ליקוטי חבר בן חיים י סו

לא א"ש ולזה נ' ד"א. דלכאורה מדקתני מתני' האב זכאי בהפרת נדרי' וק' מאי זכאי ובשלמא אם יכול להתיר אפי' נדרי' שאין בהם עינוי נפש היינו דקתני זכאי דמצי מיפר לה אם אסרה מידי עלי' משא"כ אי אמרת דלא מצי מיפר כ"א נדרי עינוי נפש א"כ מאי זכאי אלא ש"מ דכל נדרים מצי מיפר ומ"ט וע"כ משום דברשותו היא אף בשהיא נערה ומנ"ל וע"ז משני דלהכי אהדר קרא לנערה למימר דלא תימא דדווקא בקטנה שהיא ברשותו מצי מיפר כל נדרי' דהרי לא כ' לענות נפש משא"כ נערה דאינה ברשותו ההוא דמצי מופר דווקא לטובתה דהיינו נדרי ענוי נפש ולהא כ' בבית אבי' בנעורי' להכי אהדר קרא לנערה למימר דאף נערה ברשות אבי' והיינו דלא כ' בבית כ"א בית כלומר נעורי' בית אביה היא והיינו דכ' רש"י דאף דלא דרש"י בית אבי' לרשות אבי' לגבי שאר מילי היא דלא דרש"י לי' משא"כ גבי הפרת נדרי' כתיב וה"ק דנעורי' וכו'

שם רש"י באו"ד וכ"ת נ' דלרבותא נקט רש"י סיפא דקרא דהיינו כי הניא ולא נקט רישא ואם הניא לא יקום דרישא פשיטא דמצי משתעי בקטנה משא"כ הכי כ' וה' יסלח וא"כ בגדולה משתעי אמנם כיון דמיירי קרא דלא ידעא כלל מהפרת אבי' וקיי"ל דקטנה מיפלא שנדרה לכי גדלה חייל עלה ובשעת אכילה גדולה היתה ולעולם הניא בקטנותה

שם ומקבל את גיטה לא קתני ובקבלת גיטה דסד"א דהיא אינה יכולה אפי' בנערותה לקבל גיטה כמו בקידושין להכי קתני ומקבל ר"ל הוא ג"כ יכול לקבל אבל היא לעולם ג"כ ראויה לקבל

וכ' רש"י במתני' וכו' נ' דק"ל לרש"י מאי זכות שייך בקבלת גיטה וכ"ת לצור עפ"י צלוחי' זה ל"ש כ"א בשטר קידושין דלא יתבעי משא"כ גט דחסא עלי' ומידי דחס עליו לא מבעי' לצור וא"כ ק' שוב מאי זכאי ולזה כ' רש"י דוודאי אלו הי' מקבל גיטה ולא נתרוקנה לו רשותה עי"ז הי' ק' ואמנם כיון דמקבל גיטה דווקא מן האירוסין וקודם שבגרה א"כ נתרוקן לי' ע"י קבלת הגט רשותה וזה כוונת רש"י דלאחר וכו' אין לאבי' רשות בה וא"כ לא הוה זכות כלל אלא דגם גיטה אינו יכול לקבל אח"כ

ובזה יש ליישב ג"כ מאי דלא קתני ומקבל גיטה לעיל גבי קידושי' דבא לאשמועי' דלענין הפרת נדרי' חוזרת לרשותו וכ"ת פשיטא נ"מ לענין נדרי' שנדרה בעודה ארוסה דגבי בעל אמרי' דלא מצי אח"כ מיפר להו ואשמעי' מתני' גבי אב מופר להו דלענין מציאה ומע"י עדן לא נפקא מרשותי' כלל, ואין לו זכות באותה בבא כ"א לענין הפרת נדרי'

ואינו אוכל פירות ק' דהו"ל למתני ואינו זכאי בפי' דפתח בזכאי ונ' דמזה נ"ל לרש"י דדווקא בחיי' אינו אוכל אמנם גם לדידה לא יהבי' כ"א עושין בהם סגולה ואם מתה יורשה והיינו דדייק תנא בחיי' דווקא

ואמנם כ' רש"י קרקעות דל"מ כספי' דגבי בעל אמרי' ילקח בהן קרקע והיא אוכל פירו' גבי אב לא אמרי' הכי אפי' קרקעות עצמן לא י יאכל פירות. ואמנם לא נקט רש"י שנתנו לה במתנה דהא לענין מתנה ידה כיד אבי' לדעת התוס' ואמנם שם כתבנו דד' רמ"א בחו"מ דלענין מתנה בגדולה אין ידו כידו: ואף שכ' הבי"ש סי' ל"ז דבבת כ"ע מודו היינו לשיטת תוס' משא"כ לרש"י בת ובן א' היא

גמ' ת"ק סבר וכו' מ' דחיישי' בנן בבעל בין באשה דלא פרקי לה כלל והא דלא אמרי' דלעולם יפרקו אמנם בנכסי' יקא כליא קרנא ומוטב לתת להם עכשיו הפירות דמשום ספיקא לא ניחא לה בתקנה זו אמנם לענין פי"נ חששו לכל ספיקות שאפשר

ואמנם אפשר דבאמת בהא פליגי ת"ק וריב"י ת"ק סבר דעיק' תקנא משום גופה ובאב לא חיישי' להכי וריב"י סבר דמשום קרנא דכליא ג"כ תקנו ושפיר יש לחוש לזה אף באב

ד"א נ' בפלוגתיי' דבהא פליגי ת"ק סבר דעיקר תק"ח לא הי' אף גבי בעל משום הני נשי להו קרקע נ"מ דהני לא אכפת לן דיפרקו אותן אמנם עיקר תקנתן הי' שיהא ת"כ שהבעל יפרוק אשתו בין יש ובין אין לה אך לאפוסי דעתיה יהבי ליה הפירות בזמן שיש לה ואמנם גבי אב דלית לן למיחש היכא דלית לה דלא יפרקי' ולא הוצרכו לתקן פרקונה גם אי אית לה לא זכי בפירות אך ריב"י סבר אפכא דאף גבי בעל לא חשו חכמים היכא דלית לה דלא נחשדו ישראל על כך כ"א היכא דאית לה דמיא לאיבה וע"ד שדייק רש"י שיאמר מעולם לא נהניתי ממנה וא"כ אף גבי אב איכא למיחש לאיבה כי היכא דחשו חכמים גבי מציאה לאיבה דאב ה"נ כן

ואנחנו טרם נסיים סוגיי' דהאב זכאי עלינו עוד ליישב האי זכאי זכאי דתני תנא ונ' דאי לאו דמחלק סיפא לבבא בפ"ע היינו טועים שתי טעיות חדא דמדקתני סיפא יתר עליו הבעל ש"מ דבכל מה שהאב זוכה גם הבעל זוכה חוץ ממדי דל"ש בי' כגון גיטה ואמנם אם הכניסה כסף קידושי' זוכה בו קמ"ל דלא, ועוד דס"ד דלאחר שזכה האב בקידודשי' זוכה