הרי הכניסם האב ושפיר קאמר אמנם מדקאמר רב יצחק דאין האב חייב להכות את בנו קודם שתים עשרה שפיר קשיא דמי נתן לרב רשות שירשה המלמד להכות דלמא נכנס הבן בנחת ולולי לא רצה גם אביו לא היה כופו וע"ז משני דבאמת למספו לאו היינו להכותו

תוס' וספי לי' כוונתם דכיון דיורד לחייו מלתא אחריתי ורב ע"כ למקרא מיירי דלמשנה הרי תנן בן עשר וע"כ לכל היותר למספי דלחייו עד י"ב א"כ רב למקרא כמ"ש כ"ז רש"א א"כ צ"ל נהי דלמשנה לית לן השתא ג"כ כמו ללי"ב כ"א ב' זמנים עשר וי"ב למקרא הם שלש חמש ושית וי"ב ומה"ט נאיד הש"ס מהאי תירוצא דללי"ב גם למקרא אין לנו כ"א ב' זמנים

תוס' ד"ה בר שית כוונתם דלכאורה הי' נ' דבר שית היינו בן חמש כדקתני תנא כי היכי דבר עשר היינו כדקתני וא"כ מאי מייתי הש"ס ראי' כלל דרב מנית שלימות מיירי דקאמר כפי לי' ובן חמש ע"כ לא ספי לי' דומי' דבן עשר לזה כ' תוס' דלא היא דבן עשר ע"כ בן י"א דומיא די"ג למצות ואין זה מדרך התנא דלתני בן חמש היינו בן שית ובן עשר עשר ממש ושוב בן י"ג היינו י"ד אע"כ עשר דמתני' היינו י"א וע"כ לא פליג אביי וא"כ נהי דבמתני' מצי' למימר חמש שלימות ועשר חסירות אי לאו דק' תו מי"ג מ"מ באמורא ל"ש לומר כן וע"כ גם שית היינו שלימות וע"כ קאי לענין למספי לי' דאל"ה ק' מתני' וע"כ לא הוה דומיא דעשר דהתם ע"כ לאו למספי דהרי למספי בר י"ב

ואמנם כל ההצעות הללו נ' שהציעו התוס' משום שרצו להעמיד שטתם דהשלמה דרבנן ליכא ובת תריסר היינו שלימות ואי בר שית היינו חמש א"כ ה"ה תריסר והי' מוכרח כשטת רש"י לזה הוכיח דבר שית ג"כ שלימות וכן כלם

אמנם ממה שהק' על רש"י דלמא לאפוקי מדר' יוחנן וכן ממה שהק' דל"ל לרש"י הך סברא מבואר דגרסי בש"ס כגי' דידן בן תליסח וכו' והיינו דק' להו דלמא אשמועי' דליכא השלמה כלל מדרבנן דאל"ה אכתי מ"ש תנוקת דנקט וכן מה"ט ק' להו שפיר דהרי