ליקוטי חבר בן חיים י עב

מסרי שלוחי האב ע' רש"י נ' דק"ל אמאי לא קתני לי' ברישא בהדי מסירה אלא וודאי דלגופא דהיינו שיכול האב למוסרה לשלוחי הבעל ע''י שלוחי' לא אצטריך דפשיטא כל מה דאיהו מצי עבד שלוחי' מצי עבד ואדרבה ס''ד דכשהאב מסרה אפי' לשלוחי' דידי' כבר נסתלק הימנה וזכה אותה לבעל ע"י אחר דהיינו השלוחי' קמ"ל רישא דדווקא מסרה לשלוחי הבעל הוא דהויא מסירה ולא לשלוחי' ואמנם דשלוחי' דידי' מצי למוסרה בצוויו נא אצטריך ואמנם הלכו שוב הוה רבותא דס"ד כיון דהלך ומסר מיירי א"כ הליכה דאב הוא דמפסיד ולא הליכת השלוחים קמ"ל דאפי' הליכת השלוחים קמ"ל דאפי' הליכת השלוחי' מפסיד ואמנם שוב סד"א דלעולם הליכה דדהו לא מפסיד והלכו ל"ד כ"א מסירה דידהו היכא דהאב שלחם להבעל והם מסרו לשלוחי' לא הויא מסירה קמ"ל בסיפא דהלכו דווקא אבל מסרו אפי' כה"ג שהאב שלחם לא מהני

ואמנם די הר' יונה בש"מ דדווקא אם האב שלחם למסור לשלוחי הבעל ולא זולת ולדבריו ק' כה"ג פשיטא וצ"ל דמתני' אתי לאשמועי' דחופה לא בעי עדי' כמ"ש ההפלאה בק"א לקידושין סי' נ"ז דמהכא שמעי' דאי הוה בעי עדי' הוה חצי דבר ע"ש ומהלכי' לא ידעי' זה דלמא באמת בעי' משלוחי האב מסירה ליד הבעל כי היכי דלא ליהוי חצי דבר ודווקא ממסרי הוא דידעי'

ובענין ל' שלוחי שנתקשה ההפלאה שם א"ל דשליח דשליח קאמר וכעין שאמרו בגיטין וקידושין דשליח עושה שליח

תוס' ד"ה ורב אסי ואור"י דוודאי סברא ר"ל כיון דלמסקנא אתותב רב אסי וגם במסר שייך סמפון א"ל דגם למשנה ראשונה הוה חיישי' במסר לסמפין

ועוד אור"י וכו' כוונתם אף דבאמת במסר חיישי' לסמפון היינו למשנה אחרונה אבל לקמן למשנה ראשונה קאמר ומכאן לא הבנתי מ"ש ההפלאה שם ליישב הרמב"ם פ''ו דתרומות דנקט שמא ימזוג דס"ל כתי' התוס' דהכא הרי גם תוס' לא כי כן כ"א למשנה ראשונ' דאמרי' מסר כהגיע זמן משא"כ למשנה אחרונ'

רש"י ד"ה לעולם ואוקימנא וכו' ע' ש"מ ואני אבאר יותר הנה אף דרש"י לא גרס במתני' עד שתכנס לחופה מ"מ מ' דקושי' הש"ס ממתני' דמ' לי' דמשנה יתירה ק' לי' ודתנא סיפא לגלוי רישא לא מ' לי' ואמנם לכאורה ארב ממתני' ג"כ קשי' דמתני' אדלעיל קאי ולענין האב זכאי וא"כ גם ארב קשיא ואמאי קאמר רב יכול לשנוי לכו דמ' דלדידי' ניחא אלא לאו דרב ס"ל דכיון דלעולם דמתני' לענין תרומה שוב מסתבר דכולה מתני' לענין תרומ' ולא לענין האב זכאי והן ד' רש"י וז"כ הש"מ בכוונת ד' רש"י

שם ד"ה לירושתה היתה פשט ד' רש"י נ' דקשה לי' לרש"י מנ"ל להש"ס למימר דר"ל דאמר לכתובתה היינו דשמואל דלמא ר"ל לכתובתה דווקא קאמר ושמואל כל ירושות ע' בהפלאה בק"א לקידושין סי' נ"ז שישב זה ולדידי נ' דזה שדחקו לרש"י לותר כיון דשמואל לא ס"ל דמסירה הויא חופה א"כ מ"ש ירושה א"וו ירושת נדוני' קאמר והטעם ע"ד דאמרי' לעיל משום חיתון הוא אלא דהכא כ"ע מודו דאחולי אחיל אליבא דשמואל ושפיר פריך היינו דשמואל ואמנם דווקא לנדוניא אחולי אחיל לגבי' מעכשיו אבל מירושתה לא אסיק אדעתי' לסלק נפשי' וכן ממציאתה אלא מציאתה כיון דאי הוה בעי מני' הבעל הוה יהיב וק' דלתקני לי' רבנן לבעל וע"ז כ' רש"י כיון דלא שייך איבה עדן א"כ לא תקנו ליה רבנן ומ"מ צ"ל דכיון דמציאה ל"ש לא אסיק אף אדעתי' לסלק מנה ואפשר דגם לד' ההפלאה אה דנדוניא ל"ד מ"מ לענין מציאה דלא שכיחה מודה ובמ"ש מבוארין כל ד' רש"י

ולענין הפרת נדרי' כבר תי' הראשונים דמרשות אב יצאה ולרשות הבעל לא באה אלא שראיתי להטו"ז ביו"ד סי' רל"ד תמה על הטור דבקיצור פסקי' כ' דבמסירה יצאה לכל מילי חוץ מתרומה ושם ביו"ד פסק כרש"י דלענין הפרה בעל לא מצי מיפר ובמ"כ נעלמו ממנו ד' הראשונים דיש חילוק בין יצאה מרשות האב דלזה מודה רש"י ומ"מ לא נכנסה לרשות הבעל

גם מה שפלפל בד' הרא"ש בנדרי' פ"ט המעיין בראש יראה דס"ל כרש"י ולהכי לא מפרש כפשוטו דקאי אנדרים שנדרה ברשות האב בעודה ארוסה דהוה מ' דנדרים שנדרה עכשיו יכול להפר ולזה יישב מ"ש בקודמין. וע' בלח"מ הלכות נדרים מ"ש לשטת רש"י מם ליישב זה: וע' הפלאה בק"א לקידושין סי' נ"ז וע' בריטב"א לה' נדרים בהדי' כדבריו

שם ד"ה מאי היא דאם מתה וכו' את הנדוניא כוונתו דאף למאן דמפ' גבי קבורתה תחת כתובתה דר"ל כתובה דאוריית' הכא ע"כ אנדוניא קאי דאי אכתובה אטו אי לא מסרה ומתה הוה פרע לאבי' כתובתה אתמהה א"וו אנדוניא קאי והן ד' רש"י

ואמנם בטעם ד' ר"ל במסקנא נ' דהנה לענין כתובה אשה הבאה לגבות אומרים לה הביא ראיה