ליקוטי חבר בן חיים י נו

א"כ הו"ל פלגא ופלג הלכך פלגא משלם ופלגא לא משלם. ואידך מצי סבר בין כמר ובין כמר

רש"י ד"ה והלכתא פ"נ קנסא כוונתו דה"ט דקיי"ל הכי דכיון דחזי' דחלקה תורה בין קרן לשן ורגל ע"כ ה"ט משום דקרן לאו אורחא וממילא ע"כ קנסא הוא דהוה

תוס' דתפס כוונת ר"ת דאם נזדקק לשום היינו ג"כ דיני קנסות וע' ברא"ש ב"ק שם

ומ"ש שם ע"ד הראב"ד נ' דגם הראב"ד מודה דכ"ז שהי' ב"ד סמוכי' בא"י לא משמתי' והאידנא הוא דקאמר הכי

ובענין מ"ש הראש שם דאמרי רברבי כתב הרמב"ם בהדי דבאמרי לא בעי' רברבי דאין דרך כלב לאכול אפי' כבשים והרא"ש הוכרח לכך משום מסקנתו דאל"ה אמאי מסלקי' האי היזיקא טפי משאר היזיקות וע' בנ"י לכתובות שתי' כלב שאני. ולי נ' דוודאי בא"י שדנין דין מועד לא מסלקי' היזיקא כ"א מתרין בו ואף הוא שומרו דמתיירא שיגבו ממנו אפי' היזק גדול כמה משא"כ האידנא דליכא דין מועד א"כ ע"כ משמתי' לי' דליסליק הזיקא ודי

הדרן עלך פרק אלו נערות בעזרת בורא ככבים ומזרות. ובעזר נפשו אליו כלתה נבא לבאר פרק נערה המאורסה

והצער במפותה ד' הראב"ד דר"ל צער בתפוסה לעצמ' וכ' המ"ל דטעמי' דהראב"ד מדלא משני הש"ס לקמן צער בתפוסה אצטריכא לי' ולד' ש"פ נרא' דלא רצה הש"ס לשנות כן דא"ה דבפתוי לא אשמעי' מידי הו"ל למתני נערה שנאנסה אלא ש"מ דבפתוי בא לאשמועי'. ולכאורה יש הוכחה לזה דאלת"ה אכתי לישני הש"ס לקמן נאנסה איצטריכה לי' דלאבי' א"וו דא"כ נתפתה למה קתני כלל אמנם יש לדחות דגם נאנסה לאבי' ממפתה ידעי' דאס"ד נאנסה לעצמה אמאי מפתה לאבי' וכי מהיכן זכה בה א''וו דגם נאנסה לאבי'

ובמ"ש הראב"ד הנך ג' במפתה למה לעצמה וכי יורשת אבי' היא נ' דהראב"ד סבר דוודאי שייך בכלהו אין אדם מוריש זכות בתו לבני' ובדין דליהוי דידה אלא שמחלה וכ"ת דלא מהניא מחילה וטעמא מאי משום דאבי' זכי בה א"כ היא מאי עבדתה אטו יורשת אבי' היא

הרי הן של אחין ע' רש"י ר"ל דס"ד דווקא אם היתה נערה בשעת מיתת אבי' דממ"נ לאח"מ אינה יורשת מחיים הרי כל זכותה חוזר לאבי' משא"כ בבוגרת ס"ד דשעה קודם מיתת אבי' זכתה בעצמה קמ"ל דעכ"פ אפי' בגרה אז הרי הן של אחין ע' ברש"י

בענין עמד בדין לר"ש

רש"י ד"ה אבל משלם ע' רש"א וכוונת רש"י נ' דוודאי מסתב כר"ש דמידי דקייץ תבע אינש בריש' אלא דמסתפי למתבע דלמא מודה וא"כ ע"כ רק בושת ופגם תבע

תוס' ד"ה ונשבע והודה ואף דלמ"ש לקמן דווקא אדר"ש מבעיא לאביי ממתני' דידן מ"מ ממתני' דשבועו' דקאי אביי עלה לא מוכח לר"ש מידי. ומ"מ לרש"י לק"מ קו' תוס' דלרבנן אבושת ופגם ג"כ שייך קרבן שבועה א"כ ע"כ וכחש ל"ד וע'

ד"ה א"ל ממונא עיקר פלפולם דלא קאמר הדר רבה וע"ז סיימו דאקבלת רבותי' ל"ש הדרנא

ע"כ ד"ה מאי לאו תימא לר"י נ' דלרש"י שוב לק"מ דאין ענין קרבן שבועה למודה ומפטר. ד"ה ונתן לחוד ע' פי' דברי' ברא"ה

תו"י ד"ה ר"ש סבר ועוד הא דאמר כוונתם דבגרה ומתה מאן דכר שמי' הא לרבנן בכ"ג חייב ק"ש ועליי' קאי ר"ש ומוסיף עמד בדין: בדין מזון הבת

רש"י במתני' מע"י ומציאתה נ' מדברי' דאפי' בשת ופגם יורשי' האחי' כד' מקצת הראשוני' וכ"ת א"כ אמאי שבק מתני' לבושת ופגם ופתח במע"י וצ"ל דע"כ בלא"ה מתני' לדיוקא אתי כדדייק רבא לקמן מדכייל מציאתה בהדי מע"י ותינח מע"י דהוה תחת מזונות ס"ד אמינא דגם לאחין תיהוי משא"כ בשת ופגם מה"ות וזה שכ' רש"י מע"י שעשתה בחיי האב כלומר הא עיקר רבותא דדווקא מה שעשתה בחיי האב וכמ"ש וד' רש"י מורין כן

ראו מדדהו מתזנא לכאורה הכוונה דבלא הניח האב נכסי' אין לה מזונות אמנם רש"י לא פי' כן ונ' כוונתו דאפי' הניח האב כיון דקיי"ל האחין ששעבדו אין מוציאין למזונות א"כ ש"מ דדהו הוי

תוס' ד"ה בת הנזונת יל"ד דאי משום דרב אפי' מדרבנן קאמר א"כ מאי פשיט לי' מקרא ונ' דזה ע"ד שכ' הטו"ז דהיכא דרבי קרא בהדי' אין כח ביד חכמי' לעקור וא"כ היינו דמשני כיון דכ' קרא בהדי' אותם לבניכם ולא בנותיכם לא יוכלו החכמי' לעקור דבר זה, ובזה מיושב ג"כ דלכאור' הו"ל להש"ס