ליקוטי חבר בן חיים י עא

בתנאי כתיבה מיד בשעת נישואין דאם ימות יהיו נכסי' משעבדין למזונותי וכל כמה דלא נתברר דנסתלק מעליו חיוב זה נכסי' משעבדין למזונותי' ואמנם קבורה אימת מגיע החיוב כשמתה היא בחייו והוא יורשה והתם באמת צריך להתברר דנסתלק חיוב זה מעלי' והיינו האי דלעיל דהוא חי ואמנם כאן שמת הוא בחיי' ולעולם לא ירש כתובתה א"כ לא חל עלי' חיוב קבורה כלל ומה''ית יתחייבו היורשי' לקוברה והיינו שכ' רש"י כיון שמת הוא בחיי' ואינו חייב ר"ל הבעל מעולם לא נתחייב לקוברה והביא רש"י ראי' לד' הראב"ד דמייתר לקמן במתני' ל' יורשי' יורשי כתיבתה דהול"ל למימר יורשי כתיבתה אלא ש"מ דווקא אם יורשי' יורשי' כתיבתה אזי חייבי' לקוברה משא"כ אם יורשי הבעל יורשי' כתיבתה

בענין מזונות הבנים

רש"י ד"ה וד"א לקמן מפי' זנין ומפרנסין וכו' נ' מדברי' דזנון ומפרנסין קאי אברייתא ונ' דבדמר עוקבא מ' לי' דמפרנסין היינו פרנסת נדוניא דקאי אבנותי' ג"כ וא"ל באמת דגם לפרנסת נדוניא מוציאין ואמנם בברייתא דקתני ולא בניו ובנותי' א"כ ע"כ פרנסה לאו היינו נדוניא ואמנם ק"ל לרש"י הרי גם מלבושי' בכלל מזונות לזה פי' בלבוש וכסות ר"ל לפי כבודה דבכלל מזונות היינו שלא להניחה ערום ואמנם לכאורה לגי' רש"י לקמן דד"א דמר עוקבא היינו תכשיט א"כ כיון דתכשיט יהבי' לה כ"ש מלבושי' אלא לאו ש"מ דהיינו פרנסת נדוני' והיינו שכ' רש"י ד"א לקמן ר"ל תכשיט וא"כ ע"כ פרנסה היינו נדוניא וק' בברייתא מא"ל ולזה פי' דבברייתא דלא יהבי' תכשיט באמת הפי' לבוש וכו'

ד"ה אבל לא וכו' ר"ל דווקא מבני שש ואילך שאינו חייב במזונותי' אבל פחות מכאן לא

ד"ה ולא שאני נ' דלהכי כלל רש"י אשתו לומר דק"ל כיון דעיקר רבותא בניו לשבוק אשתו אלא ע"כ דבא לאשמועי' דס"ד בהלך למה"י גרע לגבי אשתו דחיישי' לצררי קמ"ל כיון דחזינן דגם לבניו לא הניח מזונות ולגבי דדהו לא חיישי' לצררי וש"מ דגילה דעתו דאינו רוצה לזונן וא"כ לגבי אשתו לאו כל כמיני' ומ"מ לצרכי ליכא למיחש ולפי"ז לא אצטריך לשנויא דשליש דלקמן ק"ז אמנם כ"ז כסוגיין דידעי' מדמר עוקבא דינא דנשתטה וק"ל אברייתא דלא לנקוט אשתו אלא ש"מ דכה"ג לא חיישי' לצררי אך סוגיא דלקמן דלא מיירי כ"א מברייתא לחוד ל"ק לי' מידי והיינו דאוקמא בשליש ורצה רש"י בזה ליישב קו' תוס' ד"ה ולא שאני דהני סוגיין פליגי אהדדי וכמ"ש

ד"ה תכשיט רצה רש"י לומר דס"ד משום קו' תוס' ד"ה תכשיט דבתכשיט ממש מיירי והא וודאי ליתא דמה"ית נקנה לה תכשיטי' אם הבעל לא קנה לה א"וו כתי' התוס'

רש"י ד"ה לא ניחא וכו' אי לאו דמוכח דף ק"ז דע"כ גם אברייתא פליגי הייתי אומר דק"ל לרש"י קו' הל"מ אי אברייתא ל"ל הרי גם לבניו אין זנין

ואמנם בענין קוי הר"ן אהרמב' כיון דגם כאמיד ע"כ נחתי' לחלק בין נשתטה משום דמסתמא ניחא לי' א"כ גם בלא אמיד נחלק כבר תי' הכ"מ סוף ה' נחלות דבהלך למה"י דלמא עביד התם צדקה ול"נ ג"כ עד"ז דבהלך למה"י ל"ש אמיד דלמא הוא הפסיד שם כל נכסי' ודווקא בנשתטה דלא הפסיד מיהת שייך אמיד: מה שחנני ה' ית' בענין מסר האב פ' נערה מ"ח ע"א וע"ב

מתני' לעולם וכו' נ' לי לבאר מאי נ"מ בין גי' דידן לגי' הראשוני' דהיינו עד שתכנס, דהנה ד' הראשוני' לקמן כרש"י דירושה דווקא ודקשיא מהפרת נדרי' תי' הרמב"ן והרא"ה דהתם מרשות האב הוא דיצאה אבל לרשות בעל לא נכנסה וא"כ אס"ד דגר' כגי' דידן הכי שנה ר' במשנתינו דעולם היא ברשות האב עד שתכנס לרשות הבעל הרי מבואר כשטת התוס' דהיכא דנפקא מרשות האב הרי היא ברשות הבעל והיינו שמאנו הראשוני' בגו' זו

ואמנם רש"י מ"מ גרס לי' אלא שכ' דמתני' לד"א נתכוונה דאף שנכנסה לרשות הבעל כגון שנתייחד' עמו אבל לא הי' לשם נישואין דידעי' שלא הי' לנישואין כגון בחצר דידה או דאחרים [או כהרשב"ם ב"ב קמ"ו דבעי' לשם חופה ממש היא עדן ברשות האב והיינו דדייקא מתני' לנישואין וזה שכ' רש"י אפי' לחופה גופא היינו עמו כדלקמן בעינן לשם נישואין ואמנם לקמן כ' דבאמת רש"י לא ס"ל כהראשוני' לענין הפרת נדרים

וכ' עוד רש"י ואם בת ישראל וכו' ר"ל דהא דשני תנא ולא תנא כדלעיל לעולם האב זכאי בשלמא לשטת התוס' דבאמת לכל מילי יצאה מרשות האב חוץ לענין תרומה היינו דלא קתני האב זכאי אבל לרש"י כ' רש"י דלהכי שני מ"מ לאורוי דגם לענין תרומה מיירי ולהכי קתני בדידה ולעולם ה"ה לענין זכות האב ודלא כתוס':