ליקוטי חבר בן חיים י מח

לא מהימן ע"ש ובמ"כ כוונת ה"ה דלא בעי' גדול עמו אבל תרי וודאי בעי' ושפיר קרי להו תנא עדי' וע'

רש"י ד"ה כיון דרוב וכו' ע' בדברי' והר"ן דחה דהרי אין הולכין בממון אחר הרוב אמנם די רש"י נ' דהא דבאמת אין הולכין בממון אחר הרוב הוא רק משום זילותא דבי"ד שלא ירוני אחרי' ויאמרו האי גברא ממיעוטא הוא ומיושב עד"ז קו' תוס' מ"ט בנפשות הולכין אחר הרוב ולא בממון ואמנם כ"ז היכא דליכא עדי' לסייעי לרוב משא"כ כאן דאיכא עדי' ליכא זילותא דב"ד כלל וע' ברש"י היטב

והק' הל"מ פי"ד מעדות אהרתב' שכ' עוד טעם משום דכתובה דרבנן דאדרבא מה"ט מגרע גרע ונ' ד' הרמב' דאי כתיבת בתולה דאוריי' וכתיבת אלמנה דרבנן וכיון שהיא תובעת כתובה דאוריי' והוא מודה בכתובה דרבנן הוה ככופר הכל ומדינא פטור ובעי' עדות גמורה משא"כ אי תרוויי' דרבנן רק היא תובעת וכ' ואיהו מודה ק' הו"ל מודה במקצת ובעדות כ"ד מחייבי' לי' למפרע

הק' רש"א למה העמידו תוס' ד"ה והכי עבד קו' אסוגי' דיבמות ע"ש ולי נ' דלפום פשטא איכא למימר דמה לי האי טעמא או האי משא"כ ביבמות באשת כהן דאין חולקי' לה בלא בעלה ע"כ נחתי' להאי טעמא שמא תתגרש ולמה לא נימא גם גבי עבד האי טעמא. ואידך קו' מ"ט דמ"ד חולקי' באמת קאי אסוגי' דהכא ג"כ. בתרומה דרבנן ע' רש"י כוונתו לד' התוס' דע"כ לענין נאמנות ולא לענין עדות מיירי

מנפח בית הפרס ע' רש"י מבואר מדברי' דלא כד' התוס' כ"א דגם לכתחלה סמכי' אנפוח

השתא בהמתן וכו' ביבמות כ' תוס' דל"ג לי' וד' התוס' בשמעתין דגור' אכילה כאכיל' ומ"מ צ"ע

משפחה זו ע' בר"ן שכ' ע"ד הרמב' כי דבריו סתומין ר"ל שכ' דבתרומה דרבנן נאמן בין להחזיקו בין לדחותו דלדחותו בדאוריי' לכאור' טפי מהימן אמנם ד' הרמב' נ' דלטעמא אזיל שכ' בה' אי"ב דלתרומה דרבנן בלית לי' חזקה גתורה בכ"ז מסלקי' לי' משא"כ בתרומה דאוריי' דאי' לי' חזקה גמורה וע' כזה

הדרן עלך פ' האשה שנתארמלה או נתגרשה בעזר צור אליו אקרא ולא אחשה, ונתחיל לגמור פ' אלו נערות בעזר צור יוצר המאורות

שיש להן קנס ע' רש"י כוונתו דל"ת קנסה לעצמה וכ"כ לקמן גבי מכר ע'

תוס' ד"ה נתינה הנה הא דפשיטא להו דלרש"י הטעם משום עבדות היינו דלא מצינו דדוד גזר עלי' כ"א עבדות וע"כ מה"ט אסירי ופסילי ממילא והן ד' תוס'

והנה לרש"י ל"ק להו מדקאמר ר' חלק מזבח מי יתיר דר"ל חלק גבוה כלומר האיסור מי יתיר. וע' רש"א

וע' בר"ן שהק' מפ' המדיר ולכאור' למאי דמסיק הר"ן דאיכא נתינה דרבנן הדרא קו' לדוכתא וצ"ל כיון דעכ"פ איכא נתינה דאוריי' ג"כ לא נחית בה התנא

ד"ה כותי' שיש להם היתר ע' רש"א והכוונה שלא רצה התנא להאריך ומה"ט דפי' רש"י לקמן אשת אחי' שגרשה דאי במת א"כ צ"ל די"ל בני' מאשה אחרת ושוב עיקר חסר ובפרט לרש"י ע"כ ליתא לתי' שני וכמו שנבאר

ואמנם עכשיו אחי' כפשוטו שחי עדן וא"כ ע"כ גרשה ומה"ט גם גבי אחי אבי' פי' כן רש"י

באו"ד דל"מ כ"א בחייבי לאוין וכ"ת הרי כותות דרבנן וצ"ל דה"ק תוס' בחייבי עשה אין כאן שום רבותא דאי חייבי לאוין י"ל קנס ה"ש חייבי עשה משא"כ בכותות אשמעי' שפיר דלא יהי' חוטא נשכר וא"כ לרש"י דנתינה דרבנן ליתא לתי' זה

באו"ד מ"ש תוס' לרב ג"כ ליכא רוב כוונתם דבאונס מסתמא אזל איהו לגבה

באו"ד דקתני סיפא כוונתם דאי רישא דווקא סיפא ל"ל דמרישא שמעי' אלא ש"מ דברישא תנא ושייר ואצטריך סיפא למימר דהני לא שייר

ד"ה אשת אחי' ע' רש"א בבא על בתו ובד' תו"י נדחו דברי' דבשלמא בגיורת וודאי מצי מיירי גם לר"פ באונס משא"כ בתו דמשום מב"ד נקט לי' וטעמא משום דמב"ד ולר"פ גם בכרת כה"ג קלב"מ אלא ש"מ דבמפותה איירי וע'

תוס' ד"ה לא יחלל הק' מר"י לרבא בתמורה וע' בתמורה שתי' ולי נ' דיל"ד אמאי לא הק' הש"ס מכל חייבי לאוין א"וו דלר"י לק"מ דכיון דכ' רחמנא דבחייבי כריתות אין קידושין תופסין ש"מ דבלאוין תפסי משא"כ לר"ע דבאמת אין קידושין תופסין ובאלמנה תפסי והוה ס"ד דה"ט דתפסי משום דהוה לאו שאינו שוה בכל וע"ז הק' דאכתי לרבא אי עביד לא מהני ומשני דלא היא דתמק''א ילפי'

צל"ע דלר' ישבב כל חלל ממזר אליבא דר"ע וא"כ למאי נ"מ אזהרה תורה כהן אחללה הרי גם ישראל אסור בה משום ממזרת ויש לדחוק דלעבור בב'