ליקוטי חבר בן חיים י ו

אם גם בטלה תקנת עזרא ובתולה נשאת בכל יום מ"מ בה' בשבת אלמנה דווקא נשאת ולא בתולה היינו דהפסיק באלמנה למימר' דדוקא אלמנ' ולא בתולה וע"ז קמפרש תנא בסיפא דטעמא דתרוויי' משום שיהא משכי' לב"ד אלא דהא דבתולה ביום ד' דווקא הוא רק בזמן שפעמי' דווקא ב"ד יושבים וז"שא רש"י שפעמיים אבתולה קאי משא"כ למחר משכים לב"ד קאי גם אאלמנ' והיינו לדיוקא

וכ' עוד רש"י זו אחת תי' תקנות שתקן עזרא ובב"ק מלה לכולהו נ' לפ' דק לי' לרש"י דהרי חזי' כמה תקנות עשו רז"ל משום ביטול פ"ור ולמה לא התקינו בזה ג"כ שיהי' יושבים בכל יום כדי שתהא אשה נשאת וע"ז תי' רש"י דהך דפעמיי' בשבת לאו בזמן א' נתקן עם הך תקנה דבתולה דהרי הך דפעמיי' בשבת מתקנת עזרא היא והך דבתולה נשאת לא מנה הש"ס בב"ק בהדי תקנת עזרא וע"כ בתר הכי ניתקן ואין ב"ד יכול לבטל ד' ב"ד חבירו ולא יוכלו שוב לבטל תקנת עזרא אלא דק' דכה"ג לא שמי' ביטול כ"א מוסיף על תקנת עזרא שתיקן פעמיי' הם יתקנו בכל יום אמנם כד דייקת ל' רש"י בהא דב"ד יושבים בכל יום תמצא בירור הדבר וזה שכ' רש"י כלומר קביעות כל הימים שוה פי' לדבריו דעזרא תיקן שפעמים בשבת ישבו ב"ד במקום דין אפי' לא יבא דין לפני' משא"כ האדנא בכל עת שיצטרך אדם לדין קובע לו ב"ד וא"כ מה לי היום מה לי מחר אמנם הא דווקא אם אין ב"ד קבוע מעצמו אפילו בב' וה' משא"כ אם ב"ד קבוע בב' וה' שוב לא אהני בהא דיכול לקבוע לו ב"ד כל יום כי לא יעש' כן וימתין עד ב' וה' ובין כך וכך אתי לאקרורי דעת' וע"כ הי' צריכין לבטל לגמרי תקנת עזרא ושוב לא הי' בידם עד שממילי נתבטל

ג' לי איכא ביניי' בין רש"י לר"ת דלרש"י דהטע' משום דאתו להתברר מכח מזה דס"ס אינו כרוב דברוב אפי' לדעת הפוסקים דצריך לברורי היינו דווקא היכא דאין חזקת היתר משא"כ היכא דחזקת היתר מסויע כמו בי"ח טריפות א"צ לברור וא"כ הכא דחזק' היתר מסייעי וצריך לברור ש"מ דס"ס אינו כרוב משא"כ לר"ת באמת מה"ט א"צ להתברר משום דס"ס הרי הוא כרוב

אפשר לפ' המשך ד' התוס' שהק' מהך דשמא יחפה בדבור זה דדוקא לרש"י קשה להו ולא לר"ת דלר"ת באמת לא חיישי' לזנות בא"א אלא דחיישי' שמא זנתה קודם אירוסין וכיון דאם גם קודם אירוסין זנתה תהא אסורה מספק דאורייתא שפיר חשו חכמים לדבר דמה לו ספ' מה לי וודאי משא"כ בהך דגיטין דניחוש בהדיא שתזנה אחר נישואין לא חיישינן ואמנם לרש"י דחיישי' דבאמת יתברר שפיר ק' מ"ש הכא ומ"ש התם וע' בשם תוס' הרא"ש תי' לקו' וע"ד מה שמקשה עליו מהכותב תופסי גיטין יישבתי ב"ה בסוגי' דש"י

כ' רש"י ולא נשאו לקמן מוקי לה כשעכב הבעל כוונתו דוודאי אלו תנא תנא ולא נשאה לא אצטריך לשמואל למימר דהגיע זמן בא' בשבת אינו מעלה לה מזונות כוון דאין העיכוב ממנו משא"כ עכשיו דתני נישאו מ' מ"מ אפי' אין העיכוב ממנו ולכך הוצרך שמואל לפרש ובאחת מוקי לה כאילו קתני נשאה

ואמנם הא דתני נישאו י"ל בניישב ג"כ מ"ש רש"י אוכלת משלו בתקנת ב"ד וכי פשיטא לרש"י דמזונות דרבנן וכן י"לד ג"כ לאיזו ענין ביאר כאן רש"י מנ"ל דאשת כהן אוכלת בתרומה ונר' די"לד גם בש"ס הך דאוכלת בתרומה לאיזו צורך הביאו כאן ונ' דהנה באמת מדי הראשונים מ' דה"ה אוכלת בתרומה תליא בהא דשמואל ואם הגיע זמן בא' בשבת אפילו רוצה להעלות לה מזונות אינה מאכילה בתרומה ולולי דברי' הייתי משיב דוודאי אילו הא דאשת כהן אוכלת בתרומ' הי' הטעם משום דהתורה חייבה את הבעל במזונות אשתו ולא אמרה תורה שיקנה לה מזונות מן השוק שפיר אמינא דכ"ז שאינו חייב במזונותי' אינו מאכילה בתרומ' מש משא"כ לדינא דהא דכהן מאכיל אשתו תרומה הוא מכהן כי נפש ואפי' ארוסה אוכלת ד"ת אלא דמשום שמא ימזוג או סמפון אינה אוכלת וכיון דבהגיע זמן שיתן לה מזונותי' משלם ליתנהו להני חששא אמאי לא יאכילה תרומה וא"כ הדרא קו' לדוכתא למה נקט הש"ס בזה ואוכלת בתרומ אמנם בדברינו כבר נתיישב למימר דלא תק' אדשמואל דס"ל דבעי' עכבה ממנו אמאי נקט תנא נישאו דמשום תרומה נקט לה דהתם בכ"ג אוכלת וכחא דהיתירה דתרומה עדיף לי' ולזה כיון רש"י שכת' דל"ת דתרומה במזונות תליא דהרי אפי' למ"ד מזונות דרבנן אוכלת בתרומה מכהן כי יקנה נפש

בענין קו' תוס' בשקדו וכן בענין קו' הרמב"ן בהך דנקט בנות ישראל ע' מ"ש בחי' לנישואין שלו ליישב הכל דבר נכון בע"ה

וכ' הרמב"ן דהך עכשיו ששנינו ר"ל דאלו משום ברכה הי' מחויב לעלות לה מזונות דכיון דהיא אינה מצווה מאי אכפת לה בברכה דפ''ור וי"לד לדברי' דפריך הש"ס לקמן מאי איכא בין ברכה לשקדו לימא מעלה לה מזונות אי"ב ואי משום קו' דאמאי לא הרי לא אכפת לה נ' דכבר יישב זה רש"י לקמן במ"ש ברכה לדגים פ"ור ומלאו את המים ר"ל דהך מלאו את המים קאי שלא ישלוט בהם עי"הר כדאמרי' ע"פ וידגו לרוב ומעת' כיון רש"י בזה דנהי בפ"ור לא אכפת לה מ"מ יולדת