ליקוטי חבר בן חיים י תפ

יותר שיתרבו הצדיקים בעולם ביותר יתרבה השלום וזש"הכ יפרח בימיו צדיק ורב שלום כי הא בהא תליא אבל מה ענין ''עד בלי ירח' אמרו חז"ל ר"ש בן פזי רמי כתיב את שני המאורות הגדולים וכתיב. את המאור הקטן אמרה ירח לפני הקב"ה: רבש"ע אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד א"ל הקב"ה לכי ומעטי עצמך אמרה ירח בשביל שאמרתי דבר הגון אמעט עצמי עד אמר הקב"ה הביאו עלי כפרה שמעטתי את הירח וה"ד בשעיר ר"ח לה' חטאת ונבאר בעה"ית אמרו רז"ל בפ' חלק אמר ר"ג למחר נעסוק במנשה חברינו אתחזי לי' בחלמא א"ל חבירך קרית לי מהיכא בעי למשרי המוציא א"ל לא ידענא א"ל מהיכא דבעי למשרי המוציא לא גמירת וחבריך קרית לן א"ל אגמרי' לי' ולמחר דרשינא לי' משמיך בפרקא א"ל מהיכא דקרים או דקדים בישולא ופי' הגאון מהר"ל מפראג. כי אחת מהסיבות המינות היה אחרי כי המופת יוכיח. כי הבורא עולם אחד יחיד אמתי איך יצאו ממנו כל ההשתלשלות הרב אשר בעולם וכבר כתב הרמב"ן בר"פ בראשית אשר ע"ז אמר הכ' והארץ היתה תוהו חומר בלא צורה ואחרי כן לבשה צירה וזה ובהו כמו ''בו הוא'' ומבהו זאת נתהוו ארבע יסודות וזה היה כוונת מנשה אתה ר"ג באת לידון על נשמתי אם יש לה חלק לעו"הב אמור לי מהיכן שרית המוציא כלומר איזה נקודה היא בככר שהתחילה בה האפייה ומשם תתפשט אח"כ האפיו' אח"כ בכל הככר כלומר השמת לבך להבין בריאות עולם על איזה דרך היה שלא יתקשה קו' ההשתלשיות ואחרי שלא ידע ר"ג א"ל מנשה מהיכא דקרים בישולא וע"ז א"ל א"כ לא היה לך לקרותי חבירך כי אילו הייתי בדורי היית מנקט בשיפולא גלימא דע"א והנה קו' זאת העצומה אשר הקשה הלבנה. אחרי כי היה בידך לבראות רק אור אחד ומשם ישתלשול על חבירו כאשר הוא לע"ע ואתה נתת כתר אחד לשני מלכים אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד כי זה יביא לסיבת מינות ואחרי כי הלבנה נתיראה כי יבא תקלה על ידה אמר הקב"ה המעיטי עצמך ועתה כי הלבנה נתרעמה כי יאמרו שדברה שלא כהוגן נתן הש"ית אות שכיוונה לאמת ואמר הביאו עלי כפרה שמעטתי את הירח ר"ל שלא בראתיה מתחלה בערך שהוא עתה נמצא דאפי' בצדיקים מצינו קטגוריא ע"ד שקטרגה הלבנה והיינו מחלוקת לשם לשם שמים אמר דהע"ה כי בימי שלמה האמת יהיה כל כך ברור עד שאפי' מחלוקת לשם שמים לא יתהוה והיינו ורב שלם עד בלי ירח והנה המן זה הפיל גורל בי"ג ניסן ואמר הכתוב הוא הגורל אשר לפני המן ומאי ענין זה וע"י שנפל הגורל בי"ג באדר לא נתרשל מלשלוח האגרות שמדי עד סמוך לאותו זמן מזה נ' כי דעתו לא היה באמת להשמיד להרג ולאבד כי המלך לא נתן לו רשות כ"א לאבד וזה ע"ד שאמרה אסתר ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי לזה נתת לו רשות אבל כוונתו כי ע"י המהומה שיהיו כתובים להשמיד ולהרג יעזבו אמונתם וידבקו באמונתו וז"ש הכתוב כי המן בן המדתא חשב על היהודים לאבדם שלא יזכר שם ישראל עוד שם יהודי והפיל פור הוא הגורל להמם כלומר שכ' באגרותיו להשמיד להרג ועי"ז ולאבדם ואמנם יק' למה כ' האגרות שהיו זמנם באדר נכתבי' בי"ג ניסן הקודם ע"ז הפיל הפור לומר כי יום זה י"ג באדר נפל לו בגורל ומיום שהפיל הגורל מיד כתב הגזירה ורצה בפור זה רק לפרסם מדוע פרסם הגזירה זמן רב קודם וע"ז אמר הוא הגורל לפני המן'' כלומר להתנצל עצמו בו וזה ובבאה ענין הכתוב כי באמת לא חשב כ"א לאבדם כמ"ש למלך אבל מ''ש להשמיד ולהרג היו רק להמם ולאבדם שיצאו מן הדת אבל בבאה אסתר לפני המלך וראה כתוב בספר להשמיד ולהרג מה שלא אמר כלל למלך. אמר המלך: עם הספר ישוב מחשבתו הרעה על ראשו ומאחר שעל הפור לבצע מחשבתו קראו לימים האלה פורים. והנה א"כ עיקר מחשבת המן היה כמחשבת עמלק לעקור האמת מן העולם והאומות יען הכירו מחשבתו כל מי שלא היה מאנשי אמונתו נתירא כי גם עליו יעבר כוס אבל מרדכי כאשר הרימו המלך לא היה כל השתדלותו כ"א שיחזיקו היהודים באמונתם ויהיה להם ''אורה'' זו ''תורה" ''ששון'' זה ''מילה" ''שמחה'' זה ''יו"ט'' ויקר אלו ''תפילין'' ולא עלה על דעתו להביא בחזקה האומות אל אמונתו רק מעצמם היו מתיהדים כי נפל פחד מרדכי עליהם כי חשבו כי גם מרדכי יבא עליהם בחזקה לעזוב אמונתם וז"ש רבא ברבות צדיקים כאשר הצדיקים יתרבו ישמח העם ''בהא הידיעה'' ר"ל עם בני ישראל כדכתיב והעיר שושן צהלה ושמחה אבל ליהודים היתה אורה ושמחה ששון ויקר אבל במשול רשע יאנח עם כל עם יפחדו וירעדו ואמנם קטני השכל חרה להם על מרדכי אחרי כי ראה כי מפחדו מתיהדים יגדיל פחדו שיתרבו גרים בישראל אבל לא כן היה עם מרדכי כי אף שהיה משנה למלך אחשורש לא היה גדול מטיל אימה רק על היהודים שיגדילו תורה ויאדירוה ומה"ט לא היה כ"א רצוי לרב אחי' המביני הנהגתו ולא לכל אחיו שלא היה מבינים אבל טעם מרדכי היה ''דורש טוב לעמו" שיראו האומות מה בין גדולת ישראל לגדולת הרשעים ועי"ז ודובר שלם לכל זרעו