ליקוטי חבר בן חיים י עד

דמנדרי' ילפי' דלא הדרא וזה דגבי נדרים לא מצינו כ"א חדא מתרתי או בית אישה בנעורה וכיון דגלי לן קרא דלא הדרא ש"מ דגם זה בית אישה הוא וא"כ מהתם ילפי' לדין מסר אלא דאי מהתם הו"א כי הוא לגמרי בית אישה גלי לן קרא בלזנות דבית אביה הוא דלא הויא וידעי' דמשום שיצאה מרשות מה"ט לא הדרא אע"ג דלא נכנסה דלא הדרה ומעתה אסתייע רש"י מברייתא זו שפיר לשטתו לעיל דדווקא מרשות האב יצאה אמנם לרשות בעל לא נכנס' ובעל ג"כ אינו מיפר

אמנם בש"מ דייק מל' רש"י דס"ל דלתנא דבי ר' ישמעאל באמת בעל מיפר אלא דאנן כתנא דמתני' דאלו נדרי' קיי"ל וק' מנ"ל דפליגו והי' נ' דס"ל לרש"י עד"ז בתנא דמתני' דדריש התם האי ונדר אלמנה לד"א כקו' התוס' פליג ע"כ אתנא דבי ר"י דקאמר מה ת"ל והיינו דלדידן לית לן קרא כלל להכי וא"כ הא דאב אינו מיפר מלזנות נ"ל והדרא באמת לא ידענא והיינו דפי' רש"י דלאו קושיא הוא משום דבאמת לשטתו למסקנא הבעיא במקומה

ואמנם ממאי דאמרי' בנדרי' אין הבעל מיפר בקודמין לשטת רש"י י"ל לדעתי דרש"י באמת ס"ל להל' כתנא דבי ר"י ודכ' רש"י דאין הבעל מיפר ומטמת לה היינו משום סמפון כמו גבי תרומה הכא לאו והכא לאו ונ"מ דאי כנסה אח"כ ולא מצא בה סמפון מיפר למפרע ואין זה מיפר בקודמין וזה ע"ד שפי' שם הריטב"א אלא שהוא כ' כן בשטת הר הראשוני' ואנן בשטת רש"י אמרי'

אמר ר"פ אף אנן נמי תנינא ע' רש"י נ' דרנב"י דקאמר אף נותן נמי תנינא לפי דתנינא להא דאמרי' דלא הדרא דיל"ד דמ"ט תני תנא אע"פ שלא נבעלה לתני אע"פ שלא נכנסה לחופה אמנם א"ל אי תני הכי הו"א דחופה מהני טפי ממסירה למאי נ"מ התם הדרא והכא לא הדרא לזה תני אעפ"י שלא נבעלה לאשמועי' דאין בין מסירה לחופה כלום ולענין מאי ע"כ לענין הדרא קאמר והיינו דכ' רש"י דר"פ היא דקאמר אף אנן אברייתא וש"מ דרנב"י אכולא מלתא קאי וכ"ש דא"ש טפי לשטת ש"פ דבאמת לא נ"מ בין מסירה לחופה ואפשר כוונת רש"י דלא תסתייע לשמ"פ מדרנב"י דאיהו לא קאי כ"א אברייתא דומיא דר"פ דע"כ לא קאי כ"א אברייתא

בענין מזונות הבנים

מתני' הבנים יירשו לכאורה ה"פ כל עיקר שתיקנו חכמי' מזונות לבת הוא משום דבת אינה יורשת א"כ די כירושה לאח"מ האב ולא בחיי האב והיינו דפי' רש"י והכי מפ' לה בי"נ כלומר דלעולם יל"פ מתני' גם באופן אחר

ואמנם ק' מאי שייך בת"כ דבנון דכרין ל' ירושה ע"ז כ' רש"י הבנים יירשו דתנן וכו' ר"ל שכ"כ בת"כ ירתין וכ"ת הא גופא קשיא ע"ז כ' רש"י לקמן בשמעתין מפ' אמאי קתני ל' ירושה

תואמנם אפשר לפ' כוונת רש"י דלכאורה מאי חזי ראב"ע לדמוי האי תנ"כ להאי תנ"כ דבנין דכרין דלמא נדמויי לאידך תנ"כ דמזון האשה שהוא ג"כ אפי' לאח"מ וכ"ש בחיים ואמנם דהנה י"ל בטעם מזון הבנות ב' טעמי' חדא משום כל כבודה בת מלך ולה"ט י"ל אפי' בחיי האב ואמנם לה"ט הו"ל לתקן עד דתלקחן לגוברין לחוד ולא עד דתבגרן ואמנם י"ל הטעם משום עיגון כי היכי דתיקון רבנן עישור נכסי' ואי לית לה מזונות אכלה להו אך בגדולה מתפרנסת ממע"י ואמנם היכן מצינו תנ"כ משום עיגון אך גם כתובת בנין דכרין הוא רק משום עיגון א"כ מכ"ש הכא דתקנו כך בעבור זה והן הן ד' ראב"ע וכל זה כוונת רש"י שכ' בבנות עד דתבגרן לומר מהכא דייק לה ראב"ע

ואמנם מ"ש רש"י דמירתין מוכח דלאח"מ דווקא משום דאמרי' לקמן ירתין שאינן מוציאין מן הלקוחות וא"כ היאיך מצי גבי מן הבעל הרי בנדוניא לכ"ע בעל לוקח הוה א"וו לאח"מ קאמר ואמנם גם מל' יתר על חולקהון ג"כ מוכח דלאח"מ קאמר

גמ' במזונו' וכו' לכאורה ה"ק דמתני' דהכא אדלעיל קאי דקתני האב והבעל זכאין וכו' וקתני הבעל חייב וקמ"ל דהאב אף דזכאי מ"מ אינו חייב ואמנם א"כ לא לתני כ"א במזונותי' בתו דקתני ל"ל אלא ש"מ לדיוקא ובמסקנא מסיק דלדווקא אחרינא דהיינו למר כדאי' לי' וכו'

ואמנם קו' שניי' הכי קדייק דאס"ד אפי' מצוה ליכא לתני לזון דמ' גופו פטור עכשיו דקתני במזונות ל"מ כ"א דאין חיוב המזונות עליו א"וו דבאמת אין גופו פטור

וזה כוונת רש"י בר' יוחנן ב"ב לזון תנאי כתיבה ר"ל דאף דל' לזון אינו מדוקדק התם ליכא למטעי ותנא דנקט לי' משום דבעי למתני סיפא דאפי' מצוה ליכא

אמנם מד' רש"י לקמן ואבע"א ר"מ מ' דס"ל קו' הש"ס הי' לתני בניו דהכל בכלל וע"ז משני דלר"מ הו"א בנים זכרים אבל בנות אפי' מצוה ליכא