ליקוטי חבר בן חיים י עו

מסברא לא נחתי' אמנם מבעי להש"ס אי רמי רבנן שעבוד אנכסים כדקאמר ר' אלעאי התקינו דע"כ ר"ל אנכסים והיינו דלא קאמר הל' הכי דעיקר דין הל' היא אלא כוונתי' בעי אי הל' וז"ש רש"י כוותי' כר' אלעאי לומר דדווקא בדר' אלעאי מספקא ומשני מדר' יונתן עשינהו ולא ירד לנכסי' ש"מ דלאו תקנתא היא אמנם רש"י מ' לי' מדמייתי הש"ס כולה עובדא דנשבי' וכו' ש"מ דזה מישך שייך לפשוט וקאמר דפשיט בשלמא אי תלי' באומד דעתא הי' תלוי בראות עיניו והחזיק לו טובה ששפט צדק משא"כ אי תקנתא הוא ע"כ ישפוט אמת כך נ' פי' הסוגי' מתוך ד' רש"י לענ"ד

ואמנם ממ"ש רש"י גבי אלמנה דבעל לוקח דרבנן מ' דס"ל כהבי"ש דדווקא בנ"מ אלמנה ניזונת דהתם הוא לוקח דרבנן ולא בנצ"ב דהוה לוקח גמור

רש"י נ' ע"א שמכרה בנ"מ הקרן ר"ל משו"ה קאמר בנ"מ ולא קאמר נ"מ לאשמועי' דלא מיירי אלא מקרן לחוד כדמסקי' פ' האשה שנפלו מתני' בחיי' ולפירות תק"א בגופה וכו'

תוס' ד"ה הבעל מוציא כבר בארתי דבור זה במק"א ועכשיו על הסידור יצאתי מתחלה כ' תוס' לא אצטריך כלומר עכשיו לאחר שחזרו ונמנו ותק"א קודם שנמנו ואנפלו לה קודם שנתארסה ואח"ז כ' דגם עתה אצטריך לכה"ג לענין מתנה אלא דא"כ נ"מ ל"ד דנ"מ נכסי' שנפלו לה בירושה וע"ז מסקי דגם כה"ג נ"מ

מאן מרה דשמעתא משום דר' אלעא אמר ב' דברי' לעיל ולית הל' כוותי' שאל לו אם גם זה ר' אלעאי אמר וכיון שאמר ריב"ח תנא ארבעין זמנין משום דהל' כוותי'

ואפשר ג"כ משום דלעיל ר"ל מרה דשמעתא ואי גם זה ר"ל אמרה א"כ אין ראי' דתק"א הוה אפי' היכא דאין לבעל פירות ומסתברא כהש"ס בב"ק דדווקא היכא דאי' לבעל פירי תקנו ולאחר שפשט לי' ריב"ח פשט שפיר דסתמא קאמר

בענין הפרשת חומש ומעשר פ' נערה

רש"י המבזבז לעניים לכאורה כ' רש"י כן לאפוקי ממ"ש הרמב"ם סוף הל' ערכין דהך תק"א הי' ג"כ לענין הקדש דגם בהקדש אל יבזבז יותר מחומש ואמנם לרש"י ס"ל מדלא מייתי' בערכין גבי הא דמכל אשר ולא כל אשר הא מלתא ש"מ דדווקא להדיוט תקנו דהתם שייך אתה רחמן יותר ממנו ואלילי צוה הקב"ה בהדי' על הצדקה הי' הדין כמ"ש הרשע לר"ע אם הקב"ה אוהב העניים יפרנסן משא"כ בהקדש דווקא כל אשר הוא ביזוי כלפי שמים כלומר איני רוצה בטיבותיך כמ"ש מהר"ל מפראג לענין ראשית ששיריה ניכרין אבל חומש מנ"ל

אמנם עדן יל"ד דהו"ל לרש"י למימר לצדקה ואנא ידענא דלאו להקדש קאמר מה זה לעניים דקאמר ולזה נ' דהנה הרמב"ם בחבורו כ' דהמבזבז יותר הוא חסיד שיטה וכו' ע"ש שכ"מ מדבריו, ואמנם בפי' המשניות ריש פאה כ' דיותר מזה אין לו לבזבז כ"א ממדת חסידות מ' דמדת חסידות הוא אפי' יותר וכן הביא הש"מ ממ"ר ספ' בהר עובדא דר"ע ור"ט ומייתי התם קרא דפזר נתן לאביונים וכן הוא ברבה קהלת בכ"מ שבזבז שליש ממה שנשכר מדי שבוע וזה דלא כמו שכ' בש"מ שם דאין לעשות כן ולזה נ' דהנה בצדקה ב' מצות קולא וחומרא אמרה תורה די מחסורו וזה קאי אעני ואביון ובאביון חומרא הוא דאפי' עבד לרוץ לפני' משא"כ בעני שרגיל בלחם שעורים קולא הוא והנה בכלל אביון ג"כ פדיון שבוים וכיוצא כמ"ש להשיא אשה וכן אם הרבה עניים ביחד כמו חבורת חכמי' העוסקים בתורה ומניחים כל מלאכתם ומעתה המקיים המצוה שאמרה תורה די מחסורו זה לא מקרי מבזבז אמנם המאכיל לעני שדי לו בלחם שעורים והוא מאכילו פטומים לזה שייך למקרי מבזבז ואמנם גם לאביונים תקנו באושא כמ"ש בירושלמי דדי בחומש אך שורש תקנתם נראה דהוסיפו מעשר על מעשר כדי שיהא יותר בקופה של צדקה וע"ז סמכו דיוצא כל אדם בחומש ואמנם מ"מ בגמרא דידן דאיירי מהמבזבז לא איירי בהכי כלל כ"א בחסיד שוטה דמרחם יותר ממה שצותה תורה ומעתה הרמב"ם בחבורו דמיירי בערכין והקדשות ועניים וכיוצא בהן ע"ז קאמר שפיר דהוה חסיד שוטה ולזה השמיט בה' מ"ע דברים אלו משום דהתם מיירי ה"ה ממצוה רבא כגון פדיון שבוים ולא כ' כ"א דיוצא בחומש ואמנם הנותן למצוה רבה יותר מכאן וודאי הוה מדת חסידות דלא עקרי חכמי' ד' הכ' בהדי' בתורה והיינו דר"ט ור"ע שהי' שם הרבה עמלי תורה עניים ולא בא לכ"א יותר מדי מחסורו והן ד' דהע"ה שהשיב ר"ע לר"ט דר"ט סבר דאל יבזבז יותר מחומש אפי' כה"ג והשיב לו ר"ע הרי בהדי' אמר דהע"ה פזר נתן לאביוני' וכו' וכי יבואו חכמי' באושה ויקפחו שכר הבריות אלא דדהע"ה באביוני' דדאוריי' הוא מיירי ואנהו כי תקון בעניים תקן וז"ש רש"י דדווקא בעניי' שייך מבזבז ולא באביונים

חומש כ' רש"י מנכסי' ר"ל אף דבירושלמי קאמר דבשנה שניי' די בחומש מהריוח התם למצוה