ליקוטי חבר בן חיים י תפא

דרוש לפ' דברים בז' אב תר"ן ובו הספד על הגאו מו"ה נתן כ"ץ אדלער שהיה רב בלאנדאן ועל הרב המא''הג מו"ה מאיר לעהמאנן רב בקהל יראים מיינץ והרב המא"הג מו"ה משה ליב כ"ץ דיין בעיר ניקאלסבורג והרבני מו"ה יוסף לעווי בסאלטשאן. בתנחומא בפ' דברים: אלה הדברים אשר דבר משה: אמרו ישראל אתמול אתמול אמרת לא איש דברים אנכי ועשנו אתה מדבר אמר ר' יצחק אם אתה כבד פה שנה את התירה ותתרפא משה כבר למד את כל התורה אמרו רז"ל במס' עירובין נ"ד ע"א חש בראשו יעסוק בתורה שנ' ''כי לוית חן הם לראשך'' חש בגרונו יעסוק בתורה ''וענקים לגרגרותיך'' חש במעיו יעסוק בתורה שנ' רפאות תהי לשריך חש בעצמותיו יעסוק בתורה שני ושקוי לעצמותיך חש בכל גופו שנ' ולכל בשרו מרפא ויל"ד לימא דבתרא והכל בכלל ונ' דארז"ל בברכות אם רואה אדם ייסורין באין עליו יפשפש במעשיו פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה ופי' רש"א בחי' אגדות דע"י שבאו ייסורין על אבר מיוחד בקל יוכל לפשפש איזו חטא חטא באותו אבר ואם בכל זאת פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה וי"ל דר"ל יתלה מה שלא מצא ''בביטול תורה'' דע"י שלא למד כל צרכו לא מצא החטא ומעתה פי' הש"ס בעירובין עד"ז חש בראשו ובוודאי חטא בראשו אלא דלפי שעה לא ידע במה חטא אמנם יעסוק בתורה ויגיע אליו על מה חטא ויתקיים בו: כי לוית חן הם לראשיך וכן הענין בגרונו ובמעיו ולבסוף קאמר לא תימא דדווקא בראשו דבנקל יחטא ע"י מחשבות זרות ובגרונו ע"י דברים בטלים כדרשי' ע"פ: מנעי רגליך מיחף וגרוניך מצמאה, מנעי גרוניך מדברים בטלים שלא יבא לידי צמאה ובמעיו מאכלות אסורו' אבל בשאר גופו מה ימצא בתורה וע"ז קאמר חש בכל גופו יעסוק בתורה כי עון ביטול תורה מביא ייסורין על כל גופי והנה הרמב"ן בפ' שמות הק' למה לא ריפא הש"ית למשה כשבא לשלחו אל פרעה ורמז לד' הרמב"ן מרע"ה בעצמו קו' זאת שאמר לא איש דברים אנכי מתמול שלשום גם מאז דברך אל עבדך ר"ל אעפ"י שדברת עמי לא רפאתני מחסרון זה ועיי"ש מה שתי' ואמנם י"ל דמאחר שחטא משה בעת ההיא במ"ש והן לא יאמינו לי ואמר מתחלה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים אשר ג"כ בא עליו הנחש והיד המצורעת כמ"ש רש"י שם לא רצה השי''ת לרפאותו עד שיתקן החטא הזה והנה ארז"ל מה תקנתו של עון לה"ר יעסוק בתורה וזה מאמר ר' יצחק אם אתה כבד פה שנה את התורה שהרי משרע"ה קודם ששנה את התורה היה כבד פה על דבר שדבר לה"ר על ישראל והוצרך לומר לא איש דברים אנכי ואחרי שלמד את התורה נתרפא שנ' אלה הדברים אשר דבר משה

סיומא. במ' איכא ע"פ טומאתה בשוליה: כד דמך ר"י ממלחיא סליק ר"י ור"ל למגמל חסדא וסליק עמהון ר"י פסאקא והוה תמן חד סב בעי למיעל ומפתח עלוי' א"ל ר"י פסאקא קדם אילין אריותא דאוריי' את פתח פומך א"ל ר"י שבקא דהוא גברא סב ייעול וישתבח באתרי' עאל פתח ואמר: מצינו שסילוקן של צדיקים קשה לפני הקב"ה יותר מחרבן בי"המק דבחורבן כ' ותרד פלאים אבל בסילוקן של צדיקים כ' הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא א' ר"י פסאקא ליהוי דין גברא בריך פומא א"ל ר"י אילו לא שבקוני' מנן הוה שמעי' דא מרגליתא א ואכתי ק' וכי משו"ה דריש מקמי דר"י ור"ל ועוד שדרשתו נגד הגמ' ר"ה י"ח ע"ב דדרשו ''צום השביעי" זה ג' תשרי שבו נהרג גדלי' בן אחיקם ומי הרגו ישמעאל בן נתני'. ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלקינו הרי דלא אמרי' אלא ששקולה אבל לא קשה ממנו אמנם יל"ד מאי בעי הש"ס. במה שאמר. מי הרגו ? ונ' דבקידושין פ"ק דרש אבימי ברא דרב אבהו מ"ד מזמור לאסף אלקים באו גוים בנחלתיך ופי' רש"י: קינה מבעי' לי'? א ודרש. אסף עשה מזמור ששפך הש"ית חמתו על עצים ואבנים ועי"ז כלה חמתו וק' הא בהדי' כתיב שם בצדו: נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים וגו' וצ"ל דזה בכלל חורבן בי"המק דדרשי' מ"ד: בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי אלו ת"ח שעוסקין בה' עבודה וכאלו מקטירי' ומגישי' ועכ"פ מכלל ישראל כלה ה' את חמתו. וא"כ גם גבי גדלי' בן אחיקם יל"פ כן. אבל זה אם אותן שהחריבו את המקדש הרגו אותו אבל ישמעאל בן נתני' מזרע המלוכה הרגו ולמה נמנה כאן. א''וו ללמדך ששקולה מי"צ כשריפת בית אלקינו אבל כ"ז אם הצדיקים מתו ע"י רשעי' אמנם אם הש"ית בעצמו מסלק הצדיקים אין זה ענין אלא שמה שמת י"ל ''וזרח השמש ובא השמש'' עד שלא שקעה שמשו של צדיק זה. זרחה כבר שמשו של צדיק אחר ואין מלכות נוגעת בשל חברתה אפי' במלא נימא כמו שדרשו רז"ל בסוטה ע"פ ''רב לך", רב יש לך ומנו יהושע שהגיע זמנו למליך אבל אין קרוי סילוק כי הצדיק הממלא מקומו של הצדיק