ליקוטי חבר בן חיים י תעז

אחרי תמו כל עם אשר חטאו בחטא המרגלים למות נצטוה משה על מלחמות סיחון א"כ מבואר כי גם ארץ סיחון לארץ ישראל תחשב שהרי לא הורשה עליה עד אחר מתו כל העולים ממצרים ומשה זכה לכבוש הזה וא"כ איננו בכלל אם יראו האנשים האלה ואין בידו אלא חטא מי מריבה כי איננו בכלל גזירת המרגלים וע"כ אמר ואתחנן אל ה' בעת ההיא אחר שכבש סיחון ועוג אתה החלות להראות את עבדך כי אין בידי חטא מרגלים רק חטא מי מריבה ושם לא נשבעת וע"כ אעברה נא ואראה אבל באמת היה משה בכלל גזירת המרגלי' אלא כדי שלא יאמר תם ורשע אתה מכלה מרגלי' המציאו דבה ומשה אמר ארץ טובה ורחבה מקרה אחד להם המתין הש"ית עד מי מריבה ומבוארין ד' התנחומא

סיומא. גמרא ר"ה י"ח ע"ב צום הרביעי זה ט' תמוז שבו הובקעה העיר צום החמישי זה ט' באב שבו נשרף בית אלקינו צום השביעי זה ג' בתשרי שבו נהרג גדלי' בן אחיקם ומי הרגו ישמעאל בן נתני' ללמדך ששקולה מי"צ כשריפת בית אלקינו צום העשירי זה יוד בטבת שבו סמך מלך בבל על ירושלים ונ' לבאר בנבאר בס"ד מאמר בקידושין ל"א ע"ב אבימי ברי' דר' אבוהו א"ל אבוה: אשקיין מיא עד דאייתי לי' נמנם גחין עליו עד דאתער אסתייעא מלתא ודרש אבימי מזמור לאסף פי' רש"י בשם י"מ דקאי אמזמור ע"ט בתהלים מזמור לאסף אלקים באו גוים בנחלתיך וק' קינה לאסף מבעי לי' ודרש כך שאמר אסף שירה על שכילה הש"ית חמתו בעצים ואבנים ומתוך כך הותיר פליטה בישראל דאלמלא כך לא נשתייר משונאי ישראל וכן הוא אומר: כלה ה' חמתו ויצת אש בציון. וק' הרי אדרבא בפסוק שני אומר. נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים וגו' ועלינו לבאר תחלה ענין הבית המקדש ושריפתו כ' הרמב"ן בפ' תצוה אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם אני ה' אלקיהם כי עיקר תכלית יצי"מ היה בנין בי"המ ונבאר דבריו דאומות הקדמוני' היה אמונתם כי בורא העולם עזב את הארץ ומסרה לשרי מעלה והיה מאמינים כי יש בורא עולם אבל קרי לי' אלהא דאלהי כמ"ש רז"ל על הפסוק במלאכי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים וכן הוא אומר רם על כל גוים ה' על השמים כבודו ולא על הארץ ובאמת הענין להיפך כי מה חפץ לה' בצבא מרום אשר אין להם בחירה חפשיית רק המה שלוחי ה' גבורי כח עושים דברו לשמוע בקול דברו וכן אמרו רז"ל קודם שחטא אד"הר עיקר שכינה בתחתונים והיתה השכינה מטיילת בג"ע עם אד"הר ולהורות ע"ז הוציא השם ב"ה עם בני ישראל ממצרים וקידש אותם בקדושה יתירה עד שהיו ראוים להשרות שכינתו בתוכם וראו כל עמי. הארץ כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהי' לילה בו ואחר שחטאו בני עלי ובזו את קדשי ה' כתיב ויטוש משכן שלה אהל שכן באדם אמר כי תכלית משכן זה להראות כי עיקר שכינה בתחתונים כ"ז שהם כדאי לכך וכן אמר הש''ית לשלמה, הבית אשר בנית לא יהי' לו קיום כ"א אם אתה תלך לפני כאשר הלך דוד אביך וגו' ואם שוב תשובון מאחרי והבית הזה יהי' עליון כל עובר עליו ישום נמצא דכל זמן אשר אבותי' ע"י שמרם מצות היו כדאי להשרות שכינה בתוכם היה המקדש למופת אשר עיקר שכינה בתחתונים אמנם מיום שחרב בי"המ אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה לבד ובעת רבו העונות גם אלה ד' אמות נאספו כמ' ישעי' הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו וארז"ל ע"פ זה במ' איכה דלהכי כתיב להפליא הפלא ופלא ללמד שקשה סילוקין של צדיקים יותר משריפת בי"המק שלא נאמר בו כ"א ותרד פלאים ורצו במה שאמרו סילוקן של צדיקים אם הש''ות מסלקן זה המופת כי בעו"הר אין הש"ית מקוה כי ישמעו בקול מורים ואמנם אם באו רשעים והרגו לצדיק כמעשה דגדליה בן אחיקם הוא רק שקול כשריפת בית המקדש אבל לא קשה הימנו ולכך שאלו מי הרגו כלומר לולא נפל ביד הי היה קשה יותר משריפת בית אלקינו וכן היה בחרבן ראשון אחרי שגם ע"י חורבן בי"המק לא נתנו לב לשוב מדרכם הרעה כ"א אמרו לירמי': ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים חסרנו כל אלה גלו החרש והמסגר הצדיקים והת"ח לבבל ואשר נשארו פה נהרגו ביד אויב אבל היו מזבח כפרה להציל דלת עם הארץ אשר השאיר נ"נ ש"ט עד שנהרג ג"כ גדלי' בן אחיקם וכן ביאר הרמב"ם בהי' תענית דמה"ט דווקא להריגת גדלי' קבעו תענית משום דע"י הריגתו נכבה גחלת ישראל ונשארה הארץ שממה. והנה יש חילוק בין אם הש''ית בעצמו מסלק הצדיקים שהיא קשה משריפת בי"המק לאם נהרגו בידי זרים כי על זה נאמר ''ידין בגוים מלא גויות'' כי גוף של כל הקדושים הנהרגים אצור באוצרות ה' ואמר עליו מדוע הרגתם הצדיקים ''מחץ ראש על ארץ רבה'' בארץ ישראל עד ששפכו דמם כמים אשר יוכל השותה מנחל דמים לשתות בדרך ישתה על כן ''כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם'' ירים ראש על ההורגים הללו וזה ששר אסף בתחילה שר על ששפך ה' חמתו על עצים ואבנים שאלמלא כן לא