ליקוטי חבר בן חיים י מט

לאוין ומ"מ צ"ע. ואפשר לומר בבא עלי' עכו"ם וכמ"ד דבגוי אין כאן לא תתחתן והוה חלל ועדן צ"ע

ולאפוקי מדר' נחוניא נ' דל' ולאפוקי ק' לי' לרש"י ולהכי. לא פי' כתוס' דלתוס' הי"ל למימר לאפוקי משא"כ לרש"י קאי אדלעיל כלומר ולאפוקי גם מתנא זה וכ"ת הרי גם לעיל קאמר ולאפוקי התם קאי אחכמי' דהרי מתני' אוקימנא כר"מ דווקא

ציני' ופחי' ע' רש"י שכ' בפשיעותא בא ליישב קו' תוס' מוהסיר ואמנם תוס' דחי דברי' מאל יעמוד אדם וכו': ד"ה דלא מצי לאהדורי כ"א ע"י הדחק זה נהנה וזה לא חסר כוונתם ול"ל קלב"מ

וע' מ"ל בה' תרומות שהניח ד' הרמב' בצ"ע שפ' דאין לוקה ומשלם הלכך זר שאכל תרומה במזיד פטור ולא הביא ד' הש"ס דדווקא בחדא מתלתא ונ' דס"ל להרמב' דהש"ס מיירי לרנב"ה ומשום חיוב מיתה דהיא אפי' בלא התראה וא"כ לא מתחיל החיוב עד דבלע משא"כ היכי דלקי וע"כ אתרי בי' וא"כ חל החיוב משעת התראה ומדאגבהה למיכל אתרו בי' ותרוויי' בהדדי אתי וא"צ לתי' הש"ס ועד"ז יש ליישב קו' תוס' מ"ט לא מק' הש"ס אמתני' דפסחי' דהאוכל תרומת חמץ במזיד פטור דהתם א"ל משום דאתרי בי' מתרומה מיירי ומטעם אינו לוקה ומשלם

דאי בעי גחין ע' רש"י בא ליישב למה לא קאמר הש"ס אכיל בלא הגבהה א"וו דאין חילוק אם הוא למעלה מג' בין הגבהה בפה להגבהה ביד א"וו משום דלמטה מג' מיירי והתוס' הבינו ג"כ דיש לחלק בין יד לפה ולהכי לא הקשו ד' רש"י אהדדי וזה כוונת רש"א אמנם מקלתה שפיר ק' להו

כ' ה"ה דהרמב' פסק כלי"ב דבאהדורי תלי' מלתא וטעמא נ' משום דס"ל דללי"ק ר"י פליג אר' אבין וללי"ב לא פליג ועוד דללי"ק היינו דנקט זורק חץ דווקא ותלמיד א' השיב משום דללי"ב א"צ לשנויי דחיקא: תוס' ד"ה אבל לכתף אפשר דכה"ג שוב הוה אמרי' מגרר איצטריכא לי'

ד"ה מהלך כעומד כוונתם דלהירושלמי היינו דאיכא בין בן עזאי מעביר ד"א בלא קופץ אבל למ"ש תוס' מאי איכא וע"ז כ' דבן עזאי קאמר למלתי' במק"א וכמו שכ'

תוס' ד"ה מגרר ויוצא ע' רש"א נ' כוונת התוס' דאי כהדדי נינהו שוב י"ל דתנא מגרר ניחא לי' טפי וע' בסמ"ע סי' שנ"א בפי' ד' הטור ודבריו לענ"ד תמוהים חדא שלא זכר כי וק' על הטור קושי' תוס' מאסקופה ועוד שכ' דרחוק מן המפתן הו"ל חיובא דשבת קודם הא כ"כ דלא הוה הנחה אין כאן חיובא דשבת ולזה נ' דהטו' כוון לד' ר' אלי' בתו"י דבאסקופ' הו"ל אוויר כרמלית וע"ז כ' דאם הוא מגרר סמוך לאסקופה בעי' למטה מג' טפחים ואמנם רחוק מן האסקופה באמת לא בעי'

והנה הרמב"ם אף דלא פסק כר"א בצדי ר"הר לא הביא תי' דר"א ונ' טעמו דפסק כרבינא לקולא כדקיי"ל בכל התורה כולא בדר"א ורבינא הלכה כד' המיקל וד' הטור דלא קיי"ל כרבינא דלדידן אין משיכ' בר"הר וד' הרמבם כהריצב"א דלענין גניבה דווקא קאמר רבינא לא זולת ונמצא דהרמב"ם והטור בהני ב' תי' התוס' קמפלגי

רש"י ד"ה אלו הן הלוקין אם התרו כוונתו דד' המק' דמתני' מיירי אפי' בהתרו ובהכי מתיישב קו' תוס' דארישא לא הק' דמיירי מסתמא ממזרת דומיא דכותית או נתינה דחד מיניי' ע"כ אין בו מלקות וא"כ אין בו מלקות וא"כ גם ממזרת מיירי בלא התרו משא"כ בסיפא דוודאי מיירי סתמא

רש"י דילפי' מכדי רשעתו כוונתו דהא וודאי ידעי' דמלקות ותשלומין תרוויי' לא עבדי' אלא דעולא ור"י פליגי הי מיניי' עבדי'

אלמא קסבר עולא ע' רש"י כוונתו דלא דייקי' מהא דעולא מוקי מתני' בנערה דלמא ס"ל לעולא מתני' בלא התרו וחייבי מלקות שוגגין פטורין מן התשלומין אא"כ למה לי' למימר כאן בבוגרת

אלימא קסבר ר"י ע' תו"י וא"ל דר"י ועולא פליגי אי ממון לקולא ואתגורי אתגור בתמי' א"וו לוקה ואינו משלם ופלוגתיי אי בזיון חמור או נזק חמור לאדם וכיון דאיכא סברא לכאן ולכאן שפיר אמרינן אדעולא מנ"ל ואדר"י מנ"ל

ד"ה שלא השם בתו"י בסו"הד כוונתם דא"ל דטעמא דרבנן דאלא תענה אין מלקות משום דהוה לאו שאב"מ לא היא דכבר תי' הש"ס במכות זה כמ"ש תוס'

הכאה שאין בה שוה פרוטה א"ל דהא גופא קמ"ל דל"ד לגזילה וגניבה דבעי' שוה פרוטה דווקא דמהי"ת נימא כן אטו לאו בחבלה כ' ולא יוסיף להכותו כ' וסתם הכאה אין בה שו"פ

ד"ה מכדי ועוד פי' לדברי' אי בעי' ייתורא הא התם ל"ל ייתורא וכ"ת עכ"פ התם מגופא דקרא ידעי' דמי נזק לא היא דלמא התם בלא אתרו בי'. וע' רש"א ודבור שני דבור אחר הוא דשם באו לתרץ קו' שניי'