ליקוטי חבר בן חיים י נג

הבא על בתו וכו' י"לד מ"ט דתנא דידן דבכרת לית לי' קלב"מ ובחייבי מיתות אפי' בלא התראה ואפי' בשוגג אי' לי' קלב"מ ונראה דהנה באותן חייבי כריתות שלא נמסרו לב"ד טעם התורה בזה כדי שבנקל יוכל החוטא לשוב וא"כ אף אנן כייפי' לי' שיתחיל לשוב והיינו שישלם לאשר אשם לו משא"כ באותן מיתות שנמסרו לב"ד דמסרן הש"י לב"ד שלא יהא נקל לו לשוב אף אנן לא כייפי' לתשובה ואמנם הוא מעצמו אם בא לשוב וודאי חייב לצאת י"ש ולשלם כמ"ש תוס' לעיל ד"ה לא משום דלא מיחייב

תוס' ד"ה וחדא במיתה ומלקות נראה עיקר כוונתם אהכהו כדי רשעתו ובדברי' מובנים יותר ד' רבנן דמנ"ל דקרא איירי כלל דממון ולמימר דלוקה ואינו משלם דלמא רק במיתה ומלקות דא"כ מאי והכהו כדי רשעתו הרי אינו לוקה כלל א"וו אמשלם ואינו לוקה קאי

מניין שאם נתערפה וכו' י"לד מנא תיתי דאם נמצא ההורג אחר שנתערפה העגלה לא יהא נהרג דאטו מי עדיפא עריפת העגלה מאשם תלוי דמ"מ אם נודע אליו חטאתו אח"כ מביא חטאת ונ' דבשלמא התם האשם תולה עליו מן היסורין עד שיבא חטאת משא"כ הכא כיון שהרוצח בר מיתה הוא למה זה יביאו העגלה לתלות עליו א"וו שנתכפר עלי' במקצת וע"ז קאמר קרא דלא היא כ"א שהארץ צריכה כפרה דהיינו במיתת הרוצח ועד שיביאו כפרתן יתלה העגלה עלי' וע'

ד"ה ואח"כ נמצא י"לד הא עכ"פ אצטריך למן הצוואר ואתה תבער ונ' דלכאורה מגופא דקרא יש לדרוש אם נמצא וכו' ומהיקישא סייף וצוואר אלא דסייף לא ילפי' מסמיכות לחוד אי לאו דקרא הוה מופנה משא"כ אי ידעי' סייף צוואר לחוד שפיר ילפי' אע"ג דקרא לאו מופנה. ד"ה הוקשו קאי אדלעיל

ק' לרשבא כוונתם דלרש"י א"ש בין חמורות משום חובל דאבי' וגונב נפש בין קלות משום רוצח משא"כ לתוס' דגם רוצח אינו בכלל קלות שפיר ק'

תוס' ד"ה ה"מ לא הביאו ראי' מהא דאינו גולה דרך עליי' דלמא משום דלא מתכפר לי' בגלות כמו שונא שאינו גולה

רש"י ד"ה ולא יהי' אסון כוונת רש"י שלא הק' לעיל היינו דבלא סוגיין י"ל מלתא דאתיא בהקישא טרח וכ' לה קרא אא"כ גם רבא לא מק' מידי והיינו דבסוגיין דווקא לרש"י

תוס' ד"ה הא נמי יהא ק' לי' לתוס' ארש"י דלרש"י ההיא הו"ל למימר ועוד דלא מסתבר למימר דמה"ט יהא מקרי תחת עין כ"א תחת נפש מקרי וע'

ד"ה אמר ר"א כוונתם בתי' דאי הוה אמר הש"ס מנ"ל וודאי הוה ק' אמנם הש"ס לא בעי אלא למדרש קרא יתירא וע'

ד"ה סד"א ולרמב' פ"א מנערה צ"ל תי' בתרא משום דפסק כת"ק דרחב"ע הביא רק ולא יהי' אסון

נע''ה שנתארסה ע' רש"י ולרבה דס"ל בקנס ל"א קלב"מ לר"ע צ"ל דאי הוה נקט ארוסה הו"א דבסברא דרבה פליג ר"י ור"ע להכי נתגרשה

מבעי' לי' לכדתניא ע' רש"א נ' ליישב דוודאי לתנא דברייתא דמפיק לי' אורשה ממשמעות' לגמרי אצטריך שפיר ק"ל דאי לאו ק"ו לא אמרי' כן משא"כ לתנא דמתני' דשפיר ממעט אבי' מלא אורסה אלא דהוה ק' לן מ"ש מבתולה נערה דממעטי' לגמרי ואהא תי' הש"ס דבשלמא בתולה ונערה דלא כ' כ"א לגופי' וודאי ממעטי' מני' כל מה דמצי למעוטי משא"כ לא אורסה דאצטריך עכ"פ לגזי"ש אלא דלא בעי' מופנה א"כ כל מה דדרשי' מני' סגי

תוס' ד"ה אימא בתולה לגזו"ש כוונתם דממ"נ אי ס"ל להש"ס דאי' לי' לר"ע הך גזי"ש בקבלה לא מק' מידי ואי לא ס"ל א"כ עדיפא מצי לאקשויי וע"ז תי' דס"ל גזי"ש ע"כ אי' לי' בקבלה אבל אי האי קרא או האי אינו מוכרח

מסתברא אשר לא אורסה וגו' נ' כוונת התרצן דקרא קמא מסתברא דלגופי' ובתרא לגזי"ש ואי הוה כ' נערה אשר לא אורסה ובתולה הוה מוקמי' בתולה לגזי"ש וע"ז תי' הש"ס דכלפי זה שוב ל' אשר לא אורסה דהיא מ' נתינת טעם מסתברא דלגופי' אתא

רש"י ד"ה לא אחא גזי"ש וחד מתרוויי' לאפנויי כוונתו דמאחר דילפי' גזי"ש לא אצטריך קרא לגופי' אלא בחד וע"ז ק' לי' לרש"י דמ"מ מקמא דדרשי' גזי"ש אכתי קרא לאו מופנה וע"ז תי' דלא בעי' מופנה. ועי' רש"א כוונתו דכיון דעכ"פ בעי שלומי או לה או לאבי' מאי אהני הא דאונס שותה בעציצו

ממאי ע' רש"י י"לד לכאורה ואלא כמאן כר"י ס"ל לר"א לר"י מה לי יתומה או לאו יתומה וצ"ל דלמא דלא כר"ע ולא כר"י ואמנם לולי ד' רש"י הייתי אומר דה"ק הש"ס ממאי דכר"ע דמתני' דלמא כר"ע דברייתא וביתומה דווקא קאמר דמפתה פטור ובחיי אביה לא דקנסה לאביה

תוס' ד"ה יש בגר וי"ל אלא דעדיפ' נ' דמשו"ה עדיפא דלר"ש דס"ל בשעת מתן מעות בעי' נערה לק"מ