ליקוטי חבר בן חיים י נב

ר"מ והא רבנן ואף דהיינו פלוגתא אחריתא מ"מ כיון דאוקימנא הך דלעיל כר"מ ליתא ר"מ לטעמי' וק"ל

ע' בס' המאור וברמב"ן שהק' ע"ד הרז"ה קו' עצומה דאטו לר"י חזקת הגוף בהדי' ח"ת לא אלים ובמ"ל פי"א מאישות כ' יישוב אך אינו מספיק למעיין ולי נ' סברת הרז"ה דהא דר"י אית לי' חזקת הגוף היינו דומי דנקטי' דאין שור שחוט דאם אנו מטהרין גם להבא יהא טהור משא"כ באין לה בתולים דשור שחוט לפנינו לא חשיב כלל חזקת הגוף. וכיון דאין כאן חזקת הגוף גם הרמב"ן הרגיש דל"ק מח"מ לחוד עי' הרז"ה וכד' המ"ל

ובענין קו' ב' של הרמב"ן נרא' דהתק' לא הק' כ"א מדלא מצינו לר"ג כ"א בטוענת ותי' הש"ס כל היכא דיכולה לטעון ואם אינה טוענת ריעותא הוה משא"כ בדידן א"צ לטען כיון שאינה יכולה

והנה הרמב"ן מיאן במ"ש רש"י דר"ג דמשאירסתני וטעמו דבשלמא אי אמוכת עץ קאי א"כ שפיר אפי' בקידשה ובעל מיד א"ש כמ"ש הרמב"ן דבתו"ע אין כאן מקח טעות משא"כ אי במשארסתני א"כ בקידש ובעל מיד הוה מקח טעות ואמנם נ' דלדינא כתב כן הרמב"ן ואמנם אליבא דר"ש שפיר כ' רש"י וע' בתוס' והנה גם הרמב"ן הי' לו גי' תוס' דאל"כ לא צריך לומר אף ר"י ע'

שם מזנה אח"ל כתב רש"י אפי' לכהונה כלומר דאי להוציאה מבעלה לחוד קאמר רבא א"כ לא הוה מק' הש"ס מידי דמ"מ ממון אין מוציאין ג"כ כה"ג וע'

פרוצי' שכיחי ע' בר"ן שתמה מזה על הרמב"ם שכ' דעיקר טעמא משום דהוי' קדשה ונראה דד' הרמב"ם דאי לאו דשכיחי פריצי' לא הוי' בדבור בעלמ' קדשה לענין זה

ע"כ לא קאמר ר"י אלא שלא יהא וכו' י"לד למ''ש תוס' במתני' דטעמא דת"ק דחכמים השוו מדותי' וא"כ נימא ר"י לית ליה האי סברא ונרא' דמה"ט ע"כ אתי להך סברא דאם הכהן הוא המפתה ורוצה לנושאה ואנן לא שבקי' לי' ומחייבי' לי' והוא טוען ממ"נ מדאו' מותרת לו ומדרבנן הרי היא בעולה וע"כ אמרי' ליה חוטא נשכר, וע' לפני'

אבל קנס דאוריי' ע' רש"א מבואר מדברי' דהש"ס ס"ל דבאמת כל שבוי' משום דרוב נכרי' פרוצי' בעריות הוה ס' דאוריי' אלא דמוקמי' לה בחזקת הית' ודמי' לב' כתי עדים דמדרבנן עכ"פ אסירי משא"כ היכא דיש מול חזקתה חזקת ממון שוב לא מצי לאפוקי ממונא וא"כ מתיישבת קו' תוס' במתני' ג"כ לכאורה אמנם תינח לר' יושע דס"ל חזקת ממון אלים משא"כ לר"ג דבחזקת הגוף מוציאין ממון ליתא והש"ס ה"ק דלמא ר' דוסא כר"י ס"ל אמנם תוס' הוצרכו ליישב אפי' לר"ג דהל' כוותי' וממילא מיושב דהש"ס אצטריך למימר לר' יודא חוטא נשכר דה"ק אפילו אי ר"י כר' יושע ס"ל מדמאוריי' לית לה מ"מ יהיבנן לה שלא יהא חוטא נשכר

תוס' ד''ה משום דמעיד בה כוונת דברי' דלכאור' מאי מתמה הש"ס הרי תנן גם גבי עיגונא כה"ג דעד לא ישא וע"ז תי' דה"ק הש"ס כיון דהפודה מותר לנושאה בלי עדות כלל וא"כ א"צ עדות ולמה לא ישאנה העד כיון דלאו מידי עביד

תוס' ד"ה מ"מ ק' י"לד מאי אתי התוס' לאשמועי' הרי בהדי' קאמר הש"ס דלר"י מק' וע' לפנינו בס"ד ד"ה וסבר ר"י לכאורה הי' אפשר לומר דר"י לרבותא נקט שבוי' אף דבתרומה אינה אוכלת י"ל קנס אמנם לזה הקדימו בתוס' דכולא סוגי' לר"י דס"ל לר"י מותרת לאכול בתרומה

ומ"מ י"ל דהיינו רבותא דר"י אף דלא הוי' ברשות עצמה אעפ"כ י"ל קנס ומכ"ש גיורת ואל תתמה דגם לתי' התוס' צ"ל דהאי אעפ"י דקאמר ר"י אם ר"ל דהרי לדברי' בקטנה שבוי' ע"כ מודה ר"י לד' המק' אלא די"ל דשוב ל"ק כ"כ דניחא להמק' לאקשוי מבריי' בהדי' מלהק' במתני' מדיוקא

ד"ה ר"י אומר כוונת תוס' דה"ק ר"י כיון דמעת לעת ל"ד א"כ גם בגיורת שייך לגזור למפרע

ד"ה צריכות להמתין עיקר כוונת תוס' דאף דההיא תי' דראוה שנבעלה לא אתי כ"א לר"י ולרבה לא אצטריך מ"מ לדינא ע"כ אתי' להכא וע"ז הביאו ראי' מקו' דר"י אדר"י ורצו בתחלה לומר דלשמואל דיליף הבחנה מזרעך אחריך בפ' החולץ ל"ק אלא לרבא שם וע"ז כ' דלשמואל מק' שוב מצ"א

ומ"מ מ' להו קטנה שאינה ראוי' לילד לא מקרי ראוי' שנבעלה דוודאי לא נזדקיק לה וע' רש"א

ד"ה אי הכי י"ל דאי לאו דרב ששת הייתי אומר דאנוסי ומפותה דר' יוסי באנסוה ומפותה דקרא מיירי דהיינו בתולה ואין אשה מתעברת מביאה ראשונה ל"צ הבחנה משא"כ עכשיו דאפי' בראוה מיירי א"כ וודאי אנוסה ולא באנוסה דקרא מיירי וע'

ד"ה אשה מזנה כוונתם להשיג ע"ד רש"י ביבמות דאפי' שו"ע א''ש ונ' ד' רש"י דוודאי לא הק' הש"ס משפחה שהיתה מיוחדת לעבד דכאשה בעלמא דמיא כ"א משפחה מזנה והאי שוב בכ"ג מתהפכת: