ליקוטי חבר בן חיים י עז

קאמר משא"כ הכא דקאמר טעמא דלא יצטרך וזה לא שייך כ"א במבזבז מקרן דכליא קרנא ואינו מניח מקום לשפע אלקי לחיל ולא בריוח ואפשר דגם מ"ש הרמב"ם בפי' המשנה דמדת חסידות ליתן יותר קאי ג"כ אריוח ובחבורו מקרן מיירי. ועד"ז כ' רש"י הא דלא יצטרך לבריות לראי' דמקרן מיירי

דרך אחר נ' בנדקדק למה שנה רש"י ל' שמא וכו' שלא ונ' דרש"י בא ליישב מ"ט לא קאמר ר"א ג"כ שמא יצטרך כמו שהיא בברייתא ולזה נ' דיעל"ד מנ"ל לגמ' דתניא נמי הכי דתק"ח הוא דלמא ברייתא עצה טובה קמ"ל ולזה נ' דק' לי' לש"ס אס"ד עצה טובה הוא בשלמא אי תנא תנא אל יבזבז כל נכסיו אל יבזבז כל נכסי' שמא יצטרך שפיר משא"כ אל יבזבז יותר מחומש שמא יצטרך וכי מעצור לה' להושיע אם יבזבז שתות יותר על חומש אא"ב תק"ח הוא דאל יבזבז שפיר אא"א דלאו תקנה הוא ק' והיינו דלא קתני כ"א שמא דאין זה מוחלט שיענש בזה משום דעבר על תק"ח ואמנם כ"ז לאחר תקנה משא"כ ר"א דמיירי מתקנה עצמה ל"ש לומר דבאושא לא תקני דאל יבזבז יותר מחומש משום שמא יצטרך דקודם תקנה ל"ש זה אמנם ראו כי יש שמבזבזים כל נכסיהם לצדקה ומטילין עצמן על הציבור והוכרחו למגדר מלתא והא דאוקמי' אחומש דווקא קאמר הש"ס בסמוך דאסתכי' איעקב אע"ה ומעתה היינו דקאמר רש"י דהם לא תקנו כ"א שלא יצטרך וודאי לבריות כלומר שיבזבז כל נכסי' ויצטרך מה"ט תקנו ולא קאי אחומש כלל

גמ' מאי קראה הנה לכאורה לא מוכח מהך דיעקב אע"ה כ"א אמאי לא אוקמי' אמעשר מאי חזי דאוקמי' אחומש וע"ז קאמר מיעקב אע"ה ולא מייתי מעשר תעשר דהוה ג"כ ב' מעשרות כדדרשי' ודרשי' בספרי את כל לרבות פרגמטוטי' דהתם לא דמי עשירא בתרא והיינו דפריך גם הכי כלומר א"כ דחומש ל"ד מעשר תעשר הו"ל למידק

אמנם נ' דכולא מלתא דייק מיעקב דהנה בש"מ ה"ק אמאי לא קאמר אחמישנו כיון דדמי עישורא בתרא ותי' משום שהפריש כן כנגד הב' מעשרות והק' בהפלאה א"כ יק' תו אמאי הפריש לפי"ז חומש דהרי התם באמת ל"ד עישורא בתרא ואמנם לדידי נ' דהנה אז"ל נדר לאמר שיהו נודרין בעת צרה וק' כיון דמצוה הוא להפריש ב' מעשרות א"כ מאי נדר תו אמנם דאורייתא ל"ד עישורא בתרא ואיהו נדר דאף עישורא בתרא יהא דמי ואמנם יפלא על יעקב אע"ה וכי דבר מועט כזה נודרין בעת צרה אלא לאו ש"מ דאסור לבזבז יותר מחומש והייני דמוכח מיעקב

והנה אמרי' לקמן ס"ז ע"ב דמר עוקבא בזבז בשעת מיתה פלגא דממונא ול' בזבז מ' לי' להש"ס דלא הי' מן הצורך לפזר כל כך

ומק' עלי' מדר' אלעאי ויל"ד דלא מק' מברייתא דר"א מימרא הוא ואי לאו דת"כ לית הל' כוותי' כמו באינך ועוד הא בברייתא קתני בהדי' טעמא דאל יצטרך וש"מ דמחיים דווקא קאמר וגם בד' התרצן יל"ד דאמאי שני מל' הברייתא וקאמר שמא ירד מנכסי' הו"ל למימר בקיצור התם כדקתני טעמא וה"מ מחיים ולזה נ' דגם המק' ידע שפיר דאיכא לפרוש לפי ל' הברייתא כדמשני לי' ולחלק בין מחיים אמנם הא גופא קשיא לי' א"כ אמאי שני ר' אלעאי ל' הברייתא ולא פי' טעמא אי נ"מ לדינא א"וו דר"א ס"ל דלדינא גם הברייתא אלא ברייתא רבותא קמ"ל דלא תימא כל המרבה ה"ז משובח ואם במעשר אמרה תורה יברכך יברכך כ"ש המוסיף הרבה, לא היא כולא מלתא דצדקה חידוש הוא כדכ' דאי לאו דכ' רחמנא בהדי' הו"א כאותו רשע דהעני דומה למי שניתן בבית הסהר דכל המאכילו מורד במלכות ועכשיו שחדשה תורה אין לך בו אלא חידושו חומש ותו לא וכל המוסיף אומר הקב"ה אתה רחמן יותר ממני ויש לו לדאג שיענש עד"ז א"כ ש"מ דאין בו מצוה כלל ואין חילוק בין מחיים ולאח"מ זה תוכן קושייתו והתרצן השיב לו דאין הפי' בברייתא כדקאמרת שיענש כי אם ה"ק שמא הוא יבזבז מצד א' ומצד אחר נגזר עליו שירד מנכסיו ואם גם לענין חומש הבטיחה תורה שלא יחסר בעו"הז במה שמוסיף נהי דמצוה הוא מ"מ בעו"הז מאן יימר דמשתלם והיינו דקאמר שמא ירד וכו' א"כ דווקא מחיים אבל לא לאח"מ

ומכאן דייק הטור דלית הל' כמר עוקבא דהנה אכתי ק' אמאי שנה ר' אלעאי ל' הברייתא לד' התרצן א''וו דר' אלעאי באמת פליג ולא מחלק ומדקאמר סתמא דהש"ס לעיל ת"כ דר"א וש"מ דלית הל' כמר עוקבא דאיהו הוה מחלק בין ר"א לתנא דברייתא וסמך אתנא דברייתא ואנן ס"ל דל"פ וכר' אלעאי קיי"ל והיינו דלא הביא הטור האי חילוקא

מ"ש הטו"ז סי' רמ"ט לענין לקנות מצות ממעות מעשר כבר לענ"ד דחי דבריו דעכ"פ לצדקה מפסיד דמאן יימר דחבירו יקנה ג"כ ממעות מעשר אם לא לענין מה שמוסיף על חבירו

גם מה דפשיטא לי' דאסור לזון בניו ממעות מעשר