ליקוטי חבר בן חיים י סה

למסקנא דמציאתה דרבנן משום איבה אך אי לא אשמעי' תנא ס"ד דהכל דאוריי' ומבנעורי' ובאמת ממון גמור הויא וזה שדייק רש"י שזכתה תורה וכו' ר"ל דהכי ס"ד

שם רש"י לא בשאינה ניזונת וכו' וכ"ת הרי מציאתה ומע"י לפנינו א"ל דמבעי להו לפרוע חיבת אביהן ושלהן ל"ד כ"א לאפוקי שלה

רש"י ד"ה אימא בפתוי כוונתו דקו' הש"ס הי' עד"ז דאמרי' בקידושין אי אשמועי' מע"י משום דקמתזנא ר"ל דלעולם אין זכות לאב בבתו ומע"י לא מקרי זכות כ"א אשלומי פסידא וזה ג"כ קו' הש"ס הכא דלמא האי קרא מזכות מיירי ומע"י לא מקרי זכות שהוא משום דחסרא ממונא וכ"ת א"כ נימא אפכא דפתוי וכו' היא תחת מזונות לא היא מע"י שכיחא משא"כ הני לא שכיחא וליכא סברא שיהיו תחת מזונות וז"ש רש"י מידי דשכיח וחסר וכו'

דף מ"ז ע"א גמ' במע"י מנ"ל נ' דהא דפשיטא להש"ס דמע"י דאוריי' מדפריך מנ"ל ה"ט דמתני' כייל נערה בהדי קטנה וקטנה וודאי דאוריי' מק"ו דהשתא זביני א"כ ע"כ נערה ג"כ דאוריי' ומנ"ל וע"ז מייתי לדר"ה ור"ל כדמסיק דלקטנה לא אצטריך דמק"ו ידעי' וע"כ לנערה אתי ואמנם המק' פריך דלמא לעולם לקטנה וכ"ת למאי אצטריך דלא נדרוש מבנעורי' אף נערה ברשות אבי' קמ"ל קרא הכי לענין מע"י וכל דבר שהי' בכלל ויצא ללמד יצא ומשני לי' אף אי נימא כדאמרת דקרא לאפוקי מבנעורי' אתי מ"מ הכא לענין מע"י מסתברא וכו' ולבתר דדחי מסיק לא תימא דמסברא הוה דרשי' מבנעורי' שבח נעורי' לא היא כ"א מסברא נימא ג"כ דההוא בהפרת נדרים כתיב והיינו דקאמר לעולם קטנה א"צ קרא וכ"ת לאפוקי לא היא כ"א אלא כי אצטריך קרא לנערה אצטריך דלא ילפי' מבנעורי' דבהפרת נדרי' כתיב וכן דייק לשון רש"י עיי' בהם

רש"י ד"ה דזכי וכו' אפשר לפ' דבריו דהמק' והתרצן בהכי פליגו המק' הוה סבר כס"ד של תוס' לעיל דאת בתי נתתי קרא יתירא הוא וכוון דלענין קידושין לא אצטריך ש"ס לחופה אתי הא מקידושין ידעי' חופה ממילא כמ"ש הראשוני' דא"כ אין בקידושי' קנין אע"כ דאי מקידושין הו"א קידושין לא הוה קנין בגופה כ"א זכות בעלמא, וא"כ נ"ל דהתורה לא נתנה לו זכות זה כ"א ע"ת שלא יגרום לה פסידא וכדבעי' לממסרה לחופה צ"ל בענין שלא יפסידנה להכי כ' רחמנא חופה בהדיא להורות די"ל קנין בגופה ואף דמבטלה ממלאכתה וש"מ דגופה שלו וה"ה למע"י והתרצן ס"ל דאת בתי נתתי אינו מיותר ורק מקידושין ידעי' ושפיר משני

שם ברש"י באו"ד ואותו היום נ' דכיון דחופה היינו ייחוד ק' לי' לרש"י מאי ביטול מלאכה שייך בזה אלא ש"מ דלפום מאי דס"ד השתא דקרא להכי הוא דאתא א"כ ע"כ מדאוריי' יום החופה אסור במלאכה לאחר החופה, וזה שדחקו לרש"י ג"כ לאתוי מקרא דאל"כ מה"ית יהא יום החופה אסור במלאכה אמנם להתרצן א"ש דאיהו לית ליה תו קרא א"כ שוב באמת מ"הת מותר במלאכה אלא דלאו אורח ארעא בעלמא והיינו דמשני דמסר לה בליליא דאל"כ הרי עכ"פ אותו היום אסור

א"נ י"ל בליליא היינו סמוך לבי"הש דמותרת גם בלילה במלאכה דהוה יום אחר

תוס' ד"ה דזכי לי' נ' בועי"ל מיושב ג"כ קו' בתרא דאי לאו דגלי רחמנא קידושין הו"א נתתי ע"כ לאו בחופה דחופה בקטנה ל"ש לרש"י ומה"ית יהא לו בנערה קנין משא"כ לבתר דכ' רחמנא דבקידושין אף בנערה יש לו קנין א"כ תו שפיר מסתבר דכל נתינות במ' אף דחופה ע"כ ג"כ בנערה

בענין האב זכאי כתובות מ"ו ע"ב ומ"ז ע"א

גמ' מ"ז ע"א ובהפרת נדרי' מנ"ל יל"ד וכי שייך למפריך אמלתא דכ' בקרא בהדי' מנ"ל ונ' דהנה בש"ע יו"ד בה' נדרי' מייתי המחבר ב' שיטות הפוסקי' י"א דהאב אינו מיפר ג"כ כ"א נדרים שיש בהם עינוי נפש וי"א דהאב מיפר כל נדרי' והנה לכאורה ל' המשנה דנקט בהפרת נדרי' והנה הפרת נדרי' לא אשכחן כ"א גבי בעל דבאב לא כ' ל' הפרה וא"כ פשטא מ' האב אינו זכאי כ"א בהפרת נדרים הידוע והיינו נדרי עינוי נפש וכן דייק ג"כ דקתני יתר עלי' הבעל מ' דהאב אין לו יתר כלל וא"כ ע"כ גם בהפרה אין לו יתר וע"ז מק' שפיר מנ"ל הא הא לא כ' באב לענות נפש וע"ז משני דאמר קרא וכו' וע"כ להכי אהדר קרא דליהוי ריבוי אחר ריבוי ואינו אלא למעט ומאי ממעט קטנה, וק' וכי אלימי קטנה מנערה אלא ש"מ משום דבקטנה נדרה לגבי אחרים היא דחל ולא לגבה ולא מקרי עינוי נפש וש"מ דגם באב בעי' עינוי נפש והכי דייק ג"כ ל' הקרא בין איש לאשתו בין אב לבתו מ' שני' שווין וא"ש ג"כ דמייתי הש"ס קרא בתרא דההוא הוא דמיותר ולא קרא קמא וסבור הייתי לומר דגם רש"י כוון לזה במ"ש גבי הפרת נדרי' כ' דר"ל גבי' הפרת נדרי' של בעל כתיב אמנם שאר דברי'