ליקוטי חבר בן חיים י תעג

הספד על הגאון מופת הדור אלופי ומיודעי מו"ה הילל ל"ש שהי' אב"ד בקהל קאלאמעא מחבר ספר משכיל אל דל ספר עת לעשות והגאון מו"ה יצחק עטטינגער אב"ד בעיר ואם בישראל לעמבערג והצדיק מו"ה חיים ברילל תושב פרעססבורג פ' שלח לך תרנ"א פה שוראן יע"א. בתנחומא פ' זו זש"ה לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיני' מהשכיל לבותם מה ראה לומר אחר מעשה מרים שלח לך אלא שהי' צפוי לפני הקב"ה שיהיו באין ואומרים לה"ר על הארץ אמר הקב"ה לא יהי' להם פתחון פה לומר לא היינו יודעין עונשו של לה"ר מה הוא לפיכך סמך הקב"ה הענין זה לזה כדי שידעו הכל עונש של לה"ר שאם בקשו לומר לה"ר יהיו מסתכלין מה נעשה במרים אעפי"כ לא רצו ללמד לכך נאמר לא ידעו ולא יבינו וגו'

אהובי ורבותי הצדיק ר' הילל שאנו עסוקין בו אף כי יראי ה' במדינתינו מקצה לקצה עסקו בהספידו אבל להספידו לפי ערכו אין איש בארץ בלתי כי הוא אלופי ומיודעי הוא הי' שליח מאת הש"י להטיף בלבי בימי ילדותי בעת בואי ממדינה משובשת ארץ מולדתי יראת ה' ואהבתו בשנת תקצ"ד באתי לפ"ב ואנה ה' לידי אשר קצין בן תורה אחד לקחני לקבוע עמו עתים לתורה וחילוף זה שכר לי בית דירה המלון שלן שם אותו צדיק וה' נתן בלבו לקרבני כאח ממש ולפקוח עיניו עלי ואספר בקהל עם התנהגות הצדיק הזה בזמן שהגיע לשנת עשרים משבת לשבת לא ארח ארוחה כי אם קנה לו מדי יום אחר תפלת הבקר בעד ג' צ"ל לחם חטין וזה הי' לו פת של שחרית והלך אל הבאר לשאוב לו קנקן של מים ועל סעודה זאת ישב ארבע עשרה שעות ועסק ביגיעה רבא בתורה בד בבד ולעת ערב הי' שוב לחם יבש מאכלו לא זולת תשמענה אזני דברי מבשר טוב כאשר שמעתי מפיו בעת אשר שאב המים מן הבאר הי' מסדר לו סי' טור אורח חיים אשר עסק בו ובירר לו השטות ובעת הפצרתי בו לעת ערב לשאוף אויר מעט והלך עמי לא פסק פומא מגרסא עד אשר בעת הלכנו באו ערלים וטחו אותו על כובעו והי' מרגלא בפומי' לומר הרני מקבל עול גלות מגודל דביקות בלימוד לא בא בתמידות לשיעור מר"ן הגאון ח"ס עד אשר הוכיחו פ"א ואמר לו עתיד אתה לומר חטאתי עויתי על כל שיעור מה שעזבת אצלי ומאותה שעה אפי' להשיעור בערב בא מעולם לא הסתכל חוץ לד' אמות שיחת חולין לא יצא מפיו בעת היותו בן עשרים ושתים לקח אותו ירא ה' אחד בעיר גאלאנדא שמו הי' דוד בן קלונימוס לביתו ונתן לו בתו הצדיקת ומלבד הנדוניא ארוחה חמש שנים ולא ארכו הימים אחר נשואין עד שנתקבצו אל ביתו עדרים עדרים כשלשים תלמידים ולמד עמהם ביגיעה רבה שיעורין כסדרן ומס' אחרת למגמר וכל מה שלמד עמהם היו צריכין לדעת ולהביע על פה והי' רגיל לנסות אותם בשבת אחר מנחה סמוך לאפילה למען יצרכו לומר הכל ע"פ והי' מדריכם על היראה אמתית וזמן כביר הי' מתפלל עמהם שחרית כוותיקין עד שהוצרכו בימי הקיץ לעמוד שתי שעות אחר חצות והי' הכל ערב להם מרוב חבתם אותו ומדי שבת בשבתו ערך שיעור חי' אגדה ומוסר בין שחרית למוסף לפני אנשי הקהלה והי' מקיים בנפשו אין ד"ת מתקיימי' אלא במי שנעשה אכזר על בניו כעורב ועיני ראו ולא זר בעש"ק אחד בימי הקור ואשתו היתה עסוקה בצרכי שבת וילד א' הי' בוכה ולקחו והושיבו בחוץ שלא יבטל מתלמודו ואחרי כלות ארחתו וחמיו לא הי' ביכלתו להספיקו ישב שוקד על תו"הק בלחץ גדול עד אשר הגיענו מכתב מגאלאנדא בו ספרו לי מלחצו וזכני צורי להקים לו מעמד מאיזו נדיבי פ"ב על ערך חמשה זהובים שיין לשבוע ובזה נסתפק בצמצום עד אשר נתקבל לרב כי אחרי עזבי עיר פ"ב תפש זה בידו הצדיק מו"ה חיים ברילל ואחר זה אפי' לאחר שנתקבל הקדוש לרב לצורך תלמיד חכם אחר בפ"ב ועדן כמדומה לי המעמד קיים לצורך ת"ח ובשנת תרי"א נתקבל לרב לעיר מארגרעטין וגם שם רבץ תורה ואחר שיראי ה' בגליל ההוא הלכו מדי שנה לצאנז הלך גם הוא פ"א עמהם וכראות הגאון בצאנז פניו צוה להבאים לביתו מאונגארן שילכו בתמידות לקבל פני הרב במארגרעטין ומאותו זמן באו לביתו כל איש מצוק ומר לב להתפלל בעדם ולא קבל איש פניו אשר לא הוכיחו על שמירת שבת ושאר עניני יראת ה' ואף בהתמדתו הגדולה בלימוד תו"הק אירע מעשה בת"ח אחד שירד מנכסיו והיו לו נושים וחזר הצדיק בעדו מעיר לעיר מנדיב לנדיב להקימו על רגליו ממארגרעטין נתקבל לקלויזענבורג ובעת ההיא הי' רב חובל אאד על כל מדינת זיעבענבערגן ובא לקלוי זענבורג לבטל שם רב מצדיק הזה ובאו יראי ה' והפצירו ו בחובל הזה ואמר שרק יקבל פניו ויאמר לו רבי והוא לא אבה ע"ד משנאיך ה' אשנא ועל פי ציווי החובל הזה באו גאנדארען והוציאו אותו מקלויזענבורג ולא הי' לו מנוס עד שלקחו הרב מו"ה ליב פראנקל