ליקוטי חבר בן חיים י נ

שם מיהו הא ל"ק להו ע' רש"א ולי נרא' לפ' כוונתם דע"כ כיון דהעדי' מצי לחייב לא' יד עין ושן ורגל אין זה כ"א חובל ואהא תי' דמ"מ רצה הכ' למכתב בגופו של חובל בהדיא וע' בזה

בטלת ערות אחותך י"לד אטו לא ידע ר"י דקרא מצי מיירי ביתומה מפותה ולזה נ' דר"י ה"ק מכדי האי קרא בכל שאר עריות כ' והשאר עכ"פ מיענשי דבמיתה וודאי לא אמרי' משלם ואינו מת וא"כ מיירי בכ"ג בין במפותה בין באונס בין במפותה וכיוצא וא"כ ה"ה באחותך מסתברא דבכ"ג מיירי ועד"ז גם קו' תוס' מתורצת

תוס' ד"ה לאו משום דלא מיחייב פי' לדברי' כיון דקנסו לא מיחייב אלא בב"ד וכיון דב"ד לא מצי לחייבי' א"כ גם התורה לא חייבתו וע"ז מסקי דה"ט דבאמת חייב בתשלומין אלא שיש בכלל ר' ק' דהיינו נפשו שנתחייב בה מכיון דכאן ליתא א"כ חייב תו בתשלומין ואמנם בשוגג מ"מ פטור מתשלומין דגם השוגג חייב בנפשו אלא דכפרה מהני לי' וגם זה שוב בכלל

ד"ה המבשל בשבת הנה עיקר קושי' ר"מ היינו ר"י ואמנם אי לר"מ אחרים יאכלו אפי' במזיד בו ביום לק"מ ולזה הקדימו זאת מדלא קאמר בחולין ל"ש לו ול"ש לאחרים ואמנם גם זה יש לדחות לד' רש"י דס"ל דגם יו"הכ פעמים דשרי לאחרים כגון חולה וכיוצא וע'. וממילא גם שוגג דר"י א"ש

בענין פלוגתת ר"א ורבינא נ' דפליגו אי דאורייתא קאמר ר"י הסנדלר ובדאוריי' הלך אחר המחתי' א"כ הל' כר"י הסנדלר ואי דרבנן א"כ הל' כר"מ וכיון דקיי"ל ר"א ורבינא הל' כד' המיקל א"כ שפיר דלא קיי"ל כר"י הסנדלר וע' ברמב"ן

תוס' ד"ה מ"ט דרבנן דפטרי הנה לעיל ל"ק להו דניחא להש"ס לשנויי הא מני ר"ש לא לעשות פלוגתא חדשה משא"כ עכשיו דדחיק הש"ס לשנויי: ובענין תי' ביאר הרמב"ן דא"כ למה נקט כלל שבת לינקט בהדי' שלית

ד"ה א"ק לכם ד' צ"ע דלכם ע"כ אצטריך דאל"כ הוה ילפי' מכל שתעבתי אפי' איסור הנאה כרב אשי בחולין ובחולין באמת לא הקשו רק קדש ל"ל ונ' דהנה רב אשי דיליף אי' הנאה ג"כ בשט' ר"מ אמרה כמבוא' שם בחולין בתוס' ולר"י דאמר דברים ככתבן לא ידעי' טפי מאי' אכילה והנה בחולין הקשו א"נ ר"י הסנדלר כר"מ ס"ל קדש עכ"פ ל"ל משא"כ בסוגיין ובב"ק דמסקי' ר"י הסנדלר פליג אר"מ ק' להו אפי' אלכם כ"כ

תוס' ד"ה ור"מ וכו' י"ל כוונתם דהאי כדי רשעתו בעידי זוממי' כ' וכיון דעדים זוממי' ממוש"ר ילפי' א"כ תו ע"כ כדי רשעתו למיתה ומלקות אתי

ובענין קו' רש"א התי' פשוט דאי לאו מו"שר הוה ילפי' מכדי רשעתו דגם בקנס לוקה ואינו משלם

רש"י וס"ל כר"מ והתוס' כ' דאליבא דר"מ קאמר ונ' דרש"י ק' לי' קו' תוס' לקמן לר"מ מאי קמ"ל א"וו דקמ"ל דס"ל כר"מ וכ"ת נימא הל' כר"מ אכתי מחתחת לא ידעי' ומדאצטריך לפרושי מחתחת גם משבת אזיל ופי' בהדי'

שם דס"ל כר"נ א"נ בכפות מדרתבן מפר' שהיתה לו שאילה וטבחה וטיבחה וגניבה באי' כאחד ורש"י מיאן בזה דא"כ הו"ל לרבה למימר גנב גדי חייב הי' לו גדי שאול פטור ואמנם גם בכפות לא ניחא ליה לרש"י דהו"ל לרבה לחלק בכפות ובשבת עצמו ואמנם גם על הא דס"ל לרבה כר"נ לא ניחא לי' דא"כ הו"ל להש"ס למעבד צריכותא דאי לאו דאשמועי' שבת הו"א בשבת חייב באמרי' חי נושא את עצמו

תוס' ד"ה אבל שבת ע' ברא"ה שדחה תי' התוס' ותי' הראה לשטת רש"י א"א ליישבו דלא מיירי בטביחה וגניבה כלל וא"כ אגניבה כבר נפטר והוכרח רש"י לפ' פירוש' ואמנ' ד' רש"י נ' דלכאורה מצינו בעדים זוממי' דשני' משלמי' ב' ושני' ג' ואמנ' עכ"פ נשתלם ד' וה' ולא ג' וד' ואכן י"ל דהכא במה שנתחייב בנפשי הו"ל כאלו שילם המגיע עליו וא"כ שפיר ישלם השאר קמ"ל רבה דלא היא כ"א דכה"ג מקרי פטור וא"כ ג' וד' לא אמרה תורה

ד"ה ארישא לא הנה נפ"מ בין רש"י לתוס' דלרש"י עיקר החילק בין מיתה לטבחוה דטבחוה הו"ל למידק ולענין קו' הרא"ה דאפי' בלא הניח נכסי' נמי הו"ל למידק י"ל דלא עלה ע"ד כיון שאין לו נכסים שישאלוהו פרה וכיוצא ואמנם לד' התוס' הכל תלוי אי גלה להם אבי' פטורי' ואי לא גלה להם א"כ פשע וחל החיוב במותו מיד עם מיתתו כא' וא"כ אפי' במתה חייבי' כיון שהניח להם נכסי' וזה כוונת הרמב"ם שלא חולק היכא דחשבו שהיא של אביהם בין טבחו למתה ושפיר פסק כלי"ב ופסק כר"ה ואין מקים לקי' ה"ה וא"צ לד' הכ"מ והש"ך שמ"א והלח"מ פ"א משאלה ופקדון ועי' בזה. וכ"ת אמאי נקט רבא טבחו משום רישא דמשלם דמי בשר בזול וע': כ' רש"י כיון דלא אתרו בי' לקמן מפ' כוונתו דלאו דהוה סברה חיצונה כ"א מקרא ילפי':