ליקוטי חבר בן חיים י נט

שכ' דמדפשטי' ר' יונה ולא ליבם וע"כ שמלה לאו דווקא ויש לדחות דכיון דע"כ גם האיבעי' לא הי' לראב"י א"כ גם לראב"י לא אצטריך למפשט. ולי נ' בניישב קי' תוס' ד"ה בשלמא די"ל דהנה עד זומם חידוש הוא אלא שכך גזרה תורה אמנם דווקא לענין העדים שהוזמו אבל הבעל לא מצי' למענשי' דלמא עדי' דידי' המה עידי אמת ולזה צריך השמלה וא"כ התינח אם עד זומם חידוש הוא וכן מצי ראב"י סבר אבל אנן קיי"ל כאביי דלמפרע הוא נפסל ולאו חידוש הוא וא"כ ע"כ שמלה ר"ל כשמלה חדשה

בענין האב זכאי כתובו' מ"ו ע"ב פ חיי שרה תר"י. מתני' האב זכאי רש"י בקטנות ובנערות נ' כוונתו מדפריך הש"ס לקמן בפשיטות ואימא ה"מ קטנה וכו' ש"מ דמ' לי' להש"ס דמתני' ל"ש קטנה ל"ש נערה ובבתו דקתני בין בקטנות בין בנערות

וכ"ת באמת מנ"ל להש"ס הא ונ' מדקתני סיפא מציאתה והפרת נדרי' דהפרת נדרי' וודאי ל"ש כ"א בנערה דקטנה אין לה נדרים ואפי' אי מופלא דאוריי' לא נ"מ כ"א לעניין שאחרים לוקין עלי' וזה לא הוה עינוי נפש לדידה וכן מציאת קטנה לא הוה גזל כ"א מפני דרכי שלם א"כ כ"ז שאין ביד אב לא הוה דידי' וכשבא לידו ה"ה ליד אחר הוה קני וע"כ בנערה

שם רש"י בקידושי' בכסף וכו' נ' דרש"י בא ליישב דלא תני תנא בקידושין סתמא דהו"א מתני' בכסף משום דעכ"פ הכסף שלו היינו דמצי לקדשה משא"כ שטר וביאה וכן שטר משום דעכ"פ הוא מקבל הקידושין משא"כ ביאה דלא עבד כ"א מסירה בעלמא אימא לא לכך הוצרך תנא לפרט בכסף ובשטר ובביאה וז"ש רש"י דבקידושי' לא מ' כ"א בכסף שקידושי' שלו להכי תנא שטר ג"כ מטעם שכ' רש"י וכן ביאה וע' ש"מ בזה

שם במתני' זכאי וכו' נ' דלהכי קתני סיפא לבבא בפ"ע משום דרישא ל"ש קטנה ובסיפא מציאתה והפרת נדרי' בנערה דווקא ואגביי' תני נמי מעשה ידי' בסיפא

אלא אי קשיא הא קשיא ומקבל את גיטה אמאי לא תני לה גבי קידושי' ונ' משום דלעניין גט בנערה פליגי רבנן וס"ל היא ואבי' מקבלי' את גיטה וקיי"ל כר"י דבקידושי' כ"ע מודו דאבי' ולא היא ולהכי לא תנא להא דמקבל את גיטה גבי קידושי' דלא נימא דגיטין דומי' דקידושין ל"ש קטנה ל''ש נערה אבי' ולא היא

שם רש"י ומקבל וכו' נ' כוונתו דסד"א הא דאמרי' אתקש יציאה להויה ר"ל כל היכא דאבי' קיבל קידושי' שנתקדשה קודם בוגרת אף הוא מקבל לאחר מיכן את גיטא טוט אסור טוט שרי אך א"כ אפי' ניסת נמי וכיון דניסת ע"כ יצאה מרשות אבי' לגמרי א"כ מקיש יציאה היינו אזמן קידושי' דכ"ז שיכול לקבל קידושי' יכול לקבל את גיטה וכיון שבגרה או ניסת כמו דאינו יכול לקבל קידושי' אינו יכול לקבל גיטה והן ד' רש"י

שם רש"י ואינו אוכל וכו' נ' דכוונת רש"י ל"מ אם צריכה לאותן פירות אפי' ר"י ב"י מודה דל"ש ממנע ולא פריק אפי' כשעושין לה סגולה דפליג ר"י ב"י מיירי ג"כ מתני'

שם אא"כ וכו' ר"ל דל"ת במיתתה ע"כ אכיל לא היא כ"א אפי' בחיי' דבעל אכיל אב לא אכיל משא"כ לאחר מיתה לא ירוש אב ודווקא היכא דלא מכרה והיינו דקאמר אא"כ מתה והוא יורשה ול"ק הוא יורשה

בכסף מנ"ל ע' רש"י נ' דדייק לרש"י דקו' הש"ס לא הי' מנ"ל דאב יכול לקבל קידושין דא"כ לא משני מידי יש כסף דאכתי מנ"ל דקידושין מצי לקבל וכ"ת הא גופא קשיא אמאי לא פריך הכי נ' דפשיטא לי' הא מאת בתי נתתי וכ"ת א"כ גם שהכסף שלו פשיטא כדאמרי' השתא אבי' וכו' ומיד לישני לי' האי תי' ונ' דהכי ק' לי' דהא פשיטא אי שייך בבת ברשו' האב קידושי כסף פשיטא שהאב מצי לקבלם דנתתי כל נתינות במ' ואמנם דלמא באמת משום דכסף קידושי' של אב לא אמרה תורה בבת כ"א קידושי ביאה דהתם מעשה הקידושין עכ"פ בגופה אתעביד והאב רק מוסרה לכך משא"כ בכסף אם הכסף שלו מנ"ל באמת דשייכי קידושין כה"ג

וע"ז מייתי ויצאה וכו' א"כ ע"כ מוכח דשייכי קידושין כסף והם בכלל את בתי נתתי

ופריך ואימא וכו' ר"ל דייק מנה דע"כ כסף קידושין שלה דלא מסתבר דאבי' שקיל כספא ואיהו מקדשא וע"ז שפיר משני כיון דשייכי קידושי כסף הם בכלל את בתי וע"כ הם שלו

ומיושבי' בדברי' ב' קו' התוס' ראשונה שהוק' א"כ תק' דל"ש הצריכותא למ"ש לא קאמר כ"א דאי לא כ' ויצאה הו"א דווקא היכא דיהיב לדידה ור"ל בגדולה קמ"ל דהאב יכול לקבל ואכתי מצי' מיהת לומר דהכסף שלה כדמק' הכא ואפשר לכוון דברי בקידושי' בד' התוס' אקו' זו דלא כרש"א שם: