ליקוטי חבר בן חיים י מז

בענין שבוי' וגרושה כתובות פ"ב

המעון הזה כ' רש"י ל' שבועה כלומר לאפוקי מערוך שפי' ל' מקדש דאין זה שבועה כדאי' בנדרי' גבי כמזבח ולד' רש"י צ"ל כי ה' נקרא מעון ככ' ה' מעון אתה והכוונה כי הש"י מקומו של עולם. וד' הערוך נ' דוודאי גם ר' זכרי' ידע דאין נאמן ולא הי' נשבע שבועה גמורה על מגן

בגרושה מאי ע' רש"י הנה וודאי דלא איבעי' לי' גרושת ישראל שלא נשאת דלא פשיטא מידי לפי גרסתינו אמנם נשאת לכאור' שפיר מבעי' לן ונ' ד' רש"י דכיון דלא סמכי' על בעלה המשמרה כ"ש דאין סמכי' על בני' ובנותי' א"וו בכהן מבעי' וכ"ז שלא נשאת

ובכהן כ' רש"י ואפי' לא נשאת הנה המ"ל הכריח מד' רש"י דכתוס' ורמ"ך ס"ל דא"א קיל וא"כ מבואר מד' רש"י שכ' ואפי' לא ניסת ולעולם ה"ה ניסת ג"כ דבכהן לא מהני שוב ניסת להקל והטעם דמחזי כחוכא דעכשיו דחמיר איסורא יקל מבתחלה אף דלדידן שפיר הוה וע'

תוס' ד"ה כפר כ"כ ליישב קו' הר"ן דלמא לא יהא דיני כמשכונה ואמנם דל"ת דשם כפר לחוד גרים כ' דקטן ג"כ בעי'

כ' רש"י בלוה דבכהן מיירי ויישב הר"ן דבישראל שלא ניסת מהני שומרי' ואמנם דלמא בניסת אכתי מיירי ונ' דד' רש"י דאלו ניסת לא מנגדי' לה כדאמרי' אין מלקי' על היחוד בא"א משום לעז וכ"ש הא וע'

כ' רש"י בהיותה תחתי' כוונתו דאל"כ למה נקט מנכסו אבי' הא אחר גירושין י"ל נכסי טובא ועוד דהו"ל למימר לא תלוה כ"א ע"י אחר ולמה נפרעת דווקא א''וו דלוה תחתי'

כ' הר"ן דד' הרמב' כיון דלא אקבע הל' כמאן היכי דבעי ב"ד מצי עבדי ויל"ד אדרבא ניזל לקולא א''וו דגם הרמב' גרס נמי כמ"ש תוס' אלא דס"ל דהאי נמי לא ר"ל תרוויי' כ"א הא או הא ואמנם ד' הטור נ' דלענין צורבא מרבנן קאמר דלצורבא מרבנן נגדי' וכמ"ש תוס' ולהכי באשת ישראל הביא שמתא ובכהן ס"ל דאי' לי' דין צורבא מרבנן מקרא דוקדשתי או בסתם כהן צורבא מרבנן ולהכי כ' נגדי' לי' וע'

ארוס כ' רש"י בכהן ר"ל דל"ת דלא מיירי בגירושין כלל כ"א בסתם ארוס דא"כ לא מק' מידו מאבל חבתא דהתם בגירושין מיירי וע' בענין מ"ש הח"מ סי' ז' אההיא דאלו נערות דאם פדאה בכדי אף דלעצמו לא מהימן לאחרי' מהימן נראה הטעם משום דלאחר דאסרי' לה לדידי' הוה מודה ואומר דלא ידע אם נאנסה דאין אדם חוטא ולא לו א"וו קושטא קאמר

בענין נאמני' כגודלן

גירסתנו במתני' ואלו נאמני' בויו והי' נ' להביא ראי' מזה לד' הרמב' דס"ל קטן אינו נאמן כ"א מס"לת דה"ק תנא דידן דגם גבי שבוי' נאמני' בגודלן מה שראו בקטנותן והיינו ואלו אבל בקוטנן בעי' מס"לת דווקא ודקתני בברייתא לעיל דתינוק נאמן בגדולותו מיירי וע'. וע' לקמן ס"פ נאמן התינוק כ' רש"י ג"כ בגדולו כ"כ רוב המפ' חוץ מהראב"ד וע'

והנה ד' הרמב' דר"ה לא קאי כ"א ארישא והכי מ' לכאור' מדמייתי הש"ס דר"ה מקמי דעביד צריכותא ארישא ש"מ דמשום לאשמועי' דר"ה ארישא קאי נקט הכי ולד' שאר המפ' נ' דאי לאו דר"ה הו"א דלא מיירי מתני' בקיום כלל כ"א אכ"י עצמן של אביו ורבו ולא כמ"ש הסמ"ע סי' מ"ו למסקנא וא"כ וודאי צריכא דאביו הו"א דמיירי שהוא לבדו היורש ומטעם הודאת בע"ד ואי רבו משום דלא הוה קרוב משא"כ אחי' דקרוב ול"ש הודאת בע"ד אימא לא אמנם מדר"ה שמעי' במקיום מיירי מתני' ואמאי צריכא הלכך אצטריך לפרושי

משום אימתי דרבי' יל"ד הא כ' רש"י במתני' דאבי' דמיירי שכבר מת ומאי אימתו שייך ונ' דרש"י ע"כ לרבותא נקט מת דגם אם אבי' במדה"י סגי אלא דלרבותא נקט אפי' מת דל"ל מיגו שראו בגדלות ואמנם אי נקט רבו הו"א באמת דמיירי שרבו בחיים דאי' לי' אימתא ואפי' מחיי אבי' לא ידעי' ורש"י כ"כ למסקנא

בענין קו' התוס' ממזויף נ' דמ"הת על הלוה להביא עידי השטר שיאמרו אין זה כ"י ואין בזה חוזר ומגיד או עדי' אחרי' שיאמרו אין זה כ"י העדי' וכוון שהמלוה ע"כ לאחר פרעון ומסור השטר להלוה הו"ל מלתא דעבידא לאגלוי אלא שחכמי' אמרי להיפך המלוה צריך לקיים ומ"מ אין כאן ל''ש חי וע'

בענין ואלו נאמני' סו"פ האשה שנתארמלה. הכ"מ בה' אישות הביא ד' הריב"ש שהכריח מל' המשנה ואם יש עדי' דע"כ לא נחלק הרמב' על הראש והר"ן כד' ה"ה כ"א דכ"ע מודו דאיהו לבדו