ליקוטי חבר בן חיים י נד

וכמ"ש הרז"ה דמצי מיירי אחר העמדה בדין. ולולי ד' התוס' הייתי אומר דהא דאין אדם מוריש קנס קודם העמדה בדין דיכול לומר הנקנס לאו בע"ד דידי את משא"כ באב דהתורה הקימה אותו לבע"ד ל"ש זה

כ' עוד בתוס' דהכא בבושת ופגם מיירי ובד' מיושב קו' רש"א דלא קאמר הש"ס מה דפשיטא לי' לאביי פשיטא לי' לרבא דרבא בבושת ופגם ואביי בקנס גם בלי"ב י"ל דבבושת ופגם מיירי אלא דלא ס"ל ללי"ב חילק של תוס' וע'

ד"ה משמשת ד' ר"ת הי' דמשמשת היינו לאחר תשמיש מקנחת ואדרב' ליכא רבותא דלא מפקדא ואדידי' מ"ש מקטנה ואיילונית. וע"ז תי' בתוס' על ב' הפני': ד"ה נישואין כוונתם דהתם הוה נגד החזקה והכא עם חזקתה

ולסיים במילי דאגדתא אמרתי על הא דאמרי' נערה המאורסה אבי' ובעלה מפירין נדרי' אז"ל במס' מו"ק בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא וק' הא קרא כ' אורך ימים וגו' ונ' בנפ' ג"כ מה דאפלגו רז"ל במסכת' שבת אי מזל מחכים ומעשיר או אין מזל לישראל דאלו ואלו ד' אלקים חיים והענין דוודאי יש כח לזכות התורה לשדד המזל שיגזר על הטפה אם טפש אם חכם אם עשיר אם עני אם גבור אם חלש אמנם ידוע כל מה שהוא נגד טבעו של אדם לא יכול האדם לסובלו בנקל ובקל יוכל להזיק לו ע"כ על הרוב יעצר הש"ית השפעתו מצדיקים למען לא יבואו לידי נסיון והיינו באמת אין מזל לישראל אמנם בכ"ז לפי המזל ישפיע הש"י להאדם חכמה ועושר וכמ"ש והיינו דאמרי' דבמזל תליא מלתא ויש ג"כ אשר הצדיקי' בעצמם יבקשו עצירת השפע מהם למען יזונו בני דורם בזכותם כמ' רבז"ל על רחב"ד וחנינא בני די לו וכ' ההפלא' דע"י שהוא מוציאו די לו אין הקב"ה זן העול' כ"א בזכותו והנה ידוע ד' רז"ל על התורה מורשה אל תקרי מורשא כ"א מאורשה והנה התורה נדרה לעוסקי' אורך ימים ועושר וכבוד וכיוצא אך הש"ית שהוא אבי' וכן הת"ח עצמם שהם בעלה מפירין נדרי' וכמו שאמרנו ועד"ז אמר דהע"ה כי גם בעו"הז אשרי האיש אשר בתורת ה' חפצו והיינו אם הוא מצ"ע שתול על פלגי מים כי אז פריו יתן בעתו וגו' ואמר שלם רב כלומר רב שלימות לאוהבי תורתיך אמנם אימתי כשאין למו מצ"ע מכשול וחסרון ז"ש ג"כ שהע"ה אורך ימים וגו' עץ חיים וגו' ואמנם ותומכיה מי שמצד מזלו תומך התורה בשפע זו היא מאושר ואמר כי זולת זה לא תשפיע בכל עתות ובכל הזמנים אבל דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' מגיעים אל השלימות ואמר כי בי ירבו ימיך הקצובים לך ויוסיפו לך שנות חיים

ד"ה האונס נותן מיד לאבי' אעפ"י שכונסה והמפתה לכשיוצא וכו' כוונת רש"י דלכאור' אמאי לא קאמר הש"ס דאכתובה קאי תנא דבאונס אינו ניתן כ"א עתה ובמפתה לאחר מכאן אלא א"כ יק' אתנא דמתני' אמאי לא תנא עוד א"ב דבאונס חייב ליתן עכ"פ ובמפתה דווקא כשלא יכנוס אלא ש"מ דבאמת לכשיוצא דקתני היינו לכשלא יכנוס

תוס' ד"ה א"ה מפותה ע' רש"א קש' לי א"כ בקיצור הו"ל לתוס' למפרך מאי א"ל א''וו הא ל''ק להו לתוס' דהמק' ניחא להק' אמתני' מאברייתא ופי' ד' תוס' כפשיטא דארישא הו"ל למפרך ואי משום קו' רש"א תוס' אזלו בשטת הרשב"א לעיל דגם ע"ע עיקר קו' הש"ס הי' מכח סיפא וגם עכשיו הו"ל להש"ס להק' רק ארישא ומכח סיפא ולא למשבק סוגי' דידי'

מת יצא כסף קנסה אצטריך עפ"י מ"ש תוס' דבאלמנ' טעמא אחרינא

תוס' ד"ה טעמא מאי ומיהו תימא ונ' דהענין למ"ד כתובה דאורייתא ילפי' לה מכסף ישקול כמהר הבתולות וא"כ חזי' דתורה אמרה דכסף זה היינו מהר הבתולות וא"כ מדאוריי' וודאי יצא כסף קנסה בכתיב' ומדרבנן הוא דנחלקו. וטעמא דרבנן דעכ"פ לא הויא קלה בעיניו להוציאה

והמ"ל פ"ב מנערה תמה על הרמב"ם למה פסק דבמפתה נותן לה כתובת בתולה כשיוציא ונ"ל סברת הרמב"ם דא"כ כל מפתה יקחנה ולמחר יגרשנ' ולא יהי' לה כ"א כתובה מנה כ"ה שקל א"וו דהנך נ' שקלים הם פקדון עד שיגרשנה

איתא לעשה ע' רש"י דלא כמסכ' והראשונים ולדברי' ל"ק מכיבוד

איזהו בשת ע' רש"י וכן כוונת רש"י דבבושת נכבד יש ריעותא שיאמרו כי הוא כדאי לאותה בושה ומעלה כי בושה מכובד כבוד הוא ובזולל אפכא הוה כי בושתו מועטת ומרובה ואמנם בבינוני הוה רק לריעות' שאין אדם מתכבד בבושתו ומ"מ לא הוה כזולל שמבייש לכל אדם וע"ז כ' הר"ן דהכא בבעולה וודאי בחשיבות תליא דבעילת זולל מבוזה יותר ובעילת נכבד אינה כ"כ וע' בזה

גמ' מאימא וכו' נ' הא דלא מק' הש"ס כן מיד לעיל דא"ל ה"פ דמתני' החמשים של מפתה הם בעד בשת ופגם וקנס ובאונס צריך מלבד זה לשלם הצער