ליקוטי חבר בן חיים י סז

עוד בכל מה דתני בתר הכי ובאמת בקידושי כסף ושטר דינא הכי ואמנם בביאה תליא זה אם ביאה אירוסין עושה או נישואין והו"א דאירוסין עושה לזה מחלק תנא ומ"מ ל"מ למפשט דלמא מאידך טעמא שכ'

מתני' רש"י ד"ה נשאת וכו' נ' כוונתו ליישב בזה קו' הראשונים על רש"י לקמן דמה ענין הך בריי' דמיירי בנשאת ע"ז כתב רש"י דהואיל ותני תנא דאין הבעל קונה נכסי אשתו כ"א משנשאת אשמעי' בבריי' דהינו דווקא בנ"מ אמנם בנדוניא פלוגתא דת"ק ור"נ אם היא קונה מן האירוסין

גמ' כ' לה לכאורה מכאן ראי' לד' הב"ש א"ע סי' נ"ב סק"י דבריי' לא מיירי כ"א מהיכא דכ' רק לה ע"ש

שם ברש"י וכתבן לה מן האירוסי' הנה יש לפ' בדבריו ב' פירושי' או שכ' שיהי' לבעל מן האירוסין וב' הפי' עולי' בקנה אחד, אמנם עולה מהם פי' בשטת הקונטרס שלא ע"ד שהבינו הראשוני' דבריו וזה דהנה כבר עמד בדרישה על מה דנקט תנא פירות כסות וכלים דווקא ולזה נראה לי דתנא מיירי בסתם נדוניא דהתם וודאי אין הארוס יורש ואמנם תנא מיירי במטלטלי' העומדים ליפחת והנה אם נאמר דמיירי שכבר נתנן לו אמרי' בשלמא בנדוניא בעלמא מהי"ת נימא שנתנם לו מעתה דהא אי מצי להבטיח נפשי' מירושתו מהי"ת לא יעשה כן משא"כ במטלטלי' העומדי' לפחת הנה הפחת וודאי והמיתה ספק ואם כ' לו מעכשיו הוא יפסוק כנגדן בשום דמעכשיו ואמרי' וודאי דעתו הי' להכניס עצמו בס' ירושה משום דמרויח שום כנגד פחת דהוי וודאי ובהא הוא דפליגי והנה נקט ב' מיני מטלטלי' פירות הפחת בהן הכרח כדאמרי' בב"מ מוציא לו וכו' אמנם אינו הפסד כ"כ, כסות אין הפחמ הכרח אבל עבידי דאתי ואי אתי פחת ניכר הוא, כלי' היינו כלי בית אין הפחת בהן שכיח כלל ואפי"ה אמרי' אין שום של כלים ישנים כשום של כלים חדשים והיינו כתבן לה מן האירוסין שיהי' לבעל מן האירוסין דלנדוניא א"צ כתיבה דהן דברי' שנקני' באמירה, והנה אין הארוס יורש כלל כ"א היכא דמוכחא מלתא דתאב הקנה לו, ואכתי לא נתיישב הדקדוק שיבואו עמה לבית בעלה שהק' ר"ת אמנם ע"ד הב' שכתבנו א"ש טפי וה"פ ברייתא מיירי שכ' ופרט מיד מן האירוסין במה יהא הנדוניא וזה אין מן הדרך דבשעת אירוסין למה לו לכתב במה יהא הנדוניא כשיגיע הנישואין יתן כסף או שום א''וו מה שכתבן ר"ל הפירות כסות וכלים מן האירוסין היינו משום הפחת כי נתנן לו עכשיו בשומא כדי שמעכשיו יפסוק כנגדן אמנם בנדוניא דעלמא לא ילפי' זה א"ש ג"כ שיבואו עמה כי עדן לא נתנן לו רק כ' וכו' שיבאו

שם לימא בפלוגת' המעיין בד' רש"י ימצא כי ד' רש"י אשר ס"ד של הגמ' הי' עד"ז דראב"ע ורבנן פליגו בפלוגתא דת"ק ור"נ דראב"ע דסבר כת"ק דלעולם אין לבעל נדוניא אפי' בגוונא דלעיל קודם הנישואין, משא"כ רבנן סברי דארוס זוכה קודם הנישואין בגווני דלעיל מיהת א"כ שוב משכחת גם תוספת בארוס הוכיון דהכא ברצה מיירי אמרי' דנותן בעין יפה נותן, ומאירוסין הקנה לה אמנם עדן לא נתיישב לי מ"ש רש"י מכתובה דאוריי' ולזה הי' נ' דד' רש"י דפלוגתיי' בהא ולס"ד בכל נדוניא פליגו ולמסקנא דווקא בהני פליגי כמ"ש וזה דרבנן סברי כיון דע"כ כתובה דאוריי' יהיב לה א"כ אתה דן אותה מן התורה כאשתו אף הוא בעלה לענין ירושתה וכיון דהוא יורש נדונייתה ממילא איחייב בתוספת וראב"ע סבר דבאמת כתובה דרבנן, ורבנן אף לארוס' תיקן וא"כ לעולם לא היא אשתו ולא הוא בעלה לענין ירושה וכיון דאינו יורש לא איחייב בתוספת ומעתה מצי' לומר בהא ג"כ פליגו ת"ק ור"נ וא"צ לומר דכוונת הש"ס ר"א ורבנן פליג בפלוגתא דת"ק ור"נ

רש"י ד"ה לא דכ"ע נ' דרש"י רמז בדברי' דמלבד דקיימ"ל כראב"ע ר"נ שמעי' לי' לקמן דס"ל כראב"ע

שם בגמ' ע"כ לא קאמר ראב"ע וכו נ' לפרש דה"ק דבשלמ' איהו מה לו לחוש עלי' כיון דכבר מקודשת לו ומ"מ עדן אינו משמשתו ומהי"ת יתנדב עבורה משא"כ מדידה לדידי' דאיהו מצי לגרשה באירוסין טפי בע"כ כמו לאחר נישואין כמ"ש המ"ל בה' גירושין דבארוסה לא בעי' ערוה או דבר א"כ אבי' וודאי מפייס לי' טובא ובמ"ש בזה יישבתי דקדוק עצום בד' ראב"ע דל"ל להזכיר בין מן הנישואין כלל אמנם הא דנקט נתגרשה דס"ד משום דסתמא דמלתא בגירושין היא גרמה בקטטה הגירושין ואדעתא דהכי לא כתב אלא מן האירוסין הוא דשכיחא גירושין בלא ערוה או דבר אמנם מן הנישואין דבעי' ערוה או דבר סד"א דלא מיחייב להכי נקט בהדי' מן הנישואין אמנם כ"ז לר"א ב"ע דאזל בתר דעתי' משא"כ לת"ק לא אצטרי' לכאו' אמנם למסקנא באמת גם ת"ק אזל בתר אומדנא להכא משום אקרובי דעתא א"כ גם לת"ק אצטריך

והנה הרמב"ן במלחמות הקשה אר"ת אי אזלי' בתר אומדנא א"כ ה"ה אם קבלה הנדוני' נמי ואמנם במ"ש הטו"ז סי' נ"ב בא"ע ליישב הקו' אר"ת מפסק