ליקוטי חבר בן חיים י נח

איכא החזקת טובה ואפשר גם הרש"א רמז לזה ע' בדברי'

בענין גיורות שם

יל"ד אמאי לא תנן ממלקות וצ"ל משום דבדידה מיירי ואמנם ל"ק על הש"ס לקמן אמאי פשיטא לי' דלא לקי הרי לענין מלקות אזהרתי' מלא תלך רכיל וא"כ אפי' גיורת במ' לא היא דא"כ אפי' הוציא ש"ר על בוגרת לילקי. א"וו אזהרה זו כעין אסמכתא הוא ולא העיקר. וע' לקמן בסוגי' דמוש"ר עיקר הענין ולק"מ

מנה"מ ע' רש"י ר"ל מתי' הש"ס ידעי' דקו' הש"ס רק אמציעתא. וז"כ תוס' ג"כ דלהכי לא מק' ארישא דידע מבישראל: תוס' ד"ה ואימא כוונתם בתי' דבגרי' לא שייך חליצה וא"כ אבני גרים קאי וכו' וק"ל

אמר ר"ל ע' במ"ל פ"ג מנערה מ"ש מערכין ולי נ' דלק"מ דבקטנה כיון דפתוי דידה אונס אין כאן הוצאת ש"ר דוודאי אם אומר שנאנסה לא מקרי מוש''ר ודוק

ונתמנו פטורין יל"ד דלמא טעמא דר"ש כדאי' בירושלמי דבכורי' הובא בילקוט על פ' בן שנה שאיל במלכו דכיון שנתמנה האדם פרנס מוחלין לו עוונותיו מנשיא היינו מלך וכהן משיח וודאי לא גרע מהתמנות דר' זעירא בירושלמי שם ואפשר דס"ל לש"ס דעכ"פ לא עדיף מוו"הכ דמ"מ חייבי חטאות ואשמות שעבר עלי' יו"הכ חייבי': בענין מוש"ר מ"ה ע"ב

ר"י אומר לוקה כ' רש"י מלא תלך רכיל ונ' דס"ל דמנשמרת עכ"פ הוה לאו שבכללות ושוב אין לוקין עליו ומיושב למסקנא דגם לר"י אינו לוקה כ"א מכות מרדות וע' רש"א ולמ"ש א"ש דלמסקנא טעמא דר"י משום דיליף מונשמרת וא"כ הוה לאו שבכללות ואין כאן מלקות

תוס' ד"ה ר' יהודא הנה לא הקשו סתמא דכל הולך רכיל ילקה דאיכא למימר גלי לן קרא דלא מקרי הולך רכיל כ"א הבעל מוש"ר על אשתו ומעתה אף אני קאמר לד' רש"י דלא מקרי הולך רכיל כ"א אם הוציא עלי' ש"ר שלא מצא לה בתולים ולק"מ

באו"ד היינו מרדות לכ"ע וכ' רש"א דמ"מ לד' המק' לא מטעמי' דא"כ מאי חידש רנב"י אלא דדברי' אינם מובני' כיון דלא ידע המק' מלא תלך רכיל ור"י סבר כראב"י דויסרו בבעל כ' הו"ל להק' תחלה מלקי אמאי לקי אמנם י"ל עד"ז דשפיר ידע תלא תלך רכיל וק' לי' באמת קו' התוס' אלא שלא הק' כן דמצי לשנוי לי' מאי מ"מ דקאמר ר"י אפי' לעולם אמנם ק' לי' לשיטה זו א"כ מאי דחק לתוס' למימר דגם לר"פ לוקה מרדות אם לא מדלא קאמר ר"פ לא ס"ד וכדומה א"וו דגם להמק' כ' תוס' כן וכן דייק ל' כ"ע שכ' ופי' ד' רנב"י לד' תוס' היא דמאי דתני בברייתא אינו לוקה ר"ל דאינו לוקה מלקות אבל מ"מ מרדות לוקה ול"ק אאידך ולא כמו שפי' רש"י

עו"ש באו"ד ואע"ג ד' אלו צריכין ביאור דאטו משום דבעל הו"ל לאו שיש בו מעשה ונ' כוונת דברי' דלדידן ג"כ ק' קו' ר"י למה באמת לר"י בעי' בעל משום דבהדי' ויסרו כ' בעל הא בלא"ה לוקה מלא תלך רכיל וע"ז כ' דאדרבה האי ויסרו גלי דלא ללקי אלא תלך רכיל כ"א היכא דשייך ויסרו

עו"ש באו"ד וא"ת לר"י יל"ד האי קו' בסוגיין מאי עבדתי' ונ' דה"ק דלכאורה היינו יכולי' לתרץ האי ואע"ג עד"ז דלאו שאין בו מעשה לר"י היינו עכ"פ היכא דאיכא ביטול עשה כגון גבי נותר ושבועה שאוכל אבל דיבור בעלמא כמוש"ר גם לר"י לא מקרי מעשה וע"ז רצו להביא ראי' דאל"כ אם בן הכות בעדי' זוממי' ל"ל וע"ז תי' ודחו מה שדחו

תוס' ד"ה אתיא שומה מ' מדברי' דפחות מפרוטה מותר מ"הת לכתחלה ולא ידעתי מ"ט הרי ח"ש אסור מ"הת וכמ"ש הרמב' גבי גזילה בהדי' וא"כ אדרבה ה"ה ברבית ע"כ ועד"ז נ' לי לפ' האבעיות דהנה מתחלה איבעי' לי' אי הך גזי"ש ממש היא או אסמכתא ונ"מ קרקע ואי נמי ממש וקרקע לא מיבעי' לן שוב איבעי' לי' פחות מפרוטה דבאמת אי' רבית איכא בפחות מפרוטה אבל נשך דבר הנושך ל"ש למקריי' ואיבעי' לי' אי בעי' דומי' דנשך דווקא הואיל מלא תשימין נשך ילפי' או כיון דהוה אי' רבית דאוריי' דח"ש אסור מדאוריי' לית לן בה ואח"ז איבעי לי' אי בעי' דומי' דרבית דהמקבל צריך לקבל פרוטה או דלמא הכא בנותן תלי' מלתא

ע' נישואין הראשוני' מאי הק' המ"ל על הרמב' למה פסק דכה"ג אפי' לגרש שרי ונ' סברת הרמב' דה"ט דלא ענש אותו הכ' משום דעלמא לא אשגחו בדברי' וא"כ אף אנן צריכין דלא לאחזוקי לש"ר כלל וא"כ אם אנו נאמר דלא יגרשנה ומ"מ תיענש לא ענשי' לי' א"כ אדרבה אנו מחזיקי' לקלא

והנה הק' הכ"מ על הרמב"ם למה פסק דשמלה היינו כשמלה חדשה כיון דפסק כראב"י וראיתי בפריש'