ליקוטי חבר בן חיים י סח

לזון את בתה ג"ז מיושב דכיון דבעי' מחוסר מעשה דווקא אא"כ בעי' דלא יהב עדן אך לדבריו ה"ה תפוסה מחיים לא מהני וכדעת קצת פוסקי' שם סי' נ"ב אמנם אפשר עוד לומר דסברו ר"ת דאומדנ' כי האי לא עדיף ממיגו וכי היכי דלא אמרי' מיגו להוציא ה"ה אומדנא אמנם אפשר ד' הרמב"ן דאמרי' מיגו להוציא אך לא תקשי מאומדנא דפ' הגוזל דהתם אומדנא דמוכח דאנן סהדי עדיף ולסברתנו מהני תפיסה

והנה הח"מ א"ע סי' קי"ח ס"ק כ"ג הביא דע"כ מדפטור הבעל מקבורה ש"מ דאינו יורשה כלל אפי' נ"מ ולדידי לא ארי' דדווקא תחת ירושת כתובתה הוא דתקנו קבורה דהוה מצוי למצוי לענין זה ולא משום ירושת נ"מ וכן דייק ל' רש"י במתני' וגמ' לקמן

בענין מזונות ופרקונה

מתני' וחייב במזונותי' עיי' ש"מ שדקדק דהו"ל לתנא להקדי' פרקונא דקאי אפירות דלעיל ונ' משום דל' התנא מ' דפירות עיקר וס"ד דהבעל יכול לומר אינו אוכל ואינו פודה לזה הקדי' חיוב מזונותי' דהתם פשיט' דלא מצי למימר כמ"ש הראשונים דכיון דמ"מ לכ"הפ מניקה את בנו האיך תמות ברעב עבורו וקמ"ל דמזונות ופרקינה בחדא מחתא והן הן ד' רש"י שציין וחייב במזונותי' ולמאי הל' א"וו למ"ש והיינו טעמא ג"כ דהדר תנא לקמן ותנא דפרקינה תנאי ב"ד לומר שאינו יוכל לומר כמ"ש והיינו שכ' רש"י ובפרקונה אם נשבית ר"ל אפי' אינו אוכל פירות ויהיב טעמא משום שהוא תנאי ב"ד וכלומר משו"ה חייב בכ"ג וכמ"ש

ואפשר באמת משו"ה פריך לקמן ואיפוך אנא ופיר' רש"י דאפרקונה ומזונותי' קאי דווקא משום דמדקתני תנא בתר פירות מ' מזונות תחת פירות

מתני' וקבורת' עיי' רש"י נ' דרש"י בא לפ' טעמ' דת"ק דקסבר לאח"מ אינה עולה דקבורה גופא תחת כתובתה דהיינו נדונייתה ולפי נדונייתה קבורתה אמנם כ"ז אי כתובתה היינו נדונייא אמנם למאן דמפ' כתובתה היינו כתובת' ממש וש"מ דגם בשט"ח שייך ירושה וכיון דאורחא הוא דלפי כבודו נותן לה תוספת א"כ אמאי אינה עולה עמו א"וו כתובתה היינו נדוניא וכ"ת הרי גם הנדוניא משעת נישואי' שלו לא היא באחריות דידי' היא אינו יורש עד שעת מיתה והן ד' רש"י ע' בהם ותמצא כל מ"ש

רש"י ד"ה תחת פירות כוונתו דלכאורה הנ"מ באים לאחר הנישואין ואמאי חל בשעת נישואין עליו חיוב דיפרקינה לזה כ' רש"י דגם קודם נישואין שייך נ"מ והיינו אם לא שמאתן בנדונייא

גמ' חסורי מחסרא ול"ק דהאי לפיכך שייך במציעתא דאי לאו דבעל יורש הי"א נינחינהו ואי לא מלו פריק לה מכתובת' אך מכוון דיורש כתובתה גם זה לא יעשה והיינו לפיכך דסיפא דווקא

תוס' ד"ה אנוחי פי' לדבריו דהאי תחת אינו דומיא דאינך והיינו שהפירות שלו כמו המע"י אלא ה"פ אם נניח משעת הנישואין סתמא לאכול כל בעל פירות לא ידע שאוכלם תחת פרקונה ואף דמ"מ חייב בפרקונה אמנם מ"מ אינו דומה חיוב מחמת הלואה לחיוב שנתחיי' בלא דבר דא"נ שיאכלם סתמא ממנע אם יכבד עליו ומוטב דנחינהו עד שישאלם ואזי אתנויי נתני בהדיא וע"ז קאמר אמנם טוב מטעם אחר אם לא ידע טעם שחייב בפרקונה אשר בכ"ג יפדנה ולא יחשוב כלל נגד הפירות

אמנם לד' הראשונים שמפ' נינחינהו כפשוטו צ"ל הא דקאמר הש"ס דא"כ ול"ק דלמא ה"ק בשלמא אם אינו נהנה מנכסי' ישתדל לפדותה דאין מורידי' יורש לנכסי שבוי משא"כ עכשיו שהנכסים ברשותו לא אכפית לי' כלל אם היא שבוייה או לא וע"ז משני זמנין דלא מלו פי' אם הפירות לפנינו והוא ידע כמה חשבון פירות כל שנה אף הוא לא ילוה לה על שנים הבאים דידע דלא מלו עוד עשר שנים וכיוצא ומה לו ולצרה הזאת אך עכשיו לא ידע כלל חשבון כמה נושאי' פירות שדה זו וזה כוונת רש"י ד"ה זמנין דלא מלו ע' בדברי' והכי תקון רבנן ר"ל שיאכל הבעל ולא קאי אפרקונה

אמנם הרא"ה כ' הבעל לא יפרקינה משום איבה וז"נ כוונת ה"ה פי"ב מאישות שכ' דאפי' אמרה איני נפדית ואיני נזונית וק' מזונות מאן דכר שמיהו, אמנם לד' הרא"ה א''ש דסד"א דכה"ג דניזוני' מפירותי' ולא תעשה אותם א"כ ליכא איבה והוא יפדנה ליכא שלא תטמע קמ"ל דמ"מ איכא משום טעמא אתרינא שכתב התוס' והראשונים

והנה מהראי' מתצרה שהביאו תוס' אינו מוכרח כ"א לאחר נישואין דארוסה באמת משני הש"ס וכן משום דקנה השדה אך לתי' שלא תטמע אפילו קודם הנישואין ל"מ למימר וכן לב' תי' הר"ן ואמנם לתי' הר"ן אם הבעל רצה בכך ל"ל בה ולתי' התוס' אפילו הבעל רוצה ואמנם תמה אני על ה"ה שכ' דגם הרמב"ם ס"ל הכי ונ' כוונתו דאל"ה למאי הל' כ' דפרקונה תחת פירות אלא לומר דדווקא במזונות דינא ולא בפירות ואמנם