ליקוטי חבר בן חיים י נא

תוס' ד"ה אסון ע' רש"א שהק' מרשבא לעיל וכ' ויש ליישב נראה כוונתו דהכא לא קאמרי תוס' כ"א דרישא בלא התרו ג"כ ומ"מ בהתרו ג"כ מיירי משא"כ לרשב"א אמרי' דבהתרו ג"כ מיירי רישא דקרא וזה וודאי א"ש דלא נימא דרישא דווקא בלא התרה וסיפ' דווקא בהתרה. ומ"מ ללי"ב דאותיב ר"י לר"ל מאי לאו דין אסין כוונתו דרישא דומיא דסיפא

תוס' ד"ה הממאנת וק' ע' רש"א ק' מתורצת במ"ש הרמב"ן דלגופא לא אצטריך כ"א לדיוקא או לדיוקה דקטנה י"ל קנס או לדיוקא דממאנת עד שירבה השחור וא"כ אס"ד דלדיוקא ג"כ לא אתי למאי הל' תניא תו

ד"ה ואין לה פתוי נ' קו' רק לשטת ר"י דלרש"י לכאור' הא דמפתה מחלה היינו אם רוצה לנשאה דווקא והיא אינה רוצה אמנם אם היא רוצה להנשא לו והוא אינו רוצה לנשאה למה נימא דמחלה ושפיר אצטריך לאשמועי' דאין לה פתוי אמנם לד' התוס' דמיירי שממאנת בו א"כ שפיר מחלה וע'

אלא שניות אמאי אין לה קנס נ' דאפתוי ל"ק להש"ס דאיכ' למימר דקנסוה כי היכי דקנסוה בכתובה ביבמות פ' יש מותרות משום דמרגילתו משא"כ באונס ל"ש זה

וע' במ"ל פ"א מנערה שכתב דד' הכ"מ לאו ממהר"י קארו יצאו בהך דשניות וראי' לדברי' שבב"י לא זכר מזה וע"ש

עד שירבה השחור לפי' ראשון בתוס' ר"ל יגדל השחור קרי להו שחור משום דראשון משחיר

תוס' ד"ה ואם איתא נ' דאדרב' לא רצה הש"ס לומר דר' יאשי' הוא דלא נידוק דר' יאשי' סבר כר"י דממאנת אמנם אר"ת ור"י שפיר רצה הש"ס להוכיח אי לא משכחנא דפליגי וודאי אודוי מודו חד לחברי' ודוק

ד"ה ולתני נ' כוונתם מדכ' דאי הוה תני כלומר דלכאו' קו' הש"ס דלתני תנא קטנה ולא נצטרך למתני איילוני' דבשלמא השתא דקתני ממאנת אצטריך למתני איילוני' לגלויי רישא דממאנת היינו קטנה משא"כ אי הוה תני קטנה וע"ז כ' דמ"מ אצטריך איילוני' וא"כ קו' הש"ס לא הוה כ"א דקדוק בעלמ' וכיון שכן הק' דנימא מלתא אגב אורחא קמ"ל משא"כ אי הוה ק' כדס"ד מעיקרא לא הוה מק' התוס' כדין

והנה מאחר שכלל בידינו כל ק' הש"ס י"ל תי' נראה לתרץ בזה דהנה י"לד מאי טעמא ס"ל לר"מ דנערה דוקא דהנה תוס' הק' ר"פ לדידן דאפי' חייבי כריתות י"ל קנס לאיזו ענין כ' תו רחמנא ולו תהא וגו ותי' ע"ש וס"ל לרפרם דתקו' זו נ"ל לר"מ דצער' דווקא דבעי' אשה בת הוי' מדאורייתא שיכולה להתקדש כיון דקטנה אינה בת הוי' א"ל קנס אמנם בי"ל אב היינו יכולין לומר דזה מקרי בת הוי' דאבי' יכול לקבל קידושין אך כיון דביתומה ל"ש זה דהרי גם אם קבלו אמה ואחי' יכולה למאן א"כ גם י"ל אב לא מקרי בת הוי' והיינו דקרי תנא לקטנה אליבא דר"מ ממאנת לומר דממאנת דייק ר"מ דקטנה א"ל קנס והש"ס לא ניחא לי' בזה משום דמ' לי' תי' תוס' ליסוד ועיקר

ובענין ד' הרמב"ם באיילוני' ע' בכ"מ בשם מהריק ותי' וודאי מחודד אמנם עדן עיקר חסר מן הספר דכ' כי האי הו"ל להש"ס לפרושי וגלל כן נ' ע"ד פלפול דהנה אמרה תורה בקנס כמוהר הבתולות ומאן דאי' לי' כתובה דאוריי' אתי' קרא לכתובה דאורייתא ומאן דלית לי' כתובה דאוריי' כ' הרמב"ן דה"ק קרא כיון דאורחא הוא שנותנין מהר לבתולות והוא הפסיד' לפיכך ישלם לה אמנם למאי הל' כ' רחמנא א"וו דלהכי כ' דדווקא בתולה שנותני' לה מהר לאפוקי בתולה שאין דרך לתת לה מהר וכיון דאין אשה אלא לבנים א"כ איילונית אין מן הדרך לתת לה מהר וגם קנס אין לה אך כ"ז להל' כמ"ש הרמב"ם דכתובה דרבנן אמנם סוגיין קאי למאן דאית לי' כתובה דאוריית' וא"כ גם איילוני' הרי יש לה כתובה בהכיר בה וא"כ תליא בקטנה דווקא

תוס' ד"ה החרשת דלגבי דידה מהני חזקת הגוף וצרי' להוסיף דלר"א באמת דווק' קתני המוציא מחבירו כל שהיא מוציא והנה בסברא זו מיושב ג"כ הרי רובא עדיף מחזקה ולמה ברובא אין מוציאין ממון ובחזקה מוציאין ואמנם השתא ניחא דהתם ל"ש רוב דידי' כמו בחזקה דהכא ומאן דפליג ארב אשי באמת ס"ל הולכין בממון אחר הרוב ושמואל דס"ל בעלמא אין הולכין היינו לרמי בר יחזקאל במומין ע"ש אמנם עדיין דבריו צריכין הסבר דמ"ש כיון דמוציאין ממון בחזקה מ"ש לדידה מ"ש לאחרינא ונר' דההסבר עד"ז דהנה קיי"ל א"י אם נתחייבתי לך פטור אם פרעתיך חייב ומעתה הנה הבעל טוען א"י אם נתחייבתי אמנם אנן אמרי' דההתחייבו' וודאי והשתא רוצה לפטור עצמו אמנם כ"ז לגבי דידה דהיינו אם נכנסה לרשותו ושקלה כתובה דלדידה נתחייב משא"כ לדידי' דהיינו לאב הרי לא נתחייב מעולם דלאו אדעתה שלא לכונסה נתחייב לה כתובה א"כ בחזקה לחוד לא מצי למיפק מני' ודוק

באו"ד הא כר"מ עי' רש"א ופי' דחוק ולדעתי כוונת תוס' דאכתי דקארי לי' מאי דקארי לי' הא