ליקוטי חבר בן חיים י נה

ואין להק' אמאי נותן באונס צער משום דחזי' דבמפת' נותן ג"כ חמשים ואין שם צער ש"מ מלבד הצער מגיע חמשים משא"כ כאן פריך שפיר יאמרו נ' פי' יאמרו חכמים דכוונת הכ' כך והאיך יאמרו זה

וכ' רש"י הלכך וכו' כוונתו דלכאורה דלמא להדיוטות נתנה תורה קצבה זו ובהדיוטות מיהת א"צ לשלם עוד בשת ואמנם דלמא אפכא לבת מלכים נתנה תורה קצבה זו ולהודיוטות פחות הלכך ע"כ לבר מבשת

תוס' ד"ה יאמרו י''לד כיון דעיקר כוונתם דל' א' כדרכה לאו דווקא א"א כדרכה הו"ל למסיימי וכן בהאי פי' שהקדימו מאי בעי ונ' כוונת תוס' דלכאו' א"ל דה"פ יאמרו מי שבעל בעולה שלימה כלומר כדרכ' לא ישלם יותר ממי שבעל בעולה פגומה כלומר שלא כדרכה ודווקא נקט או כדרכה והוה מיושב ג"כ דנקט תחלה אי כדרכה אמנם כיון דלענין בושה קמיירי מאי נ"מ בבעילה כדרכה או הפי' כמ"ש תוס' וא"כ שפיר היקשה להם וניחא בזה ג"כ שהניחו דבור שני אח"ז. והנה מקו' זו דייק הרמב"ם דבשלא כדרכה אין כאן קנס וכד' רש"י בסנהדרין ע"ג וא"כ כולא קו' א"א כדרכה ובעל שלימה דעלמא קאמר. וע' בר"ן הירושל' גריס אמרה אי אפשי וב ובירושלמי הגי' אמרה אפשי וע' במ"פ שם ולד' הר"ן לא הבנתי א"כ מאי פטורי' דקאמר כיון דיכולה לחזור וצ"ע תוס' ד"ה דאי ומקידושין וכו' כוונתם דבלא טרחא אתא לה וע' בקידושין

ד"ה כמה אדם וברמב"ם פי' כפשוטו ונ' כוונתו דלענין פגם אגופא לחוד דיינינן ולא משגחי' בחשיבות דחשיבות כבר אסתלק בפרעון בשת וע': נ' דלהכי תנן יפה דבדבר הסכמה לא שייך שוה

מתני' כל מקום שיש מכר ע' רש"י כוונתו דהך סימנא לאו דווקא דא"כ קטנה יתומה דאינה בת מכר יהי' לה קנס אלא הכל בקטנה תליא. וזה כוונתי ג"כ לקמן ד"ה מ"ט דר"מ דקטנה אין לה קנס ר"ל ג"כ דידע הש"ס דהאי סימנא לאו דווקא דאל"כ לא משני מידי דיתומה קטנה אינה מהווה עצמה אע"כ כמ"ש: הבוגרת אין לה מכר ר"ל אעפ"י שאין לה מכר מ"מ אין לה קנס דל"ת כללא דווקא הוא

מתני' פתיתי בתו של פלוני משום דבמפתה דווקא אביה שקיל קנס ונ' דהיינו קו' הש"ס לתני אונס ולא לצטרך למתני באריכות בתו של פלוני וזה שרמז רש"י בגמ' מפ' וכו'

אמנם ד' הרמב"ם נ' דמשום צער פריך הש"ס דקתני אונס הוה מצי למכלל גם צער ומהכי דייק לי' בפ"ב מה' נערה דגם צער משלם עפ"י עצמו וע' בכ"מ שם ונ' דזה תליא בפלוגתת הרמב"ם עם תוס' דלתוס' גם מלתא אחריתא ו"לד לניזק ואין ליליף צער מני' ולרמב"ם היינו נזק וכמ"ש לעיל דלהכי אין שמי' כ"א כשפחה. ואמנם ה"ה בהלכו' חו"מ שם הק' אפכא על הרמב"ם דמ"ש נזק דלא משלם עפ"י עצמו וקש' ד' הרמב"ם דפגם וצער דאונס עיקר תשלומין לאביה חייב רחמנא ולאביה הו"ל מזיק ממון ובמזיק ממון אין חילוק כלל

ואמנם נ' דעיקר סברת הרמב"ם בנזק דאנן ספדי דלא כוון לא לחבלו ולא לצערו כ"א להכותו וא"כ מדינא הו"ל לאפטורי כדרך שרוצח בלא מתכוון פטור דמה לי קטלא כילו או פלגא אמנם התורה חייבתו מטעם קנס וא"כ מודה פטור משא"כ באונס ומפתה דנתכוון לפגמה הו"ל ממון גמור וכיון דא"א בלא צער גם לצער איכוון

תוס' ד"ה ולתני כוונתם דמודה פטור בכפל כ' והתם קנס גמור הוא שאין השכל מחייב לקנוס גנב טפי מגזלן משא"כ באונס דהדין נותן לקנסו דלמא כה"ג לא אמרי' מודה פטור

ד"ה ר"ש יש להביא ראיה דאדהתם קאי דאל"כ מנ"ל לאביי דאפי' אם לאבי' ניחא דאין ב"ד מזדקקין אלא ש"מ אדהתם קאי ואף דתובע האב מ"מ פוטר ר"ש ש"מ כדאביי

רש"י ד"ה ניחא לה כהשתכר אף דלאביה במפתה מצי מיירי שבגרה אי מת אביה קודם שעמדה בדין נ' דבת גרים שכ' תוס' דווקא נקטו שגם האם גיורת דאל"כ גם משפחת האם מעכב. ונ' דד' הפוסקים דלא שבקי' לכנוס בא"ע קע"ז דמ' להו דע"כ ל"פ רבנן אדר"ש במקום הפסד ממונא אבל הכא דליכא הפסד ממונא ל"פ ומידו

ס"פ אלו נערות ואינו משלם כפל וד' וה' נרא' דס"ד כפל היינו דמחזיר לו הקרן משא"כ בד' וה' דאינו מחזיר לו הקרן ס"ד דהאי קנסא דינא הוא דניחא לאדם בקב שלו מד' של חבירו קמ"ל

דעדן לא איעד תורא ק' כיון דסתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי אמאי יהא צריך לייעד וכן ק"ק דל' סתם מ' דאפי' מיעוט לא והאיך יפלגו במציאו' כי האי ולזה נ' דהאי סתם ל"ד ופליגי מ"ס דרוב שוורי' נוגחים ומיעוט המצוי שאינם נוגחי' ואידך סבר אפכא והנה מ"ד ממונא ס"ל דאין הולכין הולכין בממון אחר הרוב וטעמא מאי דאמרי' סמוך מיעוטא לחזקה ואמנ'