ליקוטי חבר בן חיים י סא

לאבי' וודאי ליכא איבה ול"ק קו' רש"א ואפי' בנערה אינה סמוכה כיון דהעדפה לאבי' שייך איבה וכ"ת הא לא זיין לה מ"מ חשי רבנן למלתא שמא היום או למחר לא יהי' לאל ידה לפרנס עצמה ואבי' מרחם עלה אי ליכא איבה והיינו שכ' רש"י בכתובות ולא זיין לה תו ר"ל לעולם דאף באינה סמוכה שייך איבה

אמנם כ"ז לשמואל ולפנינו נבאר עוד יותר משא"כ לר' יוחנן דס"ל אפי' בבנו דאין מעשה ידי' לאביו משום מזונות לחוד שייך איבה וודאי תקי מ"ש בתו דנקט תנא א"וו דר' יוחנן ס"ל דמציאת בתו אפי' באינה סמוכה לאבי' ומבנעורי' יליף וז"ש רש"י דל"ת דר"י לקמן אפי' אבתו קאי ולא היא בנו קטן הוא דבגמ' מפ' טעמא ר"ל התם מחלקי' בין סמוך לאינו סמוך אבל בתו אפי' אינה סמוכה מקרא ילפי' לה

ונ' משום שהבינו תוס' ד' רש"י עד"ז כמו שנ' מד' כמ"ש היינו דלא ק"ל קו' הראשונים אד' רש"י דמ"פ הש"ס גבי אמה עברי' אי דלא אייתי שתי שערות דאבוה הויא הא מכורה לאמה ואינה סמיכה על שלחנו וכן הוא בר"ן בח"ה לכתובות וזה ג"כ כוונת הנ"י ב"מ ולקמן מוכח דלא כרש"י ר"ל מקו' הש"ס ואמנם תוס' השמיטו קו' זאת דלמ"ש דרש"י אליבא דר' יוחנן מבנעורי' יליף א"כ לר' יוחנן בבתו אין חילוק בין סמוכה ואינה סמוכה וכיון דקיי"ל כר' יוחנן שפיר פריך סתמא דהש"ס אליבי' אפי' באינה סמוכה דאבוה הויא

ואמנם א"כ גם קו' שהקשו בכתובות מהא דמציאת הבת לעצמה ולא לאחי' והא איכא איבה דמזונות לכאורה ג"כ ל"ק דלמא התם ג"כ אליבא דר"י קאי דבנעורי' יליף ובאחין ל"ש זה אלא דע"כ רש"י גופי' לא מפ' התם הכי דא"כ ל"ל למימר דבאחין דע"כ מתזנא ל"ש איבה ואד' רש"י אלו עיקר קו' התוס' אכן בידינו לומר לעולם סוגיי' כר' יוחנן אך ק"ל לרש"י כיון דלר' יוחנן איכא מיהא סברת איבה בעולם נהי דבחיי אב בבת לא אצטריך משום דכ' בנעוריה אכתי לגבי אחי' דליכא בנעוריה אכתי לגזור משום איבה וע"ז כתב רש"י דוודאי היכא דכבר תקנו רבנן מזונת דליתנהו בע"כ כמו בנו וכיוצא אף היכא דבתר הכי הוו בע"כ הניחו תקנתן על מקומה אמנם כיון דבבת בחיי אב לא הוצרכו לתקנת איבה והשתא גבי אחין דבע"כ מתזנא לתקנו תקנה חדשה זה לא אמרי' ומסולק קו' התוס' ממעשה ודי אלמנה דהתם מעיקרא לגבי בעל אתקין דחיישי' לקטטה כ"ד כמ"ש תוס' משא"כ כאן, ועיין בענין מעשה ידי' מ"ש בענין זה

ומתוך מ"ש ראיות ברורות להרמב"ם בפיר' המשנה ולמ"ש גם בחבורו ס"ל כן דלדידן דקיי"ל כר' יוחנן ילפי' מבנעורי' כל שבח נעורי' ואין ראיה כלל ממ"ש סתם דמציאת הבת לאבי' אפי' מכורה לאמה דלא ס"ל כרש"י דלא היא לדידי' הטעם משום בנעורי' ולכך אין חילוק והיינו דאתי לאשמועי' וא"צ לד' סמ"ע סימן ע"ח דהמחבר דס"ל איבה היינו דמסרה למנוול לא אצטריך להך רבותא דפשיטא דאפי' מכירה שייכא הך איבה והרמב"ם דנקטה ואפשר גם הטור דלדידי' ק' טובא הא אין אמה עבריה בז"הז א"וו ג"כ בא לרמז לן דאין הטעם משום איבה כ"א משום שבח נעורים

רש"י בגמ' ד"ה מפלי מה כו' כוונתו דלהכי ל"ק שמואל קטנים משום דקטנה מודה שמואל דהטעם משו' איבה וכמ"ש ובר מן דין ג"כ לא חשו רבנן כ"א נוקבן עד דיתבגרן דהני דרך האב לזינן מש"אכ בנן דכרין וכן בוגרת אין דרך כלל לזונן ס"ל לשמואל דל"ש איבה מ"מ לא קאי שמואל כ"א אקטן וכ"ת אכתי מה זה דנקט רש"י אשתו ועוד וכי שמואל מפ' מידי דכתובות ואמנם נ' דמד' שמואל דייק רש"י דאיבה היינו איבה דמזונות דבפ' אלמנה קאמר שמואל מציאת אלמנה לעצמה טעמא מאי אמור רבנן מציאה לבעל משום איבה וכו' וק' וכי מאן אדכר והיכן אדכר כלל טעם למציאות האשה לא בסוגיין ולא בפ' מציאת האשה והש"ס נקט לה למלתא פשיטא א''וו דהך איבה דבתה היא היא איבה דאשתו ומה"ט לא אצטריך תו לפרש גבי אשתו ומכ"ש למ"ש דעיקר איבה משום מע"י ואשתו וודאי בכלל וא"כ מבתו ידעי' אשתו ולשמואל מאשתו ידעי' בתו מדלא פי' למלתי' ש"מ דסתמא דש"ס הן ד' שמואל ועלי' סמך והיינו שכ' רש"י בשלמ' בתו ואשתו במקומן מפ' טעמא דהש"ס בכתובות לשמואל קאי ומה גם למ"ש דלרש"י אליבא דר' יוחנן לא קאי סוגיין דהתם ומ"מ מיושב דדייק שמואל קטן דווקא

ואמנם לולי ד' רש"י בכתובו' הייתי אומר דהיא היא הטעם זה דקטן מריץ היי"ט דאיבה וזה ע"ד שכ' רש"י פ' חיי שרה ותרץ הנערה אין הבת מגדת אלא לאמה והנה דווקא קטן מריץ אצל אביו משא"כ קטנה מריצה אצל אמה ול"ש ד' שמואל, אמנם כי היכי דתקיני רבנן מציאת האשה לבעלה כי היכי דלא תיהוי לה איבה כיון דהבת מריצה מציאתה אצל אמה ואפי' בנערה דרכה כן כדכ' קרא אף דד' רז"ל בת ג' שנים היתה מ"מ פשטא מיהת הכא מ' וא"כ א"א מציאת הבת אינה של אב איכא תו איבה בין איש לאשתו דמה לי מציאת עצמה או מציאת בתה וא"ש דלא מפ' הש"ס תו גבי